לחכות.
את מתארת ילד, שאין לו בעיה חברתית - הוא אהוב על חבריו בגן, ילדים שמחים לבקר אותו בשעות אחר הצהרים. הוא רק לא אוהב מקומות הומי אדם שבהם יש הרבה אנשים שהוא לא מכיר. אז לא. יש אנשים שפחות אוהבים את הדברים האלה. מן הסתם, עם הגיל הוא יתגמש, וכן יהיה מוכן לדברים מסויימים, אבל מכיוון שאת אומרת שהוא אהוד ומקובל חברתית, לא הייתי לוחצת עליו בנושא הזה - תני לו למצוא את הכיוון שלו, ותמכי בו בהחלטות שלו. אגב, הבת האמצעית שלי היא קצת כזו. היא סרבה לחלוטין ללכת לחוגים עד השנה שעברה (כתה א'), שאז היא הלכה לחוג אורגנית (עם עוד 3 בנות מהכתה שלה - לא ממש סביבה מאיימת). בקיץ שעבר היתה הפעם הראשונה שהיא ביקשה ללכת לקיטנה, והשנה (כתה ב') היא הפעם הראשונה שביקשה ללכת לחוג קצת יותר גדול (וגם לחוג הזה היא הולכת עם חברה). לחוגים "חיצוניים" היא עדיין מסרבת ללכת. היא גם לא גדולה באירועים שבהם היא יודעת שהיא לא תכיר חלק גדול מהמשתתפים. אבל אני רואה איך עם הזמן היא מוצאת לה את הדרך שלה לעשות דברים, ובעיקר אני רואה איך למרות הביישנות שלה, היא ילדה מאד חברותית ואהובה. אני ממש לא דואגת
