ביאת המשיח
לד) ופירשו תיקוני הזוהר סוד השבועה, שאם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ. שההקפדה היא, שישראל ימשיכו אור החסד העליון, שנקרא "אהבת חסד". כי זהו "הנחפץ", שהוא נמשך דוקא ע"י העסק בתורה ובמצוות שלא על מנת לקבל פרס. והטעם כי על ידי אור החסד הזה, נמשך לישראל אור החכמה העליונה, המתגלה ומתלבש באור החסד הזה שהמשיכו ישראל. ואור החכמה הזה ה"ס הכתוב "ונחה עליו רוח ה', רוח חכמה ובינה, רוח עצה וגבורה, רוח דעת ויראת ה'" (ישעיה י"א), הנאמר על מלך המשיח: "ונשא נס לגוים, ואסף נדחי ישראל, ונפוצות יהודה יקבץ מארבע כנפות הארץ". כי אחר שישראל ממשיכים על ידי אור החסד את אור החכמה, אז מתגלה המשיח ומקבץ נדחי ישראל. הרי שהכל תלוי בעסק התורה והעבודה לשמה, המסוגל להמשיך אור החסד הגדול, שבו מתלבש ונמשך אור החכמה. שזה סוד השבועה "אם תעירו ואם תעוררו". כי הגאולה השלימה וקיבוץ הגלויות אי אפשר זולתה, היות סדרי צנורות הקדושה מסודרים כן. לה) וזה שפירשו עוד: ורוח אלקים מרחפת על פני המים. מה זה "ורוח אלקים"? שבזמן הגלות בעת שישראל עדיין עוסקים בתורה ומצוות שלא לשמה, אמנם אם הם בבחינה זו, שמתוך שלא לשמה בא לשמה, הרי השכינה ביניהם, אלא בבחינת גלות, מטעם שעדיין לא בא לשמה. וז"ש כשהשכינה בהסתר, אבל סופם לזכות לגילוי שכינה, אז הרוח דמלך המשיח מרחפת על העוסקים, ומעוררת אותם לבא לשמה, בסוד "המאור שבה מחזירם למוטב". שמסייעת ומכינה להשראת השכינה, שהיא גבירתה. אמנם אם אין העסק הזה דשלא לשמה ראוי להביאם לשמה, אז מצטערת השכינה ואומרת, שלא נמצא בעוסקים בתורה אותו רוח האדם העולה למעלה, אלא שמסתפקים ברוח הבהמה היורד למטה, שכל עסקם בתורה ומצות הוא לתועלתם ולהנאתם עצמם. ואין העסק בתורה מסוגל להביאם לשמה, שעליהם אין רוח המשיח מרחפת, אלא הולכת מהם ולא תשוב, כי השפחה הטמאה עושקת תורתם ויורשת את הגבירה, משום שאינם בדרך לבוא מתוך שלא לשמה לבחינת לשמה. כי אעפ"י שאינם מצליחים ע"י העסק בתורה הנגלית, משום שאין בה מאור והיא יבשה מסיבת קטנות דעתם, מכל מקום הרי יכולים להצליח על ידי העסק בלימוד הקבלה, משום שהמאור שבה מלובש בלבושים דהקב"ה, דהיינו השמות הקדושים והספירות, אשר בנקל היו יכולים לבוא באותה הבחינה של שלא לשמה המביאתם לשמה, שאז היתה רוח אלקים מרחפת עליהם, בסוד "המאור שבה המחזירם למוטב". אמנם בשום אופן אינם חפצים בלימוד הקבלה. ולכן הם גורמים עניות, ביזה, חרב, הרג ואבדן בעולם, משום שמסתלק רוח המשיח, רוח הקדש, רוח חכמה ובינה. לו) המתבאר מדברי תיקוני הזוהר הוא, שישנה שבועה, שלא יתעורר אור החסד והאהבה בעולם עד שמעשיהם של ישראל בתורה ומצוות יהיו על הכונה שלא לקבל פרס, אלא רק להשפיע נחת רוח ליוצר ב"ה, שזה סוד השבועה "השבעתי אתכם בנות ירושלים". באופן, שכל אריכות הגלות והיסורים שאנו סובלים תלויים ומחכים לנו. עד שנזכה לעסק התורה ומצוות לשמה. ואם רק נזכה לזה, תיכף יתעורר אור האהבה והחסד הזה, שסגולתו להמשיך סוד הכתוב "ונחה עליו רוח חו"ב". ואז נזכה לגאולה השלימה.
לד) ופירשו תיקוני הזוהר סוד השבועה, שאם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ. שההקפדה היא, שישראל ימשיכו אור החסד העליון, שנקרא "אהבת חסד". כי זהו "הנחפץ", שהוא נמשך דוקא ע"י העסק בתורה ובמצוות שלא על מנת לקבל פרס. והטעם כי על ידי אור החסד הזה, נמשך לישראל אור החכמה העליונה, המתגלה ומתלבש באור החסד הזה שהמשיכו ישראל. ואור החכמה הזה ה"ס הכתוב "ונחה עליו רוח ה', רוח חכמה ובינה, רוח עצה וגבורה, רוח דעת ויראת ה'" (ישעיה י"א), הנאמר על מלך המשיח: "ונשא נס לגוים, ואסף נדחי ישראל, ונפוצות יהודה יקבץ מארבע כנפות הארץ". כי אחר שישראל ממשיכים על ידי אור החסד את אור החכמה, אז מתגלה המשיח ומקבץ נדחי ישראל. הרי שהכל תלוי בעסק התורה והעבודה לשמה, המסוגל להמשיך אור החסד הגדול, שבו מתלבש ונמשך אור החכמה. שזה סוד השבועה "אם תעירו ואם תעוררו". כי הגאולה השלימה וקיבוץ הגלויות אי אפשר זולתה, היות סדרי צנורות הקדושה מסודרים כן. לה) וזה שפירשו עוד: ורוח אלקים מרחפת על פני המים. מה זה "ורוח אלקים"? שבזמן הגלות בעת שישראל עדיין עוסקים בתורה ומצוות שלא לשמה, אמנם אם הם בבחינה זו, שמתוך שלא לשמה בא לשמה, הרי השכינה ביניהם, אלא בבחינת גלות, מטעם שעדיין לא בא לשמה. וז"ש כשהשכינה בהסתר, אבל סופם לזכות לגילוי שכינה, אז הרוח דמלך המשיח מרחפת על העוסקים, ומעוררת אותם לבא לשמה, בסוד "המאור שבה מחזירם למוטב". שמסייעת ומכינה להשראת השכינה, שהיא גבירתה. אמנם אם אין העסק הזה דשלא לשמה ראוי להביאם לשמה, אז מצטערת השכינה ואומרת, שלא נמצא בעוסקים בתורה אותו רוח האדם העולה למעלה, אלא שמסתפקים ברוח הבהמה היורד למטה, שכל עסקם בתורה ומצות הוא לתועלתם ולהנאתם עצמם. ואין העסק בתורה מסוגל להביאם לשמה, שעליהם אין רוח המשיח מרחפת, אלא הולכת מהם ולא תשוב, כי השפחה הטמאה עושקת תורתם ויורשת את הגבירה, משום שאינם בדרך לבוא מתוך שלא לשמה לבחינת לשמה. כי אעפ"י שאינם מצליחים ע"י העסק בתורה הנגלית, משום שאין בה מאור והיא יבשה מסיבת קטנות דעתם, מכל מקום הרי יכולים להצליח על ידי העסק בלימוד הקבלה, משום שהמאור שבה מלובש בלבושים דהקב"ה, דהיינו השמות הקדושים והספירות, אשר בנקל היו יכולים לבוא באותה הבחינה של שלא לשמה המביאתם לשמה, שאז היתה רוח אלקים מרחפת עליהם, בסוד "המאור שבה המחזירם למוטב". אמנם בשום אופן אינם חפצים בלימוד הקבלה. ולכן הם גורמים עניות, ביזה, חרב, הרג ואבדן בעולם, משום שמסתלק רוח המשיח, רוח הקדש, רוח חכמה ובינה. לו) המתבאר מדברי תיקוני הזוהר הוא, שישנה שבועה, שלא יתעורר אור החסד והאהבה בעולם עד שמעשיהם של ישראל בתורה ומצוות יהיו על הכונה שלא לקבל פרס, אלא רק להשפיע נחת רוח ליוצר ב"ה, שזה סוד השבועה "השבעתי אתכם בנות ירושלים". באופן, שכל אריכות הגלות והיסורים שאנו סובלים תלויים ומחכים לנו. עד שנזכה לעסק התורה ומצוות לשמה. ואם רק נזכה לזה, תיכף יתעורר אור האהבה והחסד הזה, שסגולתו להמשיך סוד הכתוב "ונחה עליו רוח חו"ב". ואז נזכה לגאולה השלימה.