בטחון עצמי
- פותח הנושא sha1
- פורסם בתאריך
להתחיל מהמקור
לכל תוצאה יש סיבה , וכדי לבדוק למה יש לך בעיה עם הערכה עצמית , את צריכה לחזור אחורה לעברך , ולראות מה גרם לך בתור ילדה להיות חסרת הערכה עצמית. ברגע שתראי מה הגורם לבעיה , תוכלי גם להתמודד עם זה. כמעט תמיד חוסר ביטחון עצמי נובע מהילדות , מיחס מההורים או הסביבה הקרובה. כיוון שלא פירטת , ולא סיפרת על עצמך כלום , אז הייתי מציע לך בתור שלב ראשון לחשוף את עצמך קצת יותר , ולא לפחד. מנסיוני האישי , ברגע שאת מתחילה להאמין בעצמך , אחרים מתחילים להאמין בך. ברגע שאת נותנת משהו מעצמך , את מקבלת את זה בחזרה מהסביבה. אם לא תראי את עצמך , אף אחד לא יראה אותך... תחשבי על זה כמו אימון - אם שחקן כדורסל לא מאומן , הוא יפחד לזרוק לסל כי הוא חושב שהוא יחטיא , אבל אם הוא יתאמן ויראה שהוא מצליח יותר , גם הביטחון יגדל והוא אפילו לא יחשוב פעמיים ויזרוק לסל. אז את צריכה להתאמן בלהביע את עצמך , לאהוב את עצמך כמו שאת ולהעריך את היכולות שלך. והכי חשוב , אל תכעסי על עצמך אף פעם , תסלחי לעצמך אם את טועה לפעמים. זה תהליך , ותהליך לוקח זמן והשקעה , אז גם אם ההתחלה קשה תמשיכי להאמין בעצמך , ובסוף תראי תוצאות. באור ואהבה , יופיאל המלאך
לכל תוצאה יש סיבה , וכדי לבדוק למה יש לך בעיה עם הערכה עצמית , את צריכה לחזור אחורה לעברך , ולראות מה גרם לך בתור ילדה להיות חסרת הערכה עצמית. ברגע שתראי מה הגורם לבעיה , תוכלי גם להתמודד עם זה. כמעט תמיד חוסר ביטחון עצמי נובע מהילדות , מיחס מההורים או הסביבה הקרובה. כיוון שלא פירטת , ולא סיפרת על עצמך כלום , אז הייתי מציע לך בתור שלב ראשון לחשוף את עצמך קצת יותר , ולא לפחד. מנסיוני האישי , ברגע שאת מתחילה להאמין בעצמך , אחרים מתחילים להאמין בך. ברגע שאת נותנת משהו מעצמך , את מקבלת את זה בחזרה מהסביבה. אם לא תראי את עצמך , אף אחד לא יראה אותך... תחשבי על זה כמו אימון - אם שחקן כדורסל לא מאומן , הוא יפחד לזרוק לסל כי הוא חושב שהוא יחטיא , אבל אם הוא יתאמן ויראה שהוא מצליח יותר , גם הביטחון יגדל והוא אפילו לא יחשוב פעמיים ויזרוק לסל. אז את צריכה להתאמן בלהביע את עצמך , לאהוב את עצמך כמו שאת ולהעריך את היכולות שלך. והכי חשוב , אל תכעסי על עצמך אף פעם , תסלחי לעצמך אם את טועה לפעמים. זה תהליך , ותהליך לוקח זמן והשקעה , אז גם אם ההתחלה קשה תמשיכי להאמין בעצמך , ובסוף תראי תוצאות. באור ואהבה , יופיאל המלאך
יופיאל מלאך....
קוראת בשקיקה כל מילה שלך,,, מילים יפות,חמות ,נכונות,אך לא תמיד ברות ביצוע .ברגעי חושך רוצה אור,החושך משתלט מה...ולאחר זמן האור מתחיל להפציע....שכואב אז כואב..שעצוב גם....החיים קרוסלה....מתמשכת של רגעי זמן טובים יותר ,טובים פחות.... צודק אתה ...האדם תבנית נוף מולדתו...(מיקרו-מקרו) עבודה רבה לכולנו,ויש רגע אחד שיכול להחזיר לאותה התחלה.... לכן ,אנו למדים בכל רגע את ......כל אחד בשלו.. אור לך יופיאל....
קוראת בשקיקה כל מילה שלך,,, מילים יפות,חמות ,נכונות,אך לא תמיד ברות ביצוע .ברגעי חושך רוצה אור,החושך משתלט מה...ולאחר זמן האור מתחיל להפציע....שכואב אז כואב..שעצוב גם....החיים קרוסלה....מתמשכת של רגעי זמן טובים יותר ,טובים פחות.... צודק אתה ...האדם תבנית נוף מולדתו...(מיקרו-מקרו) עבודה רבה לכולנו,ויש רגע אחד שיכול להחזיר לאותה התחלה.... לכן ,אנו למדים בכל רגע את ......כל אחד בשלו.. אור לך יופיאל....
ראוי
גדול מה שכתב יופיאל. וצודק. הערכה עצמית... זה בעצם ההרגשה של להיות ראוי. בילדותנו נוטעים בנו בד``כ את הביקורת שאנו מפרשים כשגדלים ל``אני לא ראוי``, ומכאן ההערכה העצמית הנמוכה. אני לא ראוי לאהבה... זה המוטו שהרבה מאיתנו הולכים איתו. כל כך הרבה מאיתנו סוחבים את ההרגשה הזו. ואם אנחנו לא בטוחים האם אנחנו ראויים, כל שכן מי שמסביבנו, שקולט את שאנחנו משדרים. האהבה. המפתח לכל. לא נוכל, ולפעמים לא מתאפשר, לבוא חשבון עם ההורים על מה שהיה, על הטעויות שעשו במהלך גידול הילדים. נצטרך לקחת את זה כנתון, ולמצוא פורקן לכעסים שצברנו ועוד נצבור במהלך המסע הזה להרגיש ראויים. אני כן ממליץ לנתח את מערכות היחסים עם ההורים, כ``א בנפרד. את האווירה בבית, את הדברים השליליים שצברנו. לא צריך להיות פסיכולוגים דגולים. רק להכנס לזה בלי לפחד. אם לא נבין את התהליכים שגרמו לנו להרגיש בלתי ראויים, ו``נתיידד`` איתם, יקשה עלינו לשנות את עצמנו היום. מאד. חוץ מזה... יופיאל אתה יופי!
גדול מה שכתב יופיאל. וצודק. הערכה עצמית... זה בעצם ההרגשה של להיות ראוי. בילדותנו נוטעים בנו בד``כ את הביקורת שאנו מפרשים כשגדלים ל``אני לא ראוי``, ומכאן ההערכה העצמית הנמוכה. אני לא ראוי לאהבה... זה המוטו שהרבה מאיתנו הולכים איתו. כל כך הרבה מאיתנו סוחבים את ההרגשה הזו. ואם אנחנו לא בטוחים האם אנחנו ראויים, כל שכן מי שמסביבנו, שקולט את שאנחנו משדרים. האהבה. המפתח לכל. לא נוכל, ולפעמים לא מתאפשר, לבוא חשבון עם ההורים על מה שהיה, על הטעויות שעשו במהלך גידול הילדים. נצטרך לקחת את זה כנתון, ולמצוא פורקן לכעסים שצברנו ועוד נצבור במהלך המסע הזה להרגיש ראויים. אני כן ממליץ לנתח את מערכות היחסים עם ההורים, כ``א בנפרד. את האווירה בבית, את הדברים השליליים שצברנו. לא צריך להיות פסיכולוגים דגולים. רק להכנס לזה בלי לפחד. אם לא נבין את התהליכים שגרמו לנו להרגיש בלתי ראויים, ו``נתיידד`` איתם, יקשה עלינו לשנות את עצמנו היום. מאד. חוץ מזה... יופיאל אתה יופי!
קשה לי מאוד... ותודה על הכיוון
לא יודעת מאיפה להתחיל, להתחיל מהילדות אבל מאיפה????? ילדה שקטה מאוד, מאוד ביישנית, לא מדברת עם זרים ברחוב, משום מה גם לא משתתפת בכיתה בזמן השיעור, יוצר אווירה לא נעימה מצד הילדים בכיתה. לא מקובלת בחברה!! הילדה הקטנה בין שלושתנו, בת זקונים, שומרים עלי נורא, היום אני בת 25 ועדיין עם ההורים, שומרים עליי כל כך, תמיד, במיוחד שהייתי ילדה, נמצאתי כמו במין מעטפת רכה וחמה, לא נתנו לי לטעום את טעם העצמאות עוד מאז שהייתי קטנה וחבל!!! היום אני מגלה אותה, אוהבת אותה וכואבת אותה. זה בעיקר מה שאני יכולה לפרט על הילדות שלי שחלק ממנה עוד ממשיך היום, אני מרגישה שזה לא ממש קולע להערכה עצמית, אבל ישנן השלכות מכך.
לא יודעת מאיפה להתחיל, להתחיל מהילדות אבל מאיפה????? ילדה שקטה מאוד, מאוד ביישנית, לא מדברת עם זרים ברחוב, משום מה גם לא משתתפת בכיתה בזמן השיעור, יוצר אווירה לא נעימה מצד הילדים בכיתה. לא מקובלת בחברה!! הילדה הקטנה בין שלושתנו, בת זקונים, שומרים עלי נורא, היום אני בת 25 ועדיין עם ההורים, שומרים עליי כל כך, תמיד, במיוחד שהייתי ילדה, נמצאתי כמו במין מעטפת רכה וחמה, לא נתנו לי לטעום את טעם העצמאות עוד מאז שהייתי קטנה וחבל!!! היום אני מגלה אותה, אוהבת אותה וכואבת אותה. זה בעיקר מה שאני יכולה לפרט על הילדות שלי שחלק ממנה עוד ממשיך היום, אני מרגישה שזה לא ממש קולע להערכה עצמית, אבל ישנן השלכות מכך.
פתיחות לאהבה
את מקסימה. את יודעת כל כך טוב לתאר את הילדות. והרי סיפרת את הכל. הביישנות. מה יגידו עלי? להיות בסדר עם כולם. לא להפריע לסדר של העולם. ואת יודעת... ההורים אוהבים את זה כל כך. ילד שמסתדר עם כל מה שיש. להיות ילד לא מקובל... זה כל כך כואב. כל כך קשה להיות בשוליים. לפעמים עוטים שריון ואומרים ``מה `כפת לי``. אבל זה פוגע בפנים. תמיד. אציע לך משהו שאני לפעמים מפחד לעשות לעצמי. תתפסי פינה, תעשי קצת מדיטציה. אולי דמיון מודרך עדיף. ותחזרי לאותו גיל שבו היית מחוץ למעגל ה``מקובלים``. תחווי מחדש את הכאב. תוציאי את הבכי שהחנקת כ``כ הרבה שנים. אולי פעם ראשונה יהיה קשה לנגוע. אני מבטיח שזה ייצא. יש בך את הנכונות שאני לא רואה אצל הרבה אנשים - ללכת עם זה. ו... אל תשכחי. אוהבים אותך מאד. מחבקים. עוטפים אותך באהבה. אל תחששי ואל תוותרי - זו נקודת ההתחלה למסע מופלא. באהבה. איש אחד.
את מקסימה. את יודעת כל כך טוב לתאר את הילדות. והרי סיפרת את הכל. הביישנות. מה יגידו עלי? להיות בסדר עם כולם. לא להפריע לסדר של העולם. ואת יודעת... ההורים אוהבים את זה כל כך. ילד שמסתדר עם כל מה שיש. להיות ילד לא מקובל... זה כל כך כואב. כל כך קשה להיות בשוליים. לפעמים עוטים שריון ואומרים ``מה `כפת לי``. אבל זה פוגע בפנים. תמיד. אציע לך משהו שאני לפעמים מפחד לעשות לעצמי. תתפסי פינה, תעשי קצת מדיטציה. אולי דמיון מודרך עדיף. ותחזרי לאותו גיל שבו היית מחוץ למעגל ה``מקובלים``. תחווי מחדש את הכאב. תוציאי את הבכי שהחנקת כ``כ הרבה שנים. אולי פעם ראשונה יהיה קשה לנגוע. אני מבטיח שזה ייצא. יש בך את הנכונות שאני לא רואה אצל הרבה אנשים - ללכת עם זה. ו... אל תשכחי. אוהבים אותך מאד. מחבקים. עוטפים אותך באהבה. אל תחששי ואל תוותרי - זו נקודת ההתחלה למסע מופלא. באהבה. איש אחד.
תודה על המחמאה הנפלאה....
אף אחד באמת לא אמר לי שאני מקסימה בכוונת תחילה!!! נכון שאפשר למצוא פינה ואני מוצאת אותה תמיד, אבל השקט הנפשי לא מאפשר לי לעשות מדיטציה, ודימיון מודרך?!, תסלח לי על הבורות..., חוץ ממעגל ``המקובלים`` זה גם הציונים הנמוכים תמיד שהרגלתי והורגלתי אליהם, היום אני שואפת להרבה יותר מהציונים שלי בכל דבר, כשההורים ``טוב לנו עם מה שתוציאי, העיקר שתעברי``, לא!!!!!! לא ככה הדברים אצלי, ההורים שואפים אצלי למה שיש, אני כבר לא, כי אני יכולה ליותר. לדעתי פה הנקודה השנייה בהערכה העצמית שנובעת מהם לא דרבנו אותי ליותר, בשלב מסויים כבר התרגלו לדבר. לא כל אחד מושלם כנראה. מה שכן, אני פשוט צריכה להיות מאוד מרוכזת כדי לחזור לנקודה מאוד מאוד רחוקה בחיי בגן במעון, גיל 3 בערך, ומשם להתחיל, אבל מאיפה משם מתחילים?! איש אחד? אבל סוף סוף כל כך כנה!!!!
אף אחד באמת לא אמר לי שאני מקסימה בכוונת תחילה!!! נכון שאפשר למצוא פינה ואני מוצאת אותה תמיד, אבל השקט הנפשי לא מאפשר לי לעשות מדיטציה, ודימיון מודרך?!, תסלח לי על הבורות..., חוץ ממעגל ``המקובלים`` זה גם הציונים הנמוכים תמיד שהרגלתי והורגלתי אליהם, היום אני שואפת להרבה יותר מהציונים שלי בכל דבר, כשההורים ``טוב לנו עם מה שתוציאי, העיקר שתעברי``, לא!!!!!! לא ככה הדברים אצלי, ההורים שואפים אצלי למה שיש, אני כבר לא, כי אני יכולה ליותר. לדעתי פה הנקודה השנייה בהערכה העצמית שנובעת מהם לא דרבנו אותי ליותר, בשלב מסויים כבר התרגלו לדבר. לא כל אחד מושלם כנראה. מה שכן, אני פשוט צריכה להיות מאוד מרוכזת כדי לחזור לנקודה מאוד מאוד רחוקה בחיי בגן במעון, גיל 3 בערך, ומשם להתחיל, אבל מאיפה משם מתחילים?! איש אחד? אבל סוף סוף כל כך כנה!!!!
לחם עם מחמאה
יקירתי המקסימה. אני קורא בפעם הששית את ההודעה שלך. תרשי לי לחלוק עלייך בקטע של לקבל אותך עם הציונים. התחרותיות - זו שחסרה לך אצל ההורים - בעייתית. דווקא גדולה של הורים, לקבל את הילד כפי שהוא, ולא כפי שהיו רוצים. זה ויתור על אגו שלהם. כי הרי ההשגים שלך הם ההשגים שלהם. זה תהליך קשה שעוברים אותו.... הילד השלישי בד``כ יוצא נשכר... על שני הילדים הקודמים עשו כבר את ההרצה. ומה אם תוציאי ציונים על הפנים??? מישהו יאהב אותך יותר? את באמת צריכה את ההערכה על הציונים הגבוהים שלך?
פיכסה תחרותיות. -- שאלה קטנה: איך בחרת את מה שאת לומדת היום? באהבה. איש. אחד.
יקירתי המקסימה. אני קורא בפעם הששית את ההודעה שלך. תרשי לי לחלוק עלייך בקטע של לקבל אותך עם הציונים. התחרותיות - זו שחסרה לך אצל ההורים - בעייתית. דווקא גדולה של הורים, לקבל את הילד כפי שהוא, ולא כפי שהיו רוצים. זה ויתור על אגו שלהם. כי הרי ההשגים שלך הם ההשגים שלהם. זה תהליך קשה שעוברים אותו.... הילד השלישי בד``כ יוצא נשכר... על שני הילדים הקודמים עשו כבר את ההרצה. ומה אם תוציאי ציונים על הפנים??? מישהו יאהב אותך יותר? את באמת צריכה את ההערכה על הציונים הגבוהים שלך?
פיכסה תחרותיות. -- שאלה קטנה: איך בחרת את מה שאת לומדת היום? באהבה. איש. אחד.איש מידות....
נכון, על שני הילדים הקודמים עשו כבר את ההרצה ובגלל זה, אחד היום מנהל והשני בדרך להיות מתכנת מחשבים ואני???? עדיין מאחור, הרבה מאחור, חשוב לי לקחת דוגמא מהאחים הגדולים שלי - הם תפארתי. לגבי הציונים הגבוהים לא נראה לי שמישהו יאהב אותי פחות או יותר אבל אולי זה פשוט עניין של הערכה - אותי, עובדה שהם שואפים לגבי לנמוך, לעומתי שרוצה להגיע ליותר כי אני יודעת שאני מסוגלת. הם פשוט עוד נמצאים שם, איפה שהוא בעבר, בבית הספר. נכון שזו גדולה של הורים לקבל את הילד איך שהוא, אין לי שום טענה בהקשר לזה, הבעייה היא שהם מקבלים את זה כמובן מאליו, כזו היא, זה מה שהיא מסוגלת ונו טוב.., גם היום הם שואפים לציונים נמוכים, במקום להמריץ אותי, הם אומרים לי שגם ציון נמוך הוא טוב, העיקר שאני אעבור.(אני מקווה שהבהרתי את הנקודה הזו ושהצלחתי להוריד לסוף דעתי). אתה שואל איך בחרתי את מה שאני לומדת היום?, שמעתי מאחרים, התעניינתי, נתפסתי במשהו (גרפיקה ממוחשבת), ניסיתי, אהבתי וזהו, קורס קטן ועוד אחד, לא משהו באוניברסיטה שמצריך ציונים גבוהים במיוחד.
נכון, על שני הילדים הקודמים עשו כבר את ההרצה ובגלל זה, אחד היום מנהל והשני בדרך להיות מתכנת מחשבים ואני???? עדיין מאחור, הרבה מאחור, חשוב לי לקחת דוגמא מהאחים הגדולים שלי - הם תפארתי. לגבי הציונים הגבוהים לא נראה לי שמישהו יאהב אותי פחות או יותר אבל אולי זה פשוט עניין של הערכה - אותי, עובדה שהם שואפים לגבי לנמוך, לעומתי שרוצה להגיע ליותר כי אני יודעת שאני מסוגלת. הם פשוט עוד נמצאים שם, איפה שהוא בעבר, בבית הספר. נכון שזו גדולה של הורים לקבל את הילד איך שהוא, אין לי שום טענה בהקשר לזה, הבעייה היא שהם מקבלים את זה כמובן מאליו, כזו היא, זה מה שהיא מסוגלת ונו טוב.., גם היום הם שואפים לציונים נמוכים, במקום להמריץ אותי, הם אומרים לי שגם ציון נמוך הוא טוב, העיקר שאני אעבור.(אני מקווה שהבהרתי את הנקודה הזו ושהצלחתי להוריד לסוף דעתי). אתה שואל איך בחרתי את מה שאני לומדת היום?, שמעתי מאחרים, התעניינתי, נתפסתי במשהו (גרפיקה ממוחשבת), ניסיתי, אהבתי וזהו, קורס קטן ועוד אחד, לא משהו באוניברסיטה שמצריך ציונים גבוהים במיוחד.
SHA1 אהובה
אם אני קורא נכון בין השיטין... אז אני מבין שיש לך רף גבוה. נו בטח... אח אחד מנהל מכובד והשני... עוד מעט מהנדס. לא סתם.. מחשבים! ולך... מה אומרים? רק שתעברי את מה שאת לומדת. ואת מרגישה לבד. נראה לי שאלו לא ההשגים - שאת בעצמך מבינה שיש בך את הכשרון ותוכלי להגיע להשגים גבוהים במה שאת לומדת. את גם לא ממש צריכה את התמריץ שלהם. ולעניין הריכוז, נגיע אח``כ. זו תחושת הלבד. הבדידות. תוכלי לשתף אותנו בבקשה בתחושות האלו? אני בטוח, למרות שלא כולם כתבו לך, שכל מי שקורא את ההודעות שלך, מרגיש אלייך אהבה ונכונות לתת. לתת כתף, לתת אוזן קשבת. באהבה, איש. אחד.
אם אני קורא נכון בין השיטין... אז אני מבין שיש לך רף גבוה. נו בטח... אח אחד מנהל מכובד והשני... עוד מעט מהנדס. לא סתם.. מחשבים! ולך... מה אומרים? רק שתעברי את מה שאת לומדת. ואת מרגישה לבד. נראה לי שאלו לא ההשגים - שאת בעצמך מבינה שיש בך את הכשרון ותוכלי להגיע להשגים גבוהים במה שאת לומדת. את גם לא ממש צריכה את התמריץ שלהם. ולעניין הריכוז, נגיע אח``כ. זו תחושת הלבד. הבדידות. תוכלי לשתף אותנו בבקשה בתחושות האלו? אני בטוח, למרות שלא כולם כתבו לך, שכל מי שקורא את ההודעות שלך, מרגיש אלייך אהבה ונכונות לתת. לתת כתף, לתת אוזן קשבת. באהבה, איש. אחד.
תחושת הבדידות, הלבד?!
מצויין!!!!!! כמה שיותר, התרגלתי כבר לזה, החברה לא משהו גם ככה, התרגלתי להיות לבד עוד כילדה ואז כנראה שהמשפחה תפסה מקום נכבד יותר. אני מצויינת בלהיות לבד, אני אוהבת להיות לבד, מצאתי בי משהו מעניין וטוב, אני אוהבת להיות עם עצמי, להקשיב ולדבר עם עצמי, אני הכי טובה לעצמי, אני נשמעת פה פשוט מושלמת אני יודעת, אם אני יודעת שאני הכי טובה לעצמי, ואני אוהבת להיות עם עצמי אז איפה בעצם הבעייה - כלפי חוץ, אני לא מספיק טובה אולי, רגש נחיתות כלשהו, נזהרת לא להתבטא, לא לענות לכל אחד, אני לא מאלה שאומרים את מה שיש להם להגיד בפומבי.
מצויין!!!!!! כמה שיותר, התרגלתי כבר לזה, החברה לא משהו גם ככה, התרגלתי להיות לבד עוד כילדה ואז כנראה שהמשפחה תפסה מקום נכבד יותר. אני מצויינת בלהיות לבד, אני אוהבת להיות לבד, מצאתי בי משהו מעניין וטוב, אני אוהבת להיות עם עצמי, להקשיב ולדבר עם עצמי, אני הכי טובה לעצמי, אני נשמעת פה פשוט מושלמת אני יודעת, אם אני יודעת שאני הכי טובה לעצמי, ואני אוהבת להיות עם עצמי אז איפה בעצם הבעייה - כלפי חוץ, אני לא מספיק טובה אולי, רגש נחיתות כלשהו, נזהרת לא להתבטא, לא לענות לכל אחד, אני לא מאלה שאומרים את מה שיש להם להגיד בפומבי.
לבד לא כאן ולא עכשיו
SHA1 יקרה ! מעניין מה יגידו על הלבד שלך אנשים הסובבים אותך. בלימודים, חברים. אני מהמר שיגידו - ``SHA1 - אה...זו? היא נראית קצת סנובית זו. לא מדברת עם אף אחד. חושבת`צמה``. לא אזבל לך את השכל עם האדם כחיה חברותית. אני חושב שקודם הוא חיה, אח``כ חברותית. והלבד שלך אולי סוחב קצת עצב. אולי זה לא בדיוק המצב שהיית רוצה להגיע אליו? יש בך המון נתינה. לא משהו רגיל. והנתינה הזו לא תוכל להתממש עם לבד כזה. החום שבך יפרוץ מיד כשתפרצי את חומות הלבד. וחומות הלבד ייפרצו כשייפרץ מעיין הדמעות. על הביקורת שספגת. על הפחד מהחברה. על העויינות שחשת בגלל רגישותך. יש לך אולי חלומות שאת יכולה לשתף אותנו בהם? גם חלומות של לילה וגם מאוויים שלא נעים לך לבטא בחיים ה``אמיתיים``. באהבה רבה. איש. אחד.
SHA1 יקרה ! מעניין מה יגידו על הלבד שלך אנשים הסובבים אותך. בלימודים, חברים. אני מהמר שיגידו - ``SHA1 - אה...זו? היא נראית קצת סנובית זו. לא מדברת עם אף אחד. חושבת`צמה``. לא אזבל לך את השכל עם האדם כחיה חברותית. אני חושב שקודם הוא חיה, אח``כ חברותית. והלבד שלך אולי סוחב קצת עצב. אולי זה לא בדיוק המצב שהיית רוצה להגיע אליו? יש בך המון נתינה. לא משהו רגיל. והנתינה הזו לא תוכל להתממש עם לבד כזה. החום שבך יפרוץ מיד כשתפרצי את חומות הלבד. וחומות הלבד ייפרצו כשייפרץ מעיין הדמעות. על הביקורת שספגת. על הפחד מהחברה. על העויינות שחשת בגלל רגישותך. יש לך אולי חלומות שאת יכולה לשתף אותנו בהם? גם חלומות של לילה וגם מאוויים שלא נעים לך לבטא בחיים ה``אמיתיים``. באהבה רבה. איש. אחד.
גיליתי את הבדידות הזו....
בתקופה האחרונה, בחודשים האחרונים, גיליתי שהלבד הוא טוב, אני עם עצמי זה הכי טוב ואני מסוגלת שעות על גבי ימים להיות בחדרי הקטן לבד. ו נ כ ו ן מאוד יש בי עצב, עצב לא ידוע שמלווה אותי תמיד, מן מועקה, מן צורך פשוט לבכות, להוציא הכל החוצה, אבל גם אחרי הדמעות הכל יחזור וישתנה, אני לא מסוגלת לתת דין וחשבון על כל דבר שאני עושה ולאיפה אני הולכת עכשיו. (אני גרה עם ההורים), אני מרגישה שאני אוטוטו מאבדת שליטה, שאני מאבדת את השפיות שלי, את הפרטיות שיש לי אני שומרת כמו על אוצר, שאף אחד לא יגנוב לי את מה שכבר השגתי, רק לא את זה. העצב הזה, תמיד היה בי, שכן בי, רק עכשיו הוא יוצא, אומר לי הנה אני פה, מה תעשי איתי?! ברחתי לחדר שלי, אל עצמי, המצאתי לי דברים מעשיים לעשות, כל מיני דברים שישפרו אותי, יקדמו אותי בחיים, אני רוצה למצוא את העצמאות שלי ודוחפים אותי לזה, האח הבכור שלי ועוד פיות שאמרו תמצאי לך מקום חדר, עצמאות, כלכלה...
בתקופה האחרונה, בחודשים האחרונים, גיליתי שהלבד הוא טוב, אני עם עצמי זה הכי טוב ואני מסוגלת שעות על גבי ימים להיות בחדרי הקטן לבד. ו נ כ ו ן מאוד יש בי עצב, עצב לא ידוע שמלווה אותי תמיד, מן מועקה, מן צורך פשוט לבכות, להוציא הכל החוצה, אבל גם אחרי הדמעות הכל יחזור וישתנה, אני לא מסוגלת לתת דין וחשבון על כל דבר שאני עושה ולאיפה אני הולכת עכשיו. (אני גרה עם ההורים), אני מרגישה שאני אוטוטו מאבדת שליטה, שאני מאבדת את השפיות שלי, את הפרטיות שיש לי אני שומרת כמו על אוצר, שאף אחד לא יגנוב לי את מה שכבר השגתי, רק לא את זה. העצב הזה, תמיד היה בי, שכן בי, רק עכשיו הוא יוצא, אומר לי הנה אני פה, מה תעשי איתי?! ברחתי לחדר שלי, אל עצמי, המצאתי לי דברים מעשיים לעשות, כל מיני דברים שישפרו אותי, יקדמו אותי בחיים, אני רוצה למצוא את העצמאות שלי ודוחפים אותי לזה, האח הבכור שלי ועוד פיות שאמרו תמצאי לך מקום חדר, עצמאות, כלכלה...
ים
SHA1 יקירתי. חיבוק גדול לך. על העצב שרוצה לצאת. על העצב שמקבל שליטה. זה שהתיידדת איתו ונהפך לחלק ממך. שאולי את מפחדת להפרד ממנו. אולי הוא משרת אותך? תבכי על העצב שלך. תגיעי לפורקן. אם זה צחוק פרוע, בכי. מה שבא. רק מהעצב תבוא השמחה. אל תתפתי לדברים חיצוניים כמו עצמאות ועניינים כאלו. וגם פיות - מותר להן לטעות. איש. אחד.
SHA1 יקירתי. חיבוק גדול לך. על העצב שרוצה לצאת. על העצב שמקבל שליטה. זה שהתיידדת איתו ונהפך לחלק ממך. שאולי את מפחדת להפרד ממנו. אולי הוא משרת אותך? תבכי על העצב שלך. תגיעי לפורקן. אם זה צחוק פרוע, בכי. מה שבא. רק מהעצב תבוא השמחה. אל תתפתי לדברים חיצוניים כמו עצמאות ועניינים כאלו. וגם פיות - מותר להן לטעות. איש. אחד.
איש מידות יקר!
קשה לי לבכות על העצב שבי, הוא כל כך דחוק בי שקשה לי אפילו לדעת ממה הוא נגרם. לעיתים כמו שקרה לי כשכתבתי למלאכינו, והדמעות התחילו לרדת גם הן ירדו עם הרבה מלחמה, כאילו שאסור לבכות, מה פתאום לבכות, ``גברים לא בוכים, מה אתה ילד``, אבל לא משהו בתוכי חזק אומר לי, כן אפשר מותר נו תוציאי זה עולה, מגיע לגרון, מהגרון לעניים ו..... החוצה, יש זה יצא, אבל מה נשארתי עם הלא נודע, שום דבר לא נפתר, עדיין עצוב לי, עדיין כואב, אבל מה אלוהים יודע מה. חשבתי שאולי זה מצבור של כמה סיבות, אולי אפילו ניתוק, ניתוק מאבא, והכי קרוב ניתוק, פרידה מקשר יקר, מחבר יקר, שאולי קצת הזכיר לי איפה שהוא את אבא.
קשה לי לבכות על העצב שבי, הוא כל כך דחוק בי שקשה לי אפילו לדעת ממה הוא נגרם. לעיתים כמו שקרה לי כשכתבתי למלאכינו, והדמעות התחילו לרדת גם הן ירדו עם הרבה מלחמה, כאילו שאסור לבכות, מה פתאום לבכות, ``גברים לא בוכים, מה אתה ילד``, אבל לא משהו בתוכי חזק אומר לי, כן אפשר מותר נו תוציאי זה עולה, מגיע לגרון, מהגרון לעניים ו..... החוצה, יש זה יצא, אבל מה נשארתי עם הלא נודע, שום דבר לא נפתר, עדיין עצוב לי, עדיין כואב, אבל מה אלוהים יודע מה. חשבתי שאולי זה מצבור של כמה סיבות, אולי אפילו ניתוק, ניתוק מאבא, והכי קרוב ניתוק, פרידה מקשר יקר, מחבר יקר, שאולי קצת הזכיר לי איפה שהוא את אבא.
עוד מילה על מגע
הגוף שלנו הוא תבנית נפשנו. גופנפש. לפעמים, כשלנפש קשה להתמודד עם מכלול הרגשות שקשורים בעצב... ויש עוד הרבה בלגאנים בפנים, אפשר לגעת בעצב. ממש לגעת בו. לנגוע באזורים מסויימים, במיוחד אזור החזה והבטן, שם הגוף שלנו אוגר ומחביא את הזכרונות הקשורים לעצב. בטיפול בשיאצו נוגעים שמה. אני מניח שגם בטיפולים אחרים - אך אינני מומחה בהם. לחיצה קלה על גוף המטופל בנקודה הנכונה - ומעיין הדמעות נפתח. אפקט מדהים של פורקן בסביבה תומכת ובמצב רגיעה. באהבה. איש. אחד.
הגוף שלנו הוא תבנית נפשנו. גופנפש. לפעמים, כשלנפש קשה להתמודד עם מכלול הרגשות שקשורים בעצב... ויש עוד הרבה בלגאנים בפנים, אפשר לגעת בעצב. ממש לגעת בו. לנגוע באזורים מסויימים, במיוחד אזור החזה והבטן, שם הגוף שלנו אוגר ומחביא את הזכרונות הקשורים לעצב. בטיפול בשיאצו נוגעים שמה. אני מניח שגם בטיפולים אחרים - אך אינני מומחה בהם. לחיצה קלה על גוף המטופל בנקודה הנכונה - ומעיין הדמעות נפתח. אפקט מדהים של פורקן בסביבה תומכת ובמצב רגיעה. באהבה. איש. אחד.
עלה במוחי משהו כשקראתי שוב
את התגובה הזו. אתה כותב כאן שכשאפרוץ את חומות הלבד אוכל להתבטא ביתר קלות, אוכל לתת את מה שבתוכי וצודק!!! נכון מאוד, אך אני לא מסוגלת לקחת לי חמישה אנשים לדוגמא ולהפתח איתם, אקח לי אחד שיושב לידי ואנסה להראות לו שאני פה לידו, יש פה מישהו. הוא יתחיל לדבר, אני אחריו וכך אולי יתפתח פה משהו ולא משנה מאיזה סוג. נראה שהפחד הזה של להתחבר בבת אחת לכמה אנשים ביחד כמובן, מבית הספר ועוד יותר מוקדם כמובן מהגן, עדיין שקטה, מפלסת לי את הדרך הנכונה להגיע למישהו.
את התגובה הזו. אתה כותב כאן שכשאפרוץ את חומות הלבד אוכל להתבטא ביתר קלות, אוכל לתת את מה שבתוכי וצודק!!! נכון מאוד, אך אני לא מסוגלת לקחת לי חמישה אנשים לדוגמא ולהפתח איתם, אקח לי אחד שיושב לידי ואנסה להראות לו שאני פה לידו, יש פה מישהו. הוא יתחיל לדבר, אני אחריו וכך אולי יתפתח פה משהו ולא משנה מאיזה סוג. נראה שהפחד הזה של להתחבר בבת אחת לכמה אנשים ביחד כמובן, מבית הספר ועוד יותר מוקדם כמובן מהגן, עדיין שקטה, מפלסת לי את הדרך הנכונה להגיע למישהו.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.