ביטחון עצמי ואמא
אני בן 30 רווק, ממשפחה דתית חונכתי תמיד להיות מנומס , להיות עניו , להיות ביישן . תמיד אמא שלי אמרה ועד היום אומרת : " איזה ביטחון יש לה " (בטון שזה ממש רע להיות ככה) "אני לא אוהבת אנשים עם ביטחון מופרז " "הוא כ"כ נחמד , הוא בחור טוב " (על מישהו ביישן) "היא כ"כ נחמדה . רואים ישר שהיא בחורה טובה (על מישהי ביישנית ) גם אם אהיה עם ביטחון עצמי גבוה מאוד , בכל מקרה זה לא יהיה שחצנות. אבל אני מרגיש שבגלל המסרים הללו מאמא שלי (אני מדבר איתה כשעה יום ביומו - אז זה חודר לשכל) ואני חושב שהערכים של "להיות נחמד " , מנומס ביישן. פשוט לא מתאימים לעולם. אף אחד לא מעריך את זה וב 2011 זה כבר פסה ורק חוסם אותך מלהתקדם. גם אמא שלי עצמה לא עם הרבה ביטחון. עכשיו, זה לא שאני מטיל את כל האחריות על אמא שלי אבל כל פעם שאני שומע את זה מטריף אותי. איך אני יכול לעבוד על ביטחון עצמי? מה אני עושה עם אמא שלי בעיניין ? (היא בת כמעט 70) תודה
אני בן 30 רווק, ממשפחה דתית חונכתי תמיד להיות מנומס , להיות עניו , להיות ביישן . תמיד אמא שלי אמרה ועד היום אומרת : " איזה ביטחון יש לה " (בטון שזה ממש רע להיות ככה) "אני לא אוהבת אנשים עם ביטחון מופרז " "הוא כ"כ נחמד , הוא בחור טוב " (על מישהו ביישן) "היא כ"כ נחמדה . רואים ישר שהיא בחורה טובה (על מישהי ביישנית ) גם אם אהיה עם ביטחון עצמי גבוה מאוד , בכל מקרה זה לא יהיה שחצנות. אבל אני מרגיש שבגלל המסרים הללו מאמא שלי (אני מדבר איתה כשעה יום ביומו - אז זה חודר לשכל) ואני חושב שהערכים של "להיות נחמד " , מנומס ביישן. פשוט לא מתאימים לעולם. אף אחד לא מעריך את זה וב 2011 זה כבר פסה ורק חוסם אותך מלהתקדם. גם אמא שלי עצמה לא עם הרבה ביטחון. עכשיו, זה לא שאני מטיל את כל האחריות על אמא שלי אבל כל פעם שאני שומע את זה מטריף אותי. איך אני יכול לעבוד על ביטחון עצמי? מה אני עושה עם אמא שלי בעיניין ? (היא בת כמעט 70) תודה