ביומו תתן שכרו

uuuaaa

New member
ביומו תתן שכרו

כיצד ה' מקיים את "ביומו תתן שכרו" ? הרי כתוב בגמרא (עירובין כ"ב) "היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם" ? שמעתי תשובה על כך אך אולי הרב או מישהו יודע תשובות ?
 

mgb

New member
שאלה מעניינת ויפה!!

בס"ד מאוד נהניתי מהשאלה..אין לי אמנם תירוץ מבוסס אבל כך חשבתי לאמר: 1)יומו של הקב"ה הוא 1000 שנים כמש"כ תהילים פרק צ פסוק ד: "כִּי אֶלֶף שָׁנִים, בְּעֵינֶיךָ כְּיוֹם אֶתְמוֹל, כִּי יַעֲבֹר;וְאַשְׁמוּרָה בַלָּיְלָה" מי שמוכן לחכות 1000 שנה יקבל את שכרו.. 2) אם כתוב "מחר לקבל שכרם". מה הבעיה לחכות יום אחד, למחר.. 3)מי אמר שאין שכר כאן גם? הרי אם נותן המעביד מיקדמה לא עובר על הלאו.. וכיוון שנאמר במשנה (פאה א' א'): אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא.." הרי שה' נותן מיקדמה.. 4)אם היה שכיר לילה אינו עובר רק עם עלות השחר ואם היה שכיר יום אינו עובר רק עם צאה"כ. ומכיוון שהעולם הזה נמשל ללילה והעוה"ב ליום אינו עובר על הלאו עד סוף הלילה.. 5)כיוון שהנשמה והגוף הם כשני פועלים (כמשל המפורסם על החיגר והסומא) הרי שהגוף מקבל את שכרו כבר בעולם הזה והנשמה מקבלת שכר רוחני לעולם הבא. יש לי עוד רעיונות(כמובן שרובם ככולם ע"ד הדרוש) אבל נסתפק באלה בינתיים.. תודה שוב על השאלה בברכה
 
תשובות נוספות

בס"ד ראשית יישר כח על השאלה ויישר כח לרבי מ.ג.ב שליט"א על התשובות היפות. רציתי להוסיף כך: 1) ההלכה של ביומו תתן שכרו נאמרה על אדם שמשתעבד לשני עבור קבלת שכר. אנו מחוייבים לעבוד את הקב"ה לא בגלל השכר, אלא בגלל שהוא בחר בנו מכל העמים, הוציאנו ממצרים ונתן לנו את תורתו. וכן בגלל הכרת הטוב על כל מה שהוא נותן לנו כמבואר בספרי מוסר. וכבר נאמר שאדרבא, "הוו משמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס". א"כ לא שייך לומר כאן "ביומו תתן שכרו", שהרי הוא בכלל לא מחויב לתת לנו שכר. 2) תרוץ נוסף דומה בכיוון לתרוץ הקודם, הוא שכתוב בספרים הקדושים שהשכר שהקב"ה נותן לנו זה לפנים משורת הדין, בתור חסד, שהרי הוא זה שמפעיל אותנו ושולח אותנו לעשות המצוות, ובכוחו אנו עושים המצוות, ולא ב"כוחי ועוצם ידי", אם כן לא מגיע לנו שכר עבור כך, אלא שהקב"ה עושה אתנו חסד לפנים משורת הדין, א"כ לא שייך כאן "ביומו תתן שכרו". 3) נאמר "שכר מצוה מצוה", ואם נלמד כפשוטו שהשכר הכי גדול זה שהקב"ה מזכה את האדם בעוד מצוה, אז ודאי ניתן לומר שיש לאדם אפשרות לקיים באותו יום בו קיים את המצוה הראשונה עוד מצוה. אז "מחר לקבל שכרם" מדבר אולי על משהו אחר. 4) גם יש הסבר ש"שכר מצוה מצוה" הכוונה שברגע שאדם מקיים מצוה הוא כבר זוכה לאור רוחני גדול של המצוה, שזה עיקר המצוה, וזו הכוונה בשכר מצוה מצוה", א"כ השכר ניתן באופן מידי, ומה שנאמר "מחר לקבל שכרם", צריך לומר שהכוונה שהאדם ישיג וירגיש את השכר רק מחר כשיגיע לעולם העליון, אבל השכר ניתן לו מיד. 5) תרוץ קצת יותר עמוק: ידוע שהמושג של זמן שייך רק לגבי האדם, אבל הקב"ה שהוא מעל הזמן, העבר וההווה והעתיד שוים אצלו. כשאנו אומרים כלפי הבורא מושג של "מחר" הכוונה לבחינה שבאה בעקבות הבחינה שקדמה לה, ולא לזמן במונחים הגשמיים שלנו. כל פי זה ניתן לומר ש"ביומו תתן שכרו" הכוונה רק לנבראים, שיש להם בחינת הווה ועתיד, אבל לגבי הקב"ה זה לא שייך, ואצלו ה"מחר" זה גם בהווה, ולכן לגביו תמיד נחשב שנותן את השכר "ביומו.
 

mgb

New member
יישר כוח ל-"יישר כוח" !!../images/Emo9.gif

בס"ד לא היה לי ספק שכב' יוסיף לנו תשובות משלו..והאמת חיכיתי להן.. רציתי להוסיף בעקבות תשובה מס' 2# את המפורסם עם הגאון זי"ע הוא הגר"א שכידוע פעם אתרוגים בכלל ובחו"ל- באירופה בפרט לא היו שכיחים ובנמצא. ומידי שנה היו תלמידיו הנאמנים שולחים שלוחים כבר חודשים לפני החג לכל רחבי אירופה להשיג אתרוג כשר ומהודר עבור הגאון. שנה אחת לא הצליחו השליחים להשיג למעט אתרוג אחד שנמצא אבל בעליו דרש מחיר מיוחד.. הוא דרש ששכר המצווה על ברכת 4 המינים יזקף לזכותו. בלית ברירה נאות השליח להסכים אבל כשהגיע חזרה לווילנא תקף אותו פחד נוראי, איך יספר לרבו על המחיר שביקשו עבור האתרוג.. כאשר חש הגר"א את החסוסיו של תלמידו סיפר לו על כך כשכולו חלחלה ופיק ברכיים..שהרי בשם רבו הוא החליט ששכר המצווה יעבור לזכות בעליו של האתרוג ומי הסמיך אותו לכך? אבל מייד כששמע הגר"א על כך פרץ בריקוד של שמחה ואמר סוף סוף יזכה לקיים את מצווה הבורא יתברך לשמה גמור..שהרי בכל פעם גם אם הוא מכוון לשם שמיים יש חשש שמתגנבת מחשבה לשכר על המצווה. אבל הפעם כל כולה של המצווה תיעשה לשמה. בטוחני שכב' מכיר מעשה נפלא זה אלא שרציתי לזכות את מי שאינו מכיר.. ברכות לאין קץ לכב' ויעלה מעלה מעלה בכל מילי דמיטב!!
 

gdisrael

New member
mgb

התואיל בטובך להשתמש קצת פחות בראשי תיבות. או לפחות לכתוב בסוגריים את הפירוש. תודה !
 

uuuaaa

New member
תשובות יפות מאוד נתתם, הנה עוד אחת

שמעתי אותה מפי הרב גולדווסר שליט"א (מישיבת אור ישראל), מקווה שהבנתי אותה נכון: ההלכה היא שאם בעל-הבית משלם קצת לשכיר ואת שאר התשלום משאיר בחוב - הוא אינו עובר משום "ביומו תתן שכרו". כך גם הקב"ה נתן לנו בעולם-הזה את השבת שהיא אחד מששים של העולם-הבא שזה זמן קבלת השכר. אחד מששים זה שיעור של נותן טעם ואנו טועמים כאן ממקצת השכר שנקבל שם.
 

uuuaaa

New member
נ.ב

התרוץ שרשמתי קרוב לתשובה 3 של הרב MGB כמובן.
 

mgb

New member
כמדומה לי שכיוונתי לכך..לא?!

בס"ד ראה נא תשובתי מס'3#. וברוך שכיוונתי! בברכה
 
למעלה