אוסיף את נקודת המבט שלי.
בתור אחד שחושב שדגנים בפני עצמם אינם דבר רע (וגם לא גלוטן, אגב) כל עוד מדובר בדגנים שלמים בקליפתם (לא קמח או בצק, - אלא כמו גרגרי חיטה, אורז וכיו"ב), אני מסכים על נקודה עיקרית אחת וחשובה עם קיוטי:
התזונה המערבית הממוצעת והן התזונה הטבעונית הממוצעת מתבססת יותר מדי על דגנים. מה פירוש יותר מדי? הפירוש הוא שדגנים תופסים חלק לא קטן מהתפריט היומי, וזאת בשעה שמאכלים מזינים יותר, כגון קטניות, ובמיוחד ירקות, תופסים נתח משני ולעתים אף זעיר יחסית אליהם.
הרי מי מאיתנו לא מכיר את הצלחת המלאה בכל טוב אורז או פסטה, כאשר לצידם סלט קטן ומבויש של חצי עגבניה ורבע מלפפון? שלא לדבר על היעדר מבחר יותר גדול של ירקות בתפריט הממוצע.
והבעיה היא שאנחנו צריכים תפריט שיספק את הצרכים התזונתיים. אבל דגנים מלאים, על אף היותם כן מזינים, אינם מזינים מספיק. ככלל, הם דלים בסידן, אשלגן, ויטמינים A, C, E, K וקרוטנואידים.
ואנחנו צריכים מכל הדברים הללו. אז ככל שמשקל הדגנים בתזונה גדל, כך קטן החלון לצריכת שאר מאכלים מזינים יותר.
כל זאת לא בא לומר כי דגנים הם אויב העם. הם לא. אדרבה, הם מקור אנרגיה זמין, זול, טעים, ויש להם תכונות טובות, כמו סיבים תזונתיים, מספר מינרלים וויטמינים מקבוצה B.
אבל למען הצפיפות התזונתית של התפריט שלנו, כדאי לתת יותר משקל לירקות וגם לקטניות.
אצלי, למשל, ביום חול דגנים תופסים בערך 15% מהתצרוכת הקלורית. לא מוותר עליהם, אבל גם לא מגזים איתם.