דובדבנית25
New member
ביום שישי האחרון
ישבתי מול המחשב ושוחחתי עם מישהי במסנג'ר. דיברנו על: מה בישלת, איך הכנת, כמה הספקת ובלה בלה בלה. איכשהו, לא יודעת מאיפה שמעתי את קולו של הפרוד שלי קורא לי כמו שרק הוא היה יכול "מיקו'ש". והפרוד הרי איננו פה בביתי... התחילו הזכרונות של ימי שישי, כשהיינו יושבים יחד לשולחן, מקדשים, נהנים מהשבת ומאוירת המשפחה. פתאום התחלתי לבכות כמו ילדה קטנה, לא יודעת מה עבר לי בראש, למה בכלל נזכרתי בו. יש לי ילדה בת 4, היא שמה לב וקמה ממתחת לשמיכה החמה ורצה אלי. חיבקה אותי ואומרת לי: "אמא, למה את עצובה? מה את בוכה בגלל אבא?" היא אמרה לי "אני אוהבת אוך, ועוד מעט תהיה לנו גם תינוקת, אל תבכי, אני לא אעזוב אותך" היום, היא הסתכלה פה על תמונה שעומדת לה בכיף על המזנון. תמונה מהחתונה, בה אני עומדת ובעלי עומד מאחורי, מחבק אותי ונושק לי על הלחי. היא הסתכלה ואמרה "אמא, הינה, פה בתמונה אבא אוהב אותך" ממש עכשיו אני יושבת וסוף סוף מבינה את התחושה של לבד שבתות וחגים. משפחות נהנות, מבלות, יוצאות לקניונים, הפתעות וכאלה. היום בערב ביתי המתוקה הבטן שלי (חודש שמיני) ואני נתאסף לנו להדלקת נר ראשון של חנוכה כמו שבחיים לא תארתי לעצמי שאדליק. איזה סוג של חג יהיה לנו לעבור? והגשמים האלה שבחוץ, אלו שמכניסים אותי לבועה שלי, בבית, בלי טעם, בלי עניין, אין מה לעשות, משעמם כל הזמן. כמה אשחק עם ביתי? כמה אקרא? כמה אשב מול המחשב? ואין לי עם מי לדבר.... אני כותבת פה מבלי לתכנן, זה פשוט יוצא. אני כותבת כי אני חייבת להוציא ומשום מה ניראה לי שפה זה המקום. פה יש אולי מי שיזדהה עם דברים מסויימים שאני חווה. אולי אפילו מנסיונות העבר שלכם, אוכל ללמוד. כן, אני צריכה חיבוק, אני צריכה לדעת שיש מי שמבין אותי ואני כבר יודעת שפה , קיבלתי את זה מראש, ברגע שנכנסתי לפורום.
ישבתי מול המחשב ושוחחתי עם מישהי במסנג'ר. דיברנו על: מה בישלת, איך הכנת, כמה הספקת ובלה בלה בלה. איכשהו, לא יודעת מאיפה שמעתי את קולו של הפרוד שלי קורא לי כמו שרק הוא היה יכול "מיקו'ש". והפרוד הרי איננו פה בביתי... התחילו הזכרונות של ימי שישי, כשהיינו יושבים יחד לשולחן, מקדשים, נהנים מהשבת ומאוירת המשפחה. פתאום התחלתי לבכות כמו ילדה קטנה, לא יודעת מה עבר לי בראש, למה בכלל נזכרתי בו. יש לי ילדה בת 4, היא שמה לב וקמה ממתחת לשמיכה החמה ורצה אלי. חיבקה אותי ואומרת לי: "אמא, למה את עצובה? מה את בוכה בגלל אבא?" היא אמרה לי "אני אוהבת אוך, ועוד מעט תהיה לנו גם תינוקת, אל תבכי, אני לא אעזוב אותך" היום, היא הסתכלה פה על תמונה שעומדת לה בכיף על המזנון. תמונה מהחתונה, בה אני עומדת ובעלי עומד מאחורי, מחבק אותי ונושק לי על הלחי. היא הסתכלה ואמרה "אמא, הינה, פה בתמונה אבא אוהב אותך" ממש עכשיו אני יושבת וסוף סוף מבינה את התחושה של לבד שבתות וחגים. משפחות נהנות, מבלות, יוצאות לקניונים, הפתעות וכאלה. היום בערב ביתי המתוקה הבטן שלי (חודש שמיני) ואני נתאסף לנו להדלקת נר ראשון של חנוכה כמו שבחיים לא תארתי לעצמי שאדליק. איזה סוג של חג יהיה לנו לעבור? והגשמים האלה שבחוץ, אלו שמכניסים אותי לבועה שלי, בבית, בלי טעם, בלי עניין, אין מה לעשות, משעמם כל הזמן. כמה אשחק עם ביתי? כמה אקרא? כמה אשב מול המחשב? ואין לי עם מי לדבר.... אני כותבת פה מבלי לתכנן, זה פשוט יוצא. אני כותבת כי אני חייבת להוציא ומשום מה ניראה לי שפה זה המקום. פה יש אולי מי שיזדהה עם דברים מסויימים שאני חווה. אולי אפילו מנסיונות העבר שלכם, אוכל ללמוד. כן, אני צריכה חיבוק, אני צריכה לדעת שיש מי שמבין אותי ואני כבר יודעת שפה , קיבלתי את זה מראש, ברגע שנכנסתי לפורום.
