ביטחון עצמי

[עולם ו מלואו]

ביטחון עצמי

הילד בכיתה ח' ילד טוב ושקט
מאז עבר לחטיבה כבר לא מסמר מרכזי , אוהב לבלות עם 2 חברים לפעמים מבלים כמה חברים יחד .
באסיפת הורים המחנך מדגיש בפניי כי הילד שקט מידיי. לטעמו לא שומעים אותו ולא רואים אותו מתערבב עם אחרים.
הילד טוען שלא מבין מה רוצים ממנו. הוא מרגיש שהוא נמצא עם חברים והוא בדיוק במקום בו טוב לו בבית הספר.
זאת לא הפעם הראשונה בחטיבה שפונים אלי בנושא שהילד שקט מידיי.
מה דעתכם? האם יש סיבה לדאגה? אני טוענת שהילד שקט כי זה האופי שלו גם אבא שלו שקט. מצד שני אולי יש משהו אחר....

 

[חייבתלהגיב]

במקרה הזה, הייתי הולכת עם הילד.

זו לא פעם ראשונה שמורים הם קלולס לגבי מה שבאמת קורה וכמה טוב או רע לילד.

 

[מחשבות]

אני לא מאמין שאני מגן על מורים, אבל בתור מורה

לשעבר אני חייב לציין שמורים רואים הכל, גם דברים שהם לא צריכים לראות. כשרואים קהל ילדים, מיד בולט מי הרועש ומי השקט. ערסים ופרחות בולטים הכי הרבה ובאופן מוגזם (הייתי חייב לציין).

 

[חייבתלהגיב]

אבל זה שהוא שקט לא אומר שזו בעייה. ואני יכולה להגיד לך

שמורים אומרים גם דברים מטופשים לחלוטין שלא קשורים בשום צורה למציאות כי הם חושבים שהם רואים הכל, אבל בעצם טועים ולפעמים, למשל, נדמה להם שהם ראו משהו אבל זה לא נכון, או שהפרשנות שלהם למה שהם ראו לא נכונה, וכו'.

 

[מחשבות]

ברור שהם לא קוראי מחשבות והם טועים ככל בני האדם.

אני דווקא הייתי מתייחס רק לשינוי פתאומי, כזה המתייחס לילד עליז וקולני, ההופך פתאום לילד שקט ומסוגר. כל עוד לא נראה שינוי כזה, מורים ככל בני האדם רק היו רוצים ילד "שובב יותר".

 

[חייבתלהגיב]

וואלה? נראה לך שכל בני האדם מעוניינים בילדים שובבים?

אני דווקא מרגישה בודדה יחסית בעניין הזה, והרושם שלי הוא שרוב אנשים היום רוצים שהילדים יהיו הרבה יותר מרוסנים מכפי שילדים אמורים להיות.

 

[מחשבות]

טוב, רק אחרי ששלחתי הבנתי ששובבים בישראלית

זה הורסים כל חלקה טובה, בלתי מרוסנים וכאלה הגובלים בעבריינות קשה. התעצלתי לערוך.
הכוונה שלי היתה ילד חי יותר, שעיניו נוצצות והוא עוקב אחר המתרחש. זאת, לעומת ילד כבוי, אפטי, מתחמק מקשר עין וקמצן בתגובות.

 

[חייבתלהגיב]

לא זה לא. זה אכן ילד חי

עם עיניים נוצצות, אבל לא כזה שעוקב אחר המתרחש, אלא כזה שמעורב במתרחש, שפעיל, ולא סתם יושב בנימוס ובשקט על הספסל, משלב ידיים, ומחכה שיקרה משהו כדי שהוא "יעקוב אחריו בעיניים נוצצות". התרחקות מקשר עין לא נראית לי קשורה בשום צורה לשובבות, לא לכיוון הזה ולא לכיוון האחר.

 

[מחשבות]

אני מוותר. אני כנראה ממאדים.

 

[חייבתלהגיב]

 

[חייבתלהגיב]

טוב, נו, אני אסביר לך, כי אני נחמדה לחייזרים

כשאמרתי שאני בעד שובבות, ואתה אמרת שבישראלית שובבים "זה הורסים כל חלקה טובה, בלתי מרוסנים וכאלה הגובלים בעבריינות קשה." - השתמע מכך שאתה אומר שאני בעד <מה שכתבת במרכאות>.
אז הסברתי למה כן הכוונה בשובב - ואיך זה מתקשר למשפט שהימרת את המילה שובב בו (עם העיניים הנוצצות וכו'). לא ניסיתי להגיד שהגדרת שובב לא נכון במשפט ההוא (או שבאופן כללי הגדרת שובב במשפט ההוא), אלא פשוט התייחסתי למה שכתוב בו ואיך זה מתקשר להגדרה של שובב בעיניי (ולכן גם ציינתי שהעניין של קשר עין לא קשור לשובבות כלל - שוב, לא ניסיתי לטעון שאתה אומר שהוא כן קשור...).
כלומר, תנוח דעתך, אין פה ויכוח או הצבעה על טעות כזו או אחרת שלך

.

 

[אימם]

מעניין למה כתבת בכותרת "ביטחון עצמי"

אבל בתוכן ההודעה לא הסברת למה למרות שניתן לשער שאת סבורה שזו הבעיה עם בנךך?!
כשזה מגיע ממקום של היכרות מעמיקה עם בנך והרגליו ואופיו אין כמו האינטואיציה של הורה בעיני.
כנראה שבאופיו הילד שקט כאביו. אבל את לא שקטה לגבי קיום בעיה מעבר לכך בעקבות תלונות המורים.
איזו בעיה את חושבת שיכולה כביכול להסתתר מעינייך ורק מורה יכול לאבחן אותה?
מה רמת ציוניו? אולי הוא פשוט לא משתתף בשיעורים?

 

[עולם ו מלואו]

ביטחון עצמי

בחרתי בנושא הזה כי כך מתייחס המחנך שלו ל"בעיה"
אכן אני אישית לא מרגישה שיש לו בעיית ביטחון אבל אולי כי מדובר בסביבה הבטוחה שלו .
&nbsp
היונים שלו טובים מאוד הוא ממש מרוצה.
הסיבה לחשש שלי בכ"ז שאני מתייעצת בדיוק מהסיבה שאני אישית לא בנאדם שקט כמו בנזוגי והבכור שלי ולכן אני מרגישה צורך ללמוד ....

 

[הייתיאביבקיץ]

גם בעיני יש סיבה קלה לדאגה

כי יש פה שילוב של שני דברים -
הוא גם לא משתתף בשיעור, וגם יש לו מעט חברים.
זה דווקא כן נשמע כמו מישהו שלא מרגיש במקום שלו.
הבעיה היא שהוא טוען אחרת, וקשה לעזור למי שלא מודה שיש לו בעיה.

הבת שלי אמרה שהיא מתחילה להשתתף בשיעורים רק אחרי שמרגישה נוח ובטוחה בעצמה בחברת התלמידים האחרים. וזה לוקח לה לפעמים שנה שלימה. זה קצת מצער אותי, כי זה אומר שבכל התחלה חדשה היא חווה קושי, ובמשך שנה היא יושבת בכיתה בפה סגור כי לא נעים לה להשתתף. אבל מצד שני - היא לפחות מודעת לבעיה, ואני יודעת שזה רק עניין של זמן.

אני מציעה לדבר עם המורה. לנסות ליצור מצבים שהוא כן יתחיל לבטא את עצמו. סיטואציות שנוחות לו (למשל -אם עושים עבודות ומציגים בפני הכיתה, שהמורה תיתן לו נושא שהוא בקיא בו)

בנוסף - אולי לחשוב על דרכים נוספות שיעלו לו את הבטחון העצמי. איפה נראה לך אולי הבעיה? הוא מרגיש טוב עם המראה החיצוני שלו? יש לו תחביבים שהוא טוב בהם?

 

[עולם ו מלואו]

ואיך מתמודדים ?

אז אכן באמת המורה דיבר על כך שיקפיד ויתעקש יותר שהילד כן ישתתף בשיעורים שלו .
&nbsp
לטענת הילד בשיעורים אחרים הוא כן משתתף
באופן כללי הוא מאוד מרוצה מהמראה שלו
וכן הוא עסוק בעיקר עם החברים והתחביבים שלו מה שלי נראה שזה הסיבה על הרושם שהתקבל עליו שהוא בטוח במקום שלו ולא מתעניין במסביב.
&nbsp
מה עשית להקל על הבת שלך ? או שקיבלת שככה היא וזהו ?

 

[הייתיאביבקיץ]

ניסיתי לוודא שהיא בדרך כלל בסביבה "תומכת". הרבה מזל...

ניסיתי, כמה שאפשר, לנסות לוודא שהיא בסביבה תומכת.
בגנים, בחוגים, רוב המורים - כאלה שהגיבו בסבלנות ולא בתוקפנות.
בגנים וחוגים היו לי יותר אפשרויות בחירה, בבתי הספר - גם מזל
כאלה שהגיבו בחום כשהשתתפה, נתנו פידבק חיובי על כמה היא תורמת לדיון,
זכתה ללמוד במסגרות עם "ילדים טובים" (כאלה שלא צוחקים על ילד שמשתתף בכיתה וקוראים לו "חנון")
היה חוסר מזל - בכיתה ז תרבות הדיון בכיתה לא היתה משהו, היו ילדים שתקפו ילדים אחרים, לעגו לכל שגיאה. באותה שנה - היא באמת לא כלכך השתתפה. היה מזל - בכיתה ח שני ה"מובילים" עברו לכיתה אחרת, כך שבכיתה ח היא חזרה להשתתף בכיתה.

אני חושבת שאם מורה לוחצת להשתתף, זה חייב להגיע עם משובים חיובים. לשבח אותו על מה שהוא אמר (אפילו אם טעה), לא להכריח אותו להשתתף בתחומים שקשים לו, אלא בתחומים שהיא יודעת שהוא חזק בהם.

והכי חשוב - להחזיק תרבות דיון בכיתה. אם יש ילדים שקוטלים ילדים אחרים - "לסתום" להם את הפה.

 

[עולם ו מלואו]

תודה על השיתוף

נראה שאאלץ רק לעקוב כי אני לא מוצאת את הבעיה שהמורה מדבר עליה וגם מהניסיון שאת כותבת עליו זה לא מתאים לילד המדובר