ביהמ"ש המחוזי קבע שאין בסמכות עירית ת"א לקדם תכנית כלכלית...

ביהמ"ש המחוזי קבע שאין בסמכות עירית ת"א לקדם תכנית כלכלית...

למטרות ציבוריות ע"ח מתן זכויות עודפות ליזם ובלבד שיבצע את האמור במקום העיריה.

הנימוקים שהוצגו בערר הם בין היתר היותו של תנאי זה פסול המעקר מתוכן עקרונות התמ"א ויש לבטלו בעיקר בשל העובדה כי הועדה המקומית היא רשות ציבורית המחויבת לנהוג בהגינות ובתום לב כלפי הציבור ומנועה מהצבת תנאים פסולים כפי שהוצג בפסה"ד שבנדון.

תמצית פסה"ד :
על רשויות התכנון לתת דעתן גם להשלכות הכלכליות של התוכניות ואין בסמכותן לקדם תוכניות שתכליתן היא מימונית / כלכלית בלבד

העותרים – תושבי שכונת נווה צדק, הגישו עתירה כנגד החלטות הועדה המחוזית לתכנון ובנייה בטענה כי אחת התוכניות היא בבחינת "עסקה" שנרקמה בין עיריית ת"א יפו, באמצעות הועדה המקומית. עניינה של התוכנית היא הענקת זכויות בנייה מופלגות ליזם התוכנית, על פי הערכת שמאי, כנגד התחייבותו של היזם לפינוי ולבינוי שטח ציבורי אשר בבעלות העירייה.

נפסק שמהנסיבות עולה, כי מציאת מקורות מימון "לביצוע מלוא העבודות היא חלק ממטרות התוכנית. תוספת הזכויות היא נגזרת של עלויות הפינויים והיא מהווה תמורה לביצוע עבודות אלה. זכויות הבנייה הוענקו ליזם כתמורה לביצוע העבודות הציבוריות על ידי היזם.

המשיבים לא התמודדו עם השאלה: האם "עסקאות" מסוג זה הן בגדרי סמכותם של גורמי העירייה, היכן מקור הסמכות ואם רשאים גורמי העירייה "למכור" זכויות בנייה תמורת מילוי חובותיהם הציבוריות. גם אם פרקטיקה זו נוהגת בפועל, אין בה כדי להוכיח כי לגורמי העירייה יש סמכות לנהוג כך, במיוחד במסגרת הפרויקט נשוא פסק דין זה.

כלל יסוד במשפט המנהלי ובשיטתנו המשפטית הינו כי הרשות המנהלית רשאית לפעול רק בתוך דל"ת אמות הסמכות שהוקנתה לה בחוק, והיא אינה מורשית לבצע פעולה שהיא לא הוסמכה במפורש לעשותה.
אין העירייה ו/או הועדה המקומית רשאיות להתפרק מחובותיהן הציבוריות ולהעניק זכויות בנייה תמורת ביצוע חובות אלה, המוטלים עליהן.

יש לקבל את טענת העותרים שלפיה, אין לאפשר למוסדות התכנון להתייחס לאחוזי בניה כאל שטרות כסף המצויים בידן, ואין לאפשר לעירייה לגייס מימון חוץ תקציבי לפעילויותיה, באמצעות קידום תוכניות נקודתיות. בין שזכויות הבנייה ניתנו אך ורק לצורך ביצוע עבודות של תוכנית קיימת ובין שהן ניתנו לצורך ביצוע תוכנית חדשה.

"עסקה" זו היא חריגה מסמכות ומשום כך היא בלתי חוקית. אין חולק על העיקרון לפיו שיקולים כלכליים "אמיתיים" הם שיקולים לגיטימיים של גופי התכנון, אלא שאין הדבר כך בעובדות נשוא פסק דין זה.

בענייננו, אין מדובר בשיקולים כלכליים, המהווים חלק ובסיס לתוכנית עצמה, אלא במציאת מקורות מימון לביצוע התוכנית. משום כך אין אלה שיקולים כלכליים לגיטימיים אלא שיקולים למציאת מקורות מימון לגורמי העירייה לצורך מילוי חובותיהם הציבוריות.

בנסיבות העניין, ומשנעשתה ה"עסקה" בחריגה מסמכות, ומשניתנו ההחלטות על בסיס עסקה זו, נפל פגם בעסקה ונפל פגם בהחלטות ומכאן גם בתוכניות. על רשויות התכנון לתת דעתן גם להשלכות הכלכליות של התוכניות ואולם אין בסמכותן לקדם תוכניות שתכליתן היא מימונית / כלכלית בלבד. ככלל, ביצוע עבודות ציבוריות מחייב עריכת מכרז.

בענייננו, לא הבהירה הועדה באופן ראוי מדוע לא ניתן לבצע את העבודות הציבוריות על ידי גוף אחר, בנפרד מהעבודות המבוצעות על ידי היזם. כדי "לעקוף" את חובת המכרז היה צורך להוכיח כי מבחינה מעשית ו/או מכל בחינה אחרת, לא ניתן לבצע את העבודות על ידי גורם אחר ובאמצעות מכרז.

הועדה לא פירטה במידה הראויה את עניין הקשר ה"פיסי" בין שטח המגורים למגרש הציבורי ואף לא ציינה נתונים התומכים בעמדתה לפיה הקשר ה"פיסי" מחייב את ביצוע העבודות על ידי היזם. הועדה גם לא פירטה במידה הראויה מדוע הקשר ה"תכנוני" איננו מאפשר הפרדה בביצוע העבודות.

נכון כי העותרים מבקשים להקים בית ספר, ובהגשת העתירה שחלק מסעדיה הם ביטול התוכניות, הם מבקשים לבטל את התוכנית להקמת בית ספר בו הם חפצים. אין באמור לעיל כדי לשלול את זכותם של העותרים לטעון, במסגרת העתירה, כנגד אי חוקיותן של ההחלטות ו/או התוכניות גם אם חלק ממטרות התוכניות הן הקמת בית ספר בו חפצים העותרים.

עתמ (ת"א) 47348-09-11 גדעון לרמן ו- 10 אח' נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה תל אביב

++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++
מעניין גם לקרוא מאמר מעורר מחשבה בנושא "חוקיותם של הסכמי פיתוח בין היזם לרשות – האמנם ?"
מאת :
פרופ' אהרון נמדר, עו"ד צבי שוב, ודר' עמיחי קרנר

הפנייה למאמר - http://www.od-nadlan.co.il/?p=3847

===============================================================================
פרל דוד , סלולרי - 052-8964914
 
עוד החלטה להכניס את היד לכיסו של היזם שהגיעה לביהמ"ש.

סוגיה נוספת מעניינת שהגיעה לפתחו של בית המשפט בת"א (כב' הש' מ' יפרח) הינו עת"מ 41007-11-14 נכסי שבטא קרונפלד בע"מ נ' הועדה המחוזית לתכנון ובניה ת"א ואח', (נבו) (מיום 21.1.15),
גם שם היתה התייחסות לשאלת הקצאת שטחים לצרכי ציבור בתכנית במסווה של הפקעה.

במסגרת העתירה שהוגשה, תקפה העותרת את סמכות הועדה המחוזית להורות על הקצאת שטח בנוי לצרכי ציבור ולדרוש כי שטח זה ייבנה על ידי מבקש ההיתר או יזם התכנית בלא הוכחת כל צורך ציבורי ובהתעלם מהליכי ההפקעה הקבועים בחוק לרבות הליך פרסום ומתן תמורה.

וביתר פירוט, הועדה המחוזית החליטה להפקיד תכנית מתאר שעניינה הקמת תוספת של 20 קומות מעל בניין קיים (תכנית תא/4041/מח) בתנאי שבתקנונה ייקבעו בין היתר שלושה אלה:
1. שתי קומות בנויות מתוך הקומות המתווספות, תוקצינה לשימוש ציבורי
2. תנאי למתן היתר בניה הוא הבטחת הקמת השטחים הציבוריים
3. תנאי למתן אישור אכלוס הוא רישום השטחים הציבוריים ע"ש העירייה.

לתכנית הוגשו התנגדויות בין היתר מטעם היזם, שהתנגדותו נגעה לסוגיית הקצאת שתי קומות לשימוש ציבורי (ולשני התנאים הנלווים). הועדה המחוזית החליטה לאשר את התכנית בתנאים שפורטו לעיל ובגינם הוגשה עתירה.

לדעת בית המשפט, גם בהנחה שהועדה המחוזית מוסמכת לקבוע תנאים כאמור בתכנית מקומית, הרי שההקצאה לצרכי ציבור ווידוא ששטח זה אכן ייבנה והתניה בדבר רישום השטח ע"ש הרשות המקומית, אינם אלא כסות למצב דברים אחר – הפקעה של אותו שטח. לטעמו, לא קוימו ואף אין כוונה לקיים הליכים לפי פקודת הקרקעות המסדירים את ביצוע ההפקעה לפי סע' 189 -190 לחוק התו"ב לרבות הליכי הפרסום והתמורה.
ודי בכך לגישת בית המשפט, על מנת לקבוע כי דין החלטת הועדה המחוזית להתבטל בהיותה הפקעה מוסווית.

בית המשפט ציין, כי אכן סעיף 190 לחוק התו"ב מתיר הפקעה 40% משטח החלקה בלא לשלם פיצויים, אך זאת רק שעה שההפקעה היא לשם אחת מן המטרות המנויות בסעיף 190 (א) (1) לחוק זה.

אלא, שהועדה המחוזית לא ציינה מהי מטרת הצורך הציבורי המסוים והמוגדר המצדיק את ההפקעה באותן נסיבות. בית המשפט תהה – האמנם סבורה הועדה המחוזית כי ניתן להפקיע מן העותרת את הקומה בה עסקינן (קומה האמורה להיבנות על ידי העותרת ועל חשבונה) בלא לפצותה ובלא שההפקעה לבשה תכלית מוגדת וידועה?! מה גם, שהוכח כי הועדה המקומית לא סברה כי קיים צורך ציבורי בחלק מן המקרקעין שייבנו.

בית המשפט שם עינו להוראת סע' 189 ו-190 לחוק התו"ב בקבעו כי הועדה המחוזית רשאית לקבוע הוראות בתכנית מתאר מקומית לגבי שימוש בקרקע, אולם לשיטתו, שעה שגורם מוסמך מבקש לייעד שטח לצרכי ציבור אין הוא יכול לעשות זאת סתם כך.

בית המשפט הזכיר את 3 התנאים המקדמיים בהלכה הפסוקה לשימוש בסמכות ההפקעה:
א. צורך ציבורי מסוים ומוגדר;
ב. קיום זיקה בין הצורך הציבורי המסוים למקרקעין המסוימים המיועדים להפקעה; ג. קיום צורך בהפקעת קרקע כדי לממש את הצורך הציבורי.

בית המשפט סבר, כי בהעדר הצבעה על צרכי ציבור המצדיקים ייעודו של שטח למטרה ציבורית כלשהי, שחייבת להיות קיימת ורלוונטית במועד ההפקעה, שכן לא ניתן להפקיע מקרקעין לשם יצירת עתודות קרקע שישמשו לצרכים עתידיים, אזי ניטלת הסמכות לקבוע הוראה בעניין זה בתקנון התכנית.
בית המשפט סבר כי היה על המשיבות להצביע על צורך ציבורי עליו מדבר סעיף 188 לחוק, כמו גם על הנימוקים להולדתו במועד שבין דיון הפקדת התכנית בועדה המקומית (שם הוחלט שלא להתנגד אם יחתום היזם על הסכם משימות פיתוח) למועד החלטת הועדה המחוזית (חודשיים וחצי אחרי) להפקיד את התכנית שאז נקבע שיש להקצות 2 קומות בנויות לשימוש ציבורי.

בית המשפט קבע, כי לא ניתן לייעד קרקע לצרכי ציבור בלא לציין מפורשות את הצורך הנוגע בדבר. בהינתן האמור, הגיע בית המשפט לכלל מסקנה, כי יש לקבל את העתירה "על קרבה ועל כרעיה" תוך הוראה על ביטול הסעיפים המתנים את אישור התכנית בהקצאת שטחים לצרכי ציבור וחיוב המשיבות בהוצאות ניכרות.

יצוין כי בקשה לעיכוב ביצוע של פסק הדין התקבלה ע"י בית המשפט העליון (עע"מ 1341/15 הוועדה המחוזית לתכנון ובניה תל-אביב נ' נכסי שבטא קורנפלד בע"מ) שאמור לדון בערעור שהגישה העירייה.

עיון מעמיק בפסק הדין של בית המשפט המחוזי, מלמד על התמודדותו של בית המשפט עם ניסיונות הרשות להיות שותפה ולהרוויח מהתעשרות הבעלים בדרכים מגוונות ויצירתיות. הרשויות כבר אינן נכונות להסתפק בתשלום אגרות בלבד כאמור, אלא מבקשות בדרכים שונות לקבל זכויות ולהטיל מטלות על היזמים הפרטיים,. דא עקא, שהחקיקה בעניין זה אינה כה מתקדמת, ורעיונות שונים, כמו של הפקעת שטח מבונה, שהינה בעצם מטלה של העברת קרקע וביצוע בנייה עבור הרשות, אינה מופיעה בחוק ככתבו, ובית המשפט אף סירב לרעיון זה של הרשות.

========================================================================================
פרל דוד , סלולרי - 052-8964914
 
למעלה