ביד הלשון
את צריכה להחליט. אין טעם למשך את זה יותר. תחליטי מתי. תגידי מתי אפשר כבר. תגידי שאפשר לנתק. את לא צריכה להיות מעורבת. את רק צריכה לתת אישור. את רוצה עוד פרטים? יש משהו שלא הבנת? אין טעם להשאיר אותו ככה הוא כבר לא.. את רק דוחה את הקץ. תשלימי. זו המציאות. כל השאר רק בראש שלך. אין סיכוי. זה רפלקסים. הוא לא מגיב. לפי כל מה שאנחנו יודעים הוא כבר לא איתנו. לפי כל מה שאנחנו. יודעים. הלילה מואר במחלקה. הרעש אחר. גם העצב. והמיטות. והסולם לעוצמת הרעד. האחות הגבוהה לוחשת לשפורפרת לא ד"ר.. היא לא מוכנה לאשר. אולי נזמין לה רופא בבוקר שיתן לה משהו. היא לא מגיבה. אולי נוציא אותה מפה.היא מנותקת לגמרי. היא לא נראת לי נורמלית. אולי גם אני כבר לא איתנו. אולי זה רק רפלקסים. שיעזבו אותי בשקט איתו. לא יכולה לתת לו ללכת! לא יכולה לשחרר. לא יכולה להגיד בסדר. ת.. לא. זה לא קורה. זה לא.את בכלל ישנה. עוד רגע תתעוררי. זה לא באמת. את מערבבת שברים של שטויות. המוח שלך מדולל. אין פעילות מוחית. אין פעילות מוחית. אין. את לא מבינה? אין פעילות מוחית.. אין. אבל הוא מדבר אלי. ועוד לא הגיע זמן.לא הגיע זמן. לא יכולה.לא יכולה! צריכה לספוג אותו חזרה אלי. למלא בנשימה שלו את האי אפשר לנשום. לא מכירה מלים שיכולות לשפוך את הכאב הזה. לרכך אותו. לחורר. את הזמן לא זמן ההוא כל הכבוד לך הוא אומר ההוא עם הקול המוזר. החלטה טובה. עכשיו תוכלי להתחיל פרק חדש בחיים שלך. אני מבין שקשה. אני שמח שהתחלת לחשוב בהגיון. הוא אמר שמח? את רוצה לשתות משהו? את יכולה ללכת הביתה. את יכולה לבחור אם ללכת או להשאר איתו.אבל את יכולה גם ללכת. אנחנו נדאג לכל מה שצריך. עכשיו את צריכה להתחיל מחדש. את עוד צעירה. החיים ימשכו.יהיו לך ילדים אחרים. יש לך ילדים אחרים. יש לך ילדים. לא? מה? ואיפה היית אה?! איפה היית? יכול להיות שראית מלמעלה? איפה היית קיבינמט!! גם אתה מזיע בלילות כשהתחליטי כבר חוזר? כשהספק מטריף הנשמה. חונק.
את צריכה להחליט. אין טעם למשך את זה יותר. תחליטי מתי. תגידי מתי אפשר כבר. תגידי שאפשר לנתק. את לא צריכה להיות מעורבת. את רק צריכה לתת אישור. את רוצה עוד פרטים? יש משהו שלא הבנת? אין טעם להשאיר אותו ככה הוא כבר לא.. את רק דוחה את הקץ. תשלימי. זו המציאות. כל השאר רק בראש שלך. אין סיכוי. זה רפלקסים. הוא לא מגיב. לפי כל מה שאנחנו יודעים הוא כבר לא איתנו. לפי כל מה שאנחנו. יודעים. הלילה מואר במחלקה. הרעש אחר. גם העצב. והמיטות. והסולם לעוצמת הרעד. האחות הגבוהה לוחשת לשפורפרת לא ד"ר.. היא לא מוכנה לאשר. אולי נזמין לה רופא בבוקר שיתן לה משהו. היא לא מגיבה. אולי נוציא אותה מפה.היא מנותקת לגמרי. היא לא נראת לי נורמלית. אולי גם אני כבר לא איתנו. אולי זה רק רפלקסים. שיעזבו אותי בשקט איתו. לא יכולה לתת לו ללכת! לא יכולה לשחרר. לא יכולה להגיד בסדר. ת.. לא. זה לא קורה. זה לא.את בכלל ישנה. עוד רגע תתעוררי. זה לא באמת. את מערבבת שברים של שטויות. המוח שלך מדולל. אין פעילות מוחית. אין פעילות מוחית. אין. את לא מבינה? אין פעילות מוחית.. אין. אבל הוא מדבר אלי. ועוד לא הגיע זמן.לא הגיע זמן. לא יכולה.לא יכולה! צריכה לספוג אותו חזרה אלי. למלא בנשימה שלו את האי אפשר לנשום. לא מכירה מלים שיכולות לשפוך את הכאב הזה. לרכך אותו. לחורר. את הזמן לא זמן ההוא כל הכבוד לך הוא אומר ההוא עם הקול המוזר. החלטה טובה. עכשיו תוכלי להתחיל פרק חדש בחיים שלך. אני מבין שקשה. אני שמח שהתחלת לחשוב בהגיון. הוא אמר שמח? את רוצה לשתות משהו? את יכולה ללכת הביתה. את יכולה לבחור אם ללכת או להשאר איתו.אבל את יכולה גם ללכת. אנחנו נדאג לכל מה שצריך. עכשיו את צריכה להתחיל מחדש. את עוד צעירה. החיים ימשכו.יהיו לך ילדים אחרים. יש לך ילדים אחרים. יש לך ילדים. לא? מה? ואיפה היית אה?! איפה היית? יכול להיות שראית מלמעלה? איפה היית קיבינמט!! גם אתה מזיע בלילות כשהתחליטי כבר חוזר? כשהספק מטריף הנשמה. חונק.
