בטרוף שלנו ג ../images/Emo34.gif
6 ´´יובל?´´ ´´כן?´´ שאלתי בהיסוס, לא זיהיתי את הקול. ´´זאת זיו´´. לא האמנתי. אחרי כל-כך הרבה זמן. ´´זיו? מה שלומך? לא חשבתי שאשמע ממך´´. ´´אני בניו-יורק´´. ´´כן, נורית סיפרה לי´´. ´´יש לי בת זוג כבר כמה שנים, מלני. אבל אם דיברת עם נורית, אז את בטח מעודכנת´´. צחקתי. נורית תמיד הייתה פטפטנית. ´´אני נשואה ויש לי שני ילדים´´. ´´ואוו, שני ילדים. תמיד ידעתי שאת הטיפוס האמהי´´. ´´אמא? את יכולה לבוא רגע?´´ זאת היתה שי, שהחזירה אותי למציאות במהירות. ´´אני באה חמודה´´ קראתי לעברה ומיד פניתי להתנצל בפני זיו ´´הבת שלי חולה ו...´´ ´´לא התכוונתי להפריע, בעצם יש סיבה לכך שהתקשרתי´´ שתקשתי. ´´יובל? אני צריכה אותך. את זוכרת שאמרת לי פעם שכשאצטרך אותך, לא משנה מתי, גם אם יעברו שנים וגם אהיה מעבר לים, את תהיי שם בשבילי?´´ זכרתי. אלה היו בדיוק מילותי האחרונות לפני שנפרדנו. הפרידה היתה קשה ומאולצת. שתינו בכינו אבל הרגשנו שאי אפשר יותר ואני אמרתי לה שתמיד אהיה שם בשבילה בכל זמן ובכל מקום, גם אם יעברו שנים וגם אם תהיה מעבר לים. ועכשיו היא זוכרת. ´´כן´´. ´´אני צריכה אותך. כמה מהר תוכלי לעלות על מטוס ולהגיע?´´ ההזדקקות שלה היתה כנה, אבל אני הייתי במקום אחר ולא ידעתי אם הצעד מתאים לי. ´´זיו, אני צריכה לדבר עם גל, בעלי´´. ´´בוודאי, לא חשבתי אחרת. הנה מספר הטלפון שלי´´ היא הקריאה לי, ´´ונהיה בקשר o.k?´´ ´´זיו?´´ ´´כן´´. ´´מה כל-כך חשוב, שאחרי עשרים שנה את צריכה אותי?´´ ´´יובל, אני חולה´´. 7 כל היום לא הצלחתי לחשוב בבהירות. זיו פתאום חזרה לחיי בסערה. תמיד רציתי שתמצא אותי, אבל לא ככה. לא במצב כזה, חולה? מי יודע במה? ואיך אני מספרת לגל? וככה פתאום לעזוב הכל ולתפוס מטוס? היה לי ברור שזה מה שאעשה וקיוויתי שגל יבין. אבל איך מסבירים לגבר שלך שהאישה היחידה שאהבת בחייך רוצה אותך בחזרה. ואת שהיית בטוחה עד עכשיו פתאום מבולבלת. ´´גל, יש לי משהו לספר לך.´´ ´´זה נשמע חשוב.´´ חייכתי וליטפתי את ראשו. ´´בוא נשב במטבח, הכנתי קפה.´´ ´´קפה? טוב, זה בטח רציני.´´ ישבנו במטבח עם שתי כוסות קפה ועוגיות מעשה ידיה של אמא של גל. ´´רציתי לספר לך על תקופה שהיתה לי לפני שהכרנו. זה היה בשנה הראשונה שלי באוניברסיטה. חייתי עם אשה, קראו לה זיוה, זיו, היא היתה המתרגלת שלי´´. הוא הניח את הכוס על השולחן וויתר על העוגיה שרצה לאכול. היה לו מבט קפוא ולא כל-כך ידעתי איך להמשיך. ´´זיו ואני היינו ביחד ארבע שנים שהיו נפלאות וטובות והן הסתימו, מזמן.´´ גל עדיין שתק, ניצלתי את הרגע והמשכתי. ´´אנחנו לא בקשר, עברו עשרים שנה. היא חייה בניו-יורק עם מישהי. היא התקשרה והיא צריכה אותי, היא רוצה שאבוא לניו-יורק, היא חולה.´´ הרגשתי שדברי האחרונים היו משפטים קצרים וקטועים וכל אחד מהם הפיל משהו אחר על גל. ´´אני לא מאמין.´´ ´´מה?´´ ´´ראשית, שהסתרת ממני עובדה כל-כך חשובה, שאת לסבית´´. ´´גל אני לא לסבית´´ התרעמתי. ´´שנית, שהיית עם הזיו, זיוה הזאת או איך שקוראים לה ארבע שנים. ודבר נוסף חשבתי שאין בינינו סודות. יובל אני לא מאמין´´. ´´גל אל תעשה מזבוב פיל. היו לי ארבע שנים יפות במחיצת אישה אז מה?´´ וידעתי שאפילו את עצמי אני לא משכנעת. ´´אז מה? אז מה? מה קורה לך יובל. ופתאום היא מתקשרת ואת כבר טסה לניו-יורק?´´ גל התחיל לעכל ולכעוס בו זמנית. ´´גל. אני אוהבת אותך, אותנו, את הילדים, אנחנו משפחה והיא חולה. למה אתה לא מבין?´´ ´´באמת למה אני לא מבין? האישה היחידה כנראה שאהבת בחייך רוצה אותך בחזרה ואני צריך להבין´´. ´´היא לא רוצה אותי בחזרה. היא פשוט צריכה אותי. למה אתה מרגיש מאוים?´´ גל קם מהכיסא במטבח וניגש לסלון. פתח טלוויזיה וקבע עובדה. השיחה הסתימה. הלכתי אחריו לסלון. ´´גל?´´ הוא לא ענה. החלטתי להניח לו והלכתי להשכיב את שי ועומר במיטות. אח´´כ נכנסתי למיטה שלנו וניסיתי להבהיר לעצמי את המצב. גל מרגיש מאוים, אני מנסה לשכנע אותו אחרת ואפילו את עצמי אני לא מצליחה. לא חשבתי שקשר כל-כך ישן, שכנראה לא נתתי לו את מלוא החשיבות, יפתיע אותי כל-כך בעוצמתו ויאיים לקרוע את המציאות שלי. ניסיתי לברר עם עצמי מה אני מרגישה ולא ידעתי לבטח. מה שכן ידעתי, זה שאני נוסעת.
6 ´´יובל?´´ ´´כן?´´ שאלתי בהיסוס, לא זיהיתי את הקול. ´´זאת זיו´´. לא האמנתי. אחרי כל-כך הרבה זמן. ´´זיו? מה שלומך? לא חשבתי שאשמע ממך´´. ´´אני בניו-יורק´´. ´´כן, נורית סיפרה לי´´. ´´יש לי בת זוג כבר כמה שנים, מלני. אבל אם דיברת עם נורית, אז את בטח מעודכנת´´. צחקתי. נורית תמיד הייתה פטפטנית. ´´אני נשואה ויש לי שני ילדים´´. ´´ואוו, שני ילדים. תמיד ידעתי שאת הטיפוס האמהי´´. ´´אמא? את יכולה לבוא רגע?´´ זאת היתה שי, שהחזירה אותי למציאות במהירות. ´´אני באה חמודה´´ קראתי לעברה ומיד פניתי להתנצל בפני זיו ´´הבת שלי חולה ו...´´ ´´לא התכוונתי להפריע, בעצם יש סיבה לכך שהתקשרתי´´ שתקשתי. ´´יובל? אני צריכה אותך. את זוכרת שאמרת לי פעם שכשאצטרך אותך, לא משנה מתי, גם אם יעברו שנים וגם אהיה מעבר לים, את תהיי שם בשבילי?´´ זכרתי. אלה היו בדיוק מילותי האחרונות לפני שנפרדנו. הפרידה היתה קשה ומאולצת. שתינו בכינו אבל הרגשנו שאי אפשר יותר ואני אמרתי לה שתמיד אהיה שם בשבילה בכל זמן ובכל מקום, גם אם יעברו שנים וגם אם תהיה מעבר לים. ועכשיו היא זוכרת. ´´כן´´. ´´אני צריכה אותך. כמה מהר תוכלי לעלות על מטוס ולהגיע?´´ ההזדקקות שלה היתה כנה, אבל אני הייתי במקום אחר ולא ידעתי אם הצעד מתאים לי. ´´זיו, אני צריכה לדבר עם גל, בעלי´´. ´´בוודאי, לא חשבתי אחרת. הנה מספר הטלפון שלי´´ היא הקריאה לי, ´´ונהיה בקשר o.k?´´ ´´זיו?´´ ´´כן´´. ´´מה כל-כך חשוב, שאחרי עשרים שנה את צריכה אותי?´´ ´´יובל, אני חולה´´. 7 כל היום לא הצלחתי לחשוב בבהירות. זיו פתאום חזרה לחיי בסערה. תמיד רציתי שתמצא אותי, אבל לא ככה. לא במצב כזה, חולה? מי יודע במה? ואיך אני מספרת לגל? וככה פתאום לעזוב הכל ולתפוס מטוס? היה לי ברור שזה מה שאעשה וקיוויתי שגל יבין. אבל איך מסבירים לגבר שלך שהאישה היחידה שאהבת בחייך רוצה אותך בחזרה. ואת שהיית בטוחה עד עכשיו פתאום מבולבלת. ´´גל, יש לי משהו לספר לך.´´ ´´זה נשמע חשוב.´´ חייכתי וליטפתי את ראשו. ´´בוא נשב במטבח, הכנתי קפה.´´ ´´קפה? טוב, זה בטח רציני.´´ ישבנו במטבח עם שתי כוסות קפה ועוגיות מעשה ידיה של אמא של גל. ´´רציתי לספר לך על תקופה שהיתה לי לפני שהכרנו. זה היה בשנה הראשונה שלי באוניברסיטה. חייתי עם אשה, קראו לה זיוה, זיו, היא היתה המתרגלת שלי´´. הוא הניח את הכוס על השולחן וויתר על העוגיה שרצה לאכול. היה לו מבט קפוא ולא כל-כך ידעתי איך להמשיך. ´´זיו ואני היינו ביחד ארבע שנים שהיו נפלאות וטובות והן הסתימו, מזמן.´´ גל עדיין שתק, ניצלתי את הרגע והמשכתי. ´´אנחנו לא בקשר, עברו עשרים שנה. היא חייה בניו-יורק עם מישהי. היא התקשרה והיא צריכה אותי, היא רוצה שאבוא לניו-יורק, היא חולה.´´ הרגשתי שדברי האחרונים היו משפטים קצרים וקטועים וכל אחד מהם הפיל משהו אחר על גל. ´´אני לא מאמין.´´ ´´מה?´´ ´´ראשית, שהסתרת ממני עובדה כל-כך חשובה, שאת לסבית´´. ´´גל אני לא לסבית´´ התרעמתי. ´´שנית, שהיית עם הזיו, זיוה הזאת או איך שקוראים לה ארבע שנים. ודבר נוסף חשבתי שאין בינינו סודות. יובל אני לא מאמין´´. ´´גל אל תעשה מזבוב פיל. היו לי ארבע שנים יפות במחיצת אישה אז מה?´´ וידעתי שאפילו את עצמי אני לא משכנעת. ´´אז מה? אז מה? מה קורה לך יובל. ופתאום היא מתקשרת ואת כבר טסה לניו-יורק?´´ גל התחיל לעכל ולכעוס בו זמנית. ´´גל. אני אוהבת אותך, אותנו, את הילדים, אנחנו משפחה והיא חולה. למה אתה לא מבין?´´ ´´באמת למה אני לא מבין? האישה היחידה כנראה שאהבת בחייך רוצה אותך בחזרה ואני צריך להבין´´. ´´היא לא רוצה אותי בחזרה. היא פשוט צריכה אותי. למה אתה מרגיש מאוים?´´ גל קם מהכיסא במטבח וניגש לסלון. פתח טלוויזיה וקבע עובדה. השיחה הסתימה. הלכתי אחריו לסלון. ´´גל?´´ הוא לא ענה. החלטתי להניח לו והלכתי להשכיב את שי ועומר במיטות. אח´´כ נכנסתי למיטה שלנו וניסיתי להבהיר לעצמי את המצב. גל מרגיש מאוים, אני מנסה לשכנע אותו אחרת ואפילו את עצמי אני לא מצליחה. לא חשבתי שקשר כל-כך ישן, שכנראה לא נתתי לו את מלוא החשיבות, יפתיע אותי כל-כך בעוצמתו ויאיים לקרוע את המציאות שלי. ניסיתי לברר עם עצמי מה אני מרגישה ולא ידעתי לבטח. מה שכן ידעתי, זה שאני נוסעת.