הביקור שלא היה
עמר, ככל הנראה, מעולם לא ביקר בירושלים. יש לנו שלוש מסורות על כניעת העיר. בשתיים מהן כל נכבדי האסלאם שהיו באזור מתרכזים סביב העיר כדי לצור עליה ולקבל את כניעתה. במסגרת זו נכלל גם הסיפור המופלא על מסעו של עמר לירושלים. אלה הן כמעט לבטח מסורות מאוחרות שנועדו לפאר הן את העיר והן את אותם נכבדים. בשלישית, מסופר על מפקד של כוח קטן, שלמיטב ידיעתי מוזכר במסורות ההיסטוריות רק עוד פעם אחת, שלו נכנעה העיר ללא מצור וללא קרב. זוהי, ככל הנראה, הגירסה מדויקת יותר של המאורעות. "תנאי עמר" המפורסמים המגדירים את מעמדם של "אהל א(ל)-ד'מה" (בני החסות - יהודים נוצרים וכל מי שמוגדר מ"אנשי הספר") הם ככל הנראה מימיו של עמר השני, הח'ליף האמיי ששלט לקראת סוף המאה השביעית.