ביכורים

kevant

New member
ביכורים

חג הביכורים מזכיר לי, משום מה, את מה שאומרים דוברים רשמיים ולא רישמיים בהלויות. " הקרבתם את היקר לכם ...". האם בגלל ש"הקרבתי" את בני, לפני כך וכך שנים, אני פטור מהבאת ביכורים בחג השבועות וביתר מועדי הרגלים? הוא היה בני בכורי. אב שבנו הוקרב במלחמת לבנון.
 

גריני

New member
קרבנות

לא כ"כ הבנתי את הודעתך. אני מבינה את הכעס שלך על אותה קלישאה "הקרבתם את היקר לכם", אבל איך זה מתקשר לשבועות ולמה אתה פטור וכו´?
 
אתה מקשר

לניסיון של אברהם? ואני הופכת אצלי את כל הרבדים שיש באמירה הזאת.. וזה מעלה אנחה גדולה.. של צער. על כאבך. שתופס בך ולא מרפה. ועושה שמות בנשמתך. פטור? פטור מכל שמחה חף מכל חיוך מסתגר מחילופי העונות מלהמשיך.. סליחה. אבל זה מה שנכתב. מתוך דאגה לך.. והעין שבצד.
 

נוס נוס

New member
ראשונים

שלום גם אני הקרבתי למען עם ישראל את היקר לי מכל אבל דווקא בגלל זה, אנחנו נהיה הראשונים שנגיע לבית המקדש ונקבל את הזכות להביא את הביכורים. אנחנו שהקרבנו, נקבל את הכבוד הראוי. בזכות הזבח היקר שעלה על מוקד גאולת הארץ.
 

kevant

New member
מחילה

אני מוחל בזאת על כבודי ומותר על הזכות המפוקפקת לקבל כבוד אי שם בעתיד שאיני מאמין בו. לא הקרבתי את בני. בני הוקרב על מזבח חלומות גדולה של אנשים קטנים. אני מסרב בכל תוקף למושג הוקרב. קרבנות מקריבים בשלושת הרגלים בעיקר. גם במצוות עליה לרגל יש הקרבת קרבנות. הקרבנות אינם מיקרים. הם מנוסחים בבירור. שלך אב שמוחל על זכותו לקבל כבוד על חשבון חיי בנו.
 

נוס נוס

New member
סליחה

איש יקר. אף אחד מאיתנו לא בוחר להקריב את האהובים לו. אף אחד מאיתנו לא רוצה להתעורר בוקר בוקר וללכת לישון לילה לילה עם התחושה האיומה של בדידות וריקנות. אף אחד. אבל הבן שלך, והבעל שלי, וכך אני מקווה ורוצה להאמין, הלכו לקרב האחרון ממנו לא חזרו בידיעה ברורה! ידיעה ואמונה בצידקת הדרך. אז החלומות הם אולי של אנשים קטנים, אבל האהובים שלנו הם האנשים האמיתיים והאנשים הגדולים באמת, שהקריבו את עצמם! שמחלו על זכותם לחיות, שמחלו על זכותם להיות הורים לילדים למען המטרה האמיתית עליה התחנכו. הכבוד הוא שלך- כי אתה חינכת אותו לאהבה הגדולה לעם הזה. אני מצדיעה לך אב יקר, שהצלחת מעל במשוער בחינוך שלך. ומקווה בשבילך- שתמצא את המקום בלב לגאווה. כי אני גאה מאוד בבעלי על מה שהוא עשה ועל מה שהוא ייצג. וזה לא יחזיר לי את הילדים שלא יהיו לנו יחד, לא את החלומות ולא את השאיפות. אבל בלילה בלילה, כשהצד שלו במיטה ריק וקר, אני שומעת את עצמי אומרת לו- אהובי אני אוהבת, מתגעגעת וגאה. אני מזמינה אותך, לאתר האינטרנט שלנו, שהקמנו לזיכרו כדי שתכיר קצת אותנו ואותו. כל טוב
 
מוחלת על הגאווה

הי עינב- דבריך מחזירים אותי לטקס שנערך במלאת שלושים לנופלו של חברי, באותו טקס דיבר נציג מכל משפחה שכולה, וניתן היה לשמוע מתוך דבריהם את השוני בעמדה ובאמונה. באחת המשפחות דיברו על ציונות, משפחה שעלתה לארץ לצורך הגיוס של הבן, משפחה אחרת דיברה על המפקד שהאמין בחינוך ובאהבת המולדת ומשפחה שלישית דיברה על הגאווה הזו שאת מדברת עליה. לאחר הטקס חשבתי ביני לביני על אותה גאווה- מעבר לזה שברור לי שהיא לא ממלאה את חסרונו או מבטלת את האובדן, חשבתי לי מה ההבדל בין האם שמקריבה את בנה להיות שאהיד בגאווה גדולה לבין האם שגאה בבנה שנהרג על מנת להגן על עמו שלו. סתם הרהור כזה. ושלא תהיה כאן טעות, אני מאוד גאה בדרך שלו, בחינוך של החיילים , באהבת אדם, באהבת המולדת , בזה שהיה אדם באמת משכמו ומעלה, שעזר לכל אחד, שידע לראות תמיד את שני צידי המטבע.שידע לחשוב לפני שנתן את הפקודות ולא לקבל כל דבר כמובן מאליו, ובעוד הרבה דברים אחרים. אבל עדיין מוזר לי לומר שאני גאה במותו, אפילו שהוא נהרג כדי להציל חיים של מישהו אחר, שנמצא במקום שלא האמין שהוא צריך להיות שם.
 

kevant

New member
נוס נוס

דיפדפתי בין דפי האתר לזכרו. נותרתי ללא מילים. המקום ינחם אותך. שלך אב ללא בן וגאוה אך עם געגועים ואהבה לילד שאינו.
 
למעלה