ביולי 2000
פרסמתי לראשונה את סיפורי הראשון "המבול". ברק היה אז בשיא כוחו וחזר בדיוק מקמפ דייויד. איש לא ידע אז אם יהיה הסכם עם הפלשתינאים או לא. האמת היא שאני חייב את "הקריירה הספרותית" שלי לברק. בלעדיו לא היו לי את כל האנרגיות לצאת למסע הספרותי שלי. במוצ"ש האחרון חזיתי בברק שוב ואין ספק שהוא "התניע" אותי מחדש. כל זמן שיש יצורים כמוהו במוקדי השליטה של המדינה, היא תמשיך להתדרדר (לעבר שנת 2010 ... ). להלן פרק הפתיחה מהסיפור המבול. זמנים חדשים, זמירות ישנות. 26 לאוגוסט 2000 יום חם במיוחד היה היום בו נחת מטוסו של ראש הממשלה ברק בשדה התעופה לוד. השטיח האדום חיכה למרגלות המטוס, 2 ילדות קטנות עם זרי פרחים ענקיים חיכו בתחתית המדרגות, 3 שורות ארוכות של חיילים במדים מגוהצים עמדה בשמש הקופחת מזה כחצי שעה ונראו סובלים. פואד, דליה איציק, יוסי ביילין ושאר שרי הממשלה וחברי המערך הסתודדו עם רענן כהן ויוסי שריד, כולם באו לקבל את פניו של ברק. זיעה ניגרה ממצחם וכתמי זיעה הופיעו בחולצותיהם. כולם המתינו ליציאתו של ראש הממשלה ברק מכבש המטוס. פתח המטוס נפתח, ראש הממשלה ברק הגיח החוצה ומאחוריו הציץ השר בן עמי. צוותי הטלוויזיה התמקדו בדמותו הגמלונית משהו של ראש הממשלה וכתב הטלויזיה לענייני הערבים אהרון ברנע אמר: "זה יום גדול להיסטוריה המזרח תיכונית שלנו. ברק חוזר עם מפתחות השלום בידיו. אין לי ספק שהוא יעביר את ההסכם בכנסת. שאלת השאלות היא מה עם ערפאת. ערפאת, כמו ערפאת, ינהג כמו תמיד. הכלבים ינבחו והשיירה תעבור". לאחר כרבע שעה התקיימה מסיבת עיתונאים בחדר האנשים החשובים בנמל התעופה לוד. החדר היה צפוף ביותר ועל אף שהמזגנים עבדו בכל כוחם נראה היה כי הם לא הצליחו להתגבר על מסות העיתונאים והפוליטיקאים שהתגודדו באולם. ברק כחכח בגרונו, שתה מעט מיץ תפוזים, החליף בדיחה סודית עם פואד והתיישר למול המיקרופון. מאחוריו די בצמוד לו עמד ראש מפלגת מרץ יוסי שריד, כולו חיוכים והתנענע כמו לולב מרוב קורת רוח. "אזרחי המדינה היקרים," פתח ברק את נאומו, "לכבוד הוא לי להביא לכם היום את הסכם השלום עם הפלשתינאים. 100 שנה אנו, אבותינו, סבינו חיכו לרגע הזה, שבו נחתום על שלום, 100 שנים של אלימות באות עתה לקיצן. הדרך עוד קשה, הויתורים שויתרנו יהיו קשים מאוד, לכולנו. אך אם אנו חפצי חיים, עלינו לרדוף שלום. להפוך אויב לידיד. אני יודע שיהיו כאלה שיתנגדו, שיהיו מלאי ביקורת אך גם הם בסתר ליבם רוצים בשלום. תנו לשלום צ´אנס. פעם ראשונה בהיסטוריה של המזרח התיכון יש לנו אפשרות להגיע להסכם לדורות, שיאפשר לילדינו ולנכדינו לחיות כאן יחד בארץ הזאת. אני רוצה לומר לכם אזרחי ישראל: היה קשה מאוד. אנו לוקחים סיכונים גדולים אך זו פעם ראשונה שהפלשתינאים מכירים בנו, בבירתנו, ומאפשרים לנו ולהם להתחיל במסע הפיוס הגדול של 2 העמים. 2 עמים חיים כאן בין הים לירדן. 2 עמים שרוצים לחיות, לחיות בכבוד, לשגשג, ולחיות ברעות ובאחווה זה עם זה. אנו מושיטים היום יד לשלום לעם הפלשתינאי. קחו אותה. בואו נבנה כאן יחד עתיד משותף, בואו נפריח את המזרח התיכון למען נוכל להתגאות בו כולנו. אני קורא לאזרחי ישראל: זה הזמן להתלכד. אני קורא לכל המפלגות הציוניות להיכנס עימנו למשא ומתן כדי להקים ממשלת אחדות לאומית. אני קורא ליהדות העולם לבוא ולתרום את חלקה בצעדים אמיצים אלה ששני הצדדים לוקחים על עצמם. על העם היהודי להכיר בעובדה שסכסוך הדמים בן 100 השנה יכול ועומד להסתיים כאן ועכשיו. אנו נמצאים על סיפו של עידן חדש שיצריך אומץ לא פחות מהעידן אותו אנו עוזבים. אני מודה לנשיא קליטון מקרב לב על הכנסת האורחים שלו ועל שלא ויתר לנו, לא לי ולא לערפאת, עד שהצליח לגשר בינינו. אזרחי ישראל כמו גם העם היהודי יכירו לו ולעם האמריקאי תודה לדורי דורות. אני קורא לאופוזיציה מבית, זוהי עת שלום, זוהי העת לאחדות השורות. הבה נתגבר על המחלוקות ונשים פעמינו אל עבר העתיד. אני יודע שיש אי ודאויות רבות ושמועות רבות ביחס להסכם שנחתם. בימים הקרובים אקרא למר שרון מנהיג הליכוד ולמר אלי ישי מנהיג ש"ס כדי לעדכן אותם. תודה לכם, אזרחי ישראל על שנתתם לי את האמון". מצלמת הטלוויזיה התרחקה מדמותו של ברק והתמקדה באולם כולו שהיה מלא בהמון אדם. אחד האורחים בחדר גילה כי מצלמת הטלוויזיה מצלמת אותו והוא חייך בפה רחב, מסמן את האות V באצבעותיו לכיוון המצלמה. Thats all folks לאתר הבית ולסיפור/ים כולו/ם: http://Thats_allfolks.tripod.com
פרסמתי לראשונה את סיפורי הראשון "המבול". ברק היה אז בשיא כוחו וחזר בדיוק מקמפ דייויד. איש לא ידע אז אם יהיה הסכם עם הפלשתינאים או לא. האמת היא שאני חייב את "הקריירה הספרותית" שלי לברק. בלעדיו לא היו לי את כל האנרגיות לצאת למסע הספרותי שלי. במוצ"ש האחרון חזיתי בברק שוב ואין ספק שהוא "התניע" אותי מחדש. כל זמן שיש יצורים כמוהו במוקדי השליטה של המדינה, היא תמשיך להתדרדר (לעבר שנת 2010 ... ). להלן פרק הפתיחה מהסיפור המבול. זמנים חדשים, זמירות ישנות. 26 לאוגוסט 2000 יום חם במיוחד היה היום בו נחת מטוסו של ראש הממשלה ברק בשדה התעופה לוד. השטיח האדום חיכה למרגלות המטוס, 2 ילדות קטנות עם זרי פרחים ענקיים חיכו בתחתית המדרגות, 3 שורות ארוכות של חיילים במדים מגוהצים עמדה בשמש הקופחת מזה כחצי שעה ונראו סובלים. פואד, דליה איציק, יוסי ביילין ושאר שרי הממשלה וחברי המערך הסתודדו עם רענן כהן ויוסי שריד, כולם באו לקבל את פניו של ברק. זיעה ניגרה ממצחם וכתמי זיעה הופיעו בחולצותיהם. כולם המתינו ליציאתו של ראש הממשלה ברק מכבש המטוס. פתח המטוס נפתח, ראש הממשלה ברק הגיח החוצה ומאחוריו הציץ השר בן עמי. צוותי הטלוויזיה התמקדו בדמותו הגמלונית משהו של ראש הממשלה וכתב הטלויזיה לענייני הערבים אהרון ברנע אמר: "זה יום גדול להיסטוריה המזרח תיכונית שלנו. ברק חוזר עם מפתחות השלום בידיו. אין לי ספק שהוא יעביר את ההסכם בכנסת. שאלת השאלות היא מה עם ערפאת. ערפאת, כמו ערפאת, ינהג כמו תמיד. הכלבים ינבחו והשיירה תעבור". לאחר כרבע שעה התקיימה מסיבת עיתונאים בחדר האנשים החשובים בנמל התעופה לוד. החדר היה צפוף ביותר ועל אף שהמזגנים עבדו בכל כוחם נראה היה כי הם לא הצליחו להתגבר על מסות העיתונאים והפוליטיקאים שהתגודדו באולם. ברק כחכח בגרונו, שתה מעט מיץ תפוזים, החליף בדיחה סודית עם פואד והתיישר למול המיקרופון. מאחוריו די בצמוד לו עמד ראש מפלגת מרץ יוסי שריד, כולו חיוכים והתנענע כמו לולב מרוב קורת רוח. "אזרחי המדינה היקרים," פתח ברק את נאומו, "לכבוד הוא לי להביא לכם היום את הסכם השלום עם הפלשתינאים. 100 שנה אנו, אבותינו, סבינו חיכו לרגע הזה, שבו נחתום על שלום, 100 שנים של אלימות באות עתה לקיצן. הדרך עוד קשה, הויתורים שויתרנו יהיו קשים מאוד, לכולנו. אך אם אנו חפצי חיים, עלינו לרדוף שלום. להפוך אויב לידיד. אני יודע שיהיו כאלה שיתנגדו, שיהיו מלאי ביקורת אך גם הם בסתר ליבם רוצים בשלום. תנו לשלום צ´אנס. פעם ראשונה בהיסטוריה של המזרח התיכון יש לנו אפשרות להגיע להסכם לדורות, שיאפשר לילדינו ולנכדינו לחיות כאן יחד בארץ הזאת. אני רוצה לומר לכם אזרחי ישראל: היה קשה מאוד. אנו לוקחים סיכונים גדולים אך זו פעם ראשונה שהפלשתינאים מכירים בנו, בבירתנו, ומאפשרים לנו ולהם להתחיל במסע הפיוס הגדול של 2 העמים. 2 עמים חיים כאן בין הים לירדן. 2 עמים שרוצים לחיות, לחיות בכבוד, לשגשג, ולחיות ברעות ובאחווה זה עם זה. אנו מושיטים היום יד לשלום לעם הפלשתינאי. קחו אותה. בואו נבנה כאן יחד עתיד משותף, בואו נפריח את המזרח התיכון למען נוכל להתגאות בו כולנו. אני קורא לאזרחי ישראל: זה הזמן להתלכד. אני קורא לכל המפלגות הציוניות להיכנס עימנו למשא ומתן כדי להקים ממשלת אחדות לאומית. אני קורא ליהדות העולם לבוא ולתרום את חלקה בצעדים אמיצים אלה ששני הצדדים לוקחים על עצמם. על העם היהודי להכיר בעובדה שסכסוך הדמים בן 100 השנה יכול ועומד להסתיים כאן ועכשיו. אנו נמצאים על סיפו של עידן חדש שיצריך אומץ לא פחות מהעידן אותו אנו עוזבים. אני מודה לנשיא קליטון מקרב לב על הכנסת האורחים שלו ועל שלא ויתר לנו, לא לי ולא לערפאת, עד שהצליח לגשר בינינו. אזרחי ישראל כמו גם העם היהודי יכירו לו ולעם האמריקאי תודה לדורי דורות. אני קורא לאופוזיציה מבית, זוהי עת שלום, זוהי העת לאחדות השורות. הבה נתגבר על המחלוקות ונשים פעמינו אל עבר העתיד. אני יודע שיש אי ודאויות רבות ושמועות רבות ביחס להסכם שנחתם. בימים הקרובים אקרא למר שרון מנהיג הליכוד ולמר אלי ישי מנהיג ש"ס כדי לעדכן אותם. תודה לכם, אזרחי ישראל על שנתתם לי את האמון". מצלמת הטלוויזיה התרחקה מדמותו של ברק והתמקדה באולם כולו שהיה מלא בהמון אדם. אחד האורחים בחדר גילה כי מצלמת הטלוויזיה מצלמת אותו והוא חייך בפה רחב, מסמן את האות V באצבעותיו לכיוון המצלמה. Thats all folks לאתר הבית ולסיפור/ים כולו/ם: http://Thats_allfolks.tripod.com