בטחון עצמי נמוך.
שלום, כבר כמה שנים יש לי בעיה של בטחון עצמי נמוך. עכשיו, אני לא כמו הרבה אנשים שאומרים "אני לא שווה כלום, אני לא זה ואני לא זה.). הבעיה שלי היא במראה החיצוני, או לפחות ככה אני חושב. הייתי ילד נאה כשהייתי יותר קטן, ובמיוחד היה לי אף קטן נחמד ודי סולד. מכיתה ז-ח בערך הוא גדל ובכיתה ח-ט הבטחון העצמי ירד לי פלאים. הערכה שלי די מוזרה מהסיבה הזו: למרות שאני יכול ממש להצביע על הבעיה שלי(האף, ושוב, אני די מודע שאני חושב ככה וכנראה זה לא נכון אבל בכל זאת קשה לשנות דפוס מחשבה כל כך ישן), אני מרגיש כאילו זה מקרין לכל הפרצוף. אבל למרות שיש לי מחשבות שאני "מכוער" לפעמים, אני אוהב מאוד את העיניים שלי, את הגבות, ואני חושב שיש לי גם גוף יפה(אני קיבלתי יחסית הרבה מחמאות מהסביבה וגם בתקופת התיכון יכולתי להישבע גם שקיבלתי מאחורי הגב). זתומרת,המחשבה היא לא פשוט "אני מכוער", כמו שהרבה בעלי בטחון עצמי נמוך חושבים, וכדי להוציא מהם משהו טוב אחד בהם(כאשר יש בהם הרבה) הם יצטרכו לחשוב הרבה, אני לא ככה. אני מודע למעלות שלי, ומשום מה יצרתי משהו סביב האף, ואני בטוח שהוא הגורם. עוד דבר, כמה כמה שנים יש לי את המחשבה הזו שזה משהו רגעי! (ועדיין יש לי), זתומרת אני גם יודע שהפרצוף בוא נגיד "מסתדר" כאשר גדלים, וגם לאימי, שהיא אשה יפה, היה אף לא ממש נאה כשהייתה קטנה ועכשיו הוא בסדר גמור. הבטחון העצמי שלי ברצפה. אני יודע שאני חכם, ואני גם יודע(כן, אני יודע) שאני יפה ויש לי את המעלות שלי, אבל אני לא יכול להפסיק לחשוב שאני מכוער!! (כן משפט קצת שגוי לוגית). בתקופת התיכון(שנגמרה לפני כמה חודשים), התנהגתי מוזר, התרחקתי, לא הסתכלתי בפרצוף כשדיברו אלי, ועניתי ב "כן" כזה בקול שקט כאילו משהו לא בסדר איתי. מה לעשות, ילדים מנצלים כאלה שנראים(או יותר נכון מתנהגים) כ"חלשים" (למרות שיש לי אחלה כח פיזי
וגם ספורטאי וכו), וגם זה לא תרם לבטחון העצמי שלי. הבטחון שלי כל כך נמוך, שכשהייתי(ועדיין) הולך ברחוב, הרבה פעמים שהייתי עובר ליד מישהו, הייתי מוריד מבט, הייתי "מחפש" בתיק את המפתחות, הכסף וכו בדיוק כשהיה(ועדיין) עובר. אני פיתחתי בטחון עצמי כל כך נמוך(שהתבסס על המחשבה שלי בקשר למראה שלי), שהייתי מדמין אנשים שמדברים עלי. יש לי שמיעה טובה מאוד, ופשוט הייתי קולט כל מיני דיבורים מהסביבה וישר משייך אותם אלי. היו גם כמה טובים(שאני די בטוח שהיו אלי בגלל שאני היו כשעברתי ליד) אבל הרוב הגדול מאוד היו רעים. רוב הפעמים זה היה במקומות שהיו ביחד איתי עוד עשרות ואפילו יותר בנים, וחשבתי שאני היחיד, ושכל דבר מכוון אלי. מן הסתם קשה לי שמסתכלים עלי(למרות שבבצפר היה לי מן הרגל ליצור קשר עין כשמישהי הסתכלה עלי בשיעור). מן הסתם היה קשה לי להיכנס לכיתה שכבר יש בה ילדים, ואפילו עכשיו יש לי בעיה לעלות לאוטובוס. יש לי פחד והימנעות ממקומות ציבוריים שבהם יש הרבה אנשים. בגלל שהבטחון העצמי שלי "מכתיב" את המראה שלי, אני בטוח שעכשיו אני לא נראה טוב(זה משתנה, אני יכול פתאום כשאני לבד לחשוב שאני כן נראה טוב, אבל לרוב בחוץ הבטחון ירוד), אבל יש לי מחשבה ענקית(כמו שאמרתי עם ה"בסיס" העניים, והגוף) שבעתיד אני לא רק אראה טוב, אלא מצויין. (ככה שזה לא "אני מכוער ואני רוצה למות" מוחלט). התחלתי לקחת עכשיו רואקוטן(אחרי שהתחלתי ולא סיימתי פעמיים כבר בשנים האחרונות) ומקווה לסיים. יש לי מן הסתם את המחשבות הלא נחמדות האלה, כשאני רואה אנשים שנראים הרבה פחות טוב ממני(לדעתי, מה שאומר שיש עוד קצת(מאוד) בטחון) ושופעים בטחון עצמי, ומבין שהכל בגישה ובבטחון. אודה לכם מאוד אם תעזרו לי,
שלום, כבר כמה שנים יש לי בעיה של בטחון עצמי נמוך. עכשיו, אני לא כמו הרבה אנשים שאומרים "אני לא שווה כלום, אני לא זה ואני לא זה.). הבעיה שלי היא במראה החיצוני, או לפחות ככה אני חושב. הייתי ילד נאה כשהייתי יותר קטן, ובמיוחד היה לי אף קטן נחמד ודי סולד. מכיתה ז-ח בערך הוא גדל ובכיתה ח-ט הבטחון העצמי ירד לי פלאים. הערכה שלי די מוזרה מהסיבה הזו: למרות שאני יכול ממש להצביע על הבעיה שלי(האף, ושוב, אני די מודע שאני חושב ככה וכנראה זה לא נכון אבל בכל זאת קשה לשנות דפוס מחשבה כל כך ישן), אני מרגיש כאילו זה מקרין לכל הפרצוף. אבל למרות שיש לי מחשבות שאני "מכוער" לפעמים, אני אוהב מאוד את העיניים שלי, את הגבות, ואני חושב שיש לי גם גוף יפה(אני קיבלתי יחסית הרבה מחמאות מהסביבה וגם בתקופת התיכון יכולתי להישבע גם שקיבלתי מאחורי הגב). זתומרת,המחשבה היא לא פשוט "אני מכוער", כמו שהרבה בעלי בטחון עצמי נמוך חושבים, וכדי להוציא מהם משהו טוב אחד בהם(כאשר יש בהם הרבה) הם יצטרכו לחשוב הרבה, אני לא ככה. אני מודע למעלות שלי, ומשום מה יצרתי משהו סביב האף, ואני בטוח שהוא הגורם. עוד דבר, כמה כמה שנים יש לי את המחשבה הזו שזה משהו רגעי! (ועדיין יש לי), זתומרת אני גם יודע שהפרצוף בוא נגיד "מסתדר" כאשר גדלים, וגם לאימי, שהיא אשה יפה, היה אף לא ממש נאה כשהייתה קטנה ועכשיו הוא בסדר גמור. הבטחון העצמי שלי ברצפה. אני יודע שאני חכם, ואני גם יודע(כן, אני יודע) שאני יפה ויש לי את המעלות שלי, אבל אני לא יכול להפסיק לחשוב שאני מכוער!! (כן משפט קצת שגוי לוגית). בתקופת התיכון(שנגמרה לפני כמה חודשים), התנהגתי מוזר, התרחקתי, לא הסתכלתי בפרצוף כשדיברו אלי, ועניתי ב "כן" כזה בקול שקט כאילו משהו לא בסדר איתי. מה לעשות, ילדים מנצלים כאלה שנראים(או יותר נכון מתנהגים) כ"חלשים" (למרות שיש לי אחלה כח פיזי
וגם ספורטאי וכו), וגם זה לא תרם לבטחון העצמי שלי. הבטחון שלי כל כך נמוך, שכשהייתי(ועדיין) הולך ברחוב, הרבה פעמים שהייתי עובר ליד מישהו, הייתי מוריד מבט, הייתי "מחפש" בתיק את המפתחות, הכסף וכו בדיוק כשהיה(ועדיין) עובר. אני פיתחתי בטחון עצמי כל כך נמוך(שהתבסס על המחשבה שלי בקשר למראה שלי), שהייתי מדמין אנשים שמדברים עלי. יש לי שמיעה טובה מאוד, ופשוט הייתי קולט כל מיני דיבורים מהסביבה וישר משייך אותם אלי. היו גם כמה טובים(שאני די בטוח שהיו אלי בגלל שאני היו כשעברתי ליד) אבל הרוב הגדול מאוד היו רעים. רוב הפעמים זה היה במקומות שהיו ביחד איתי עוד עשרות ואפילו יותר בנים, וחשבתי שאני היחיד, ושכל דבר מכוון אלי. מן הסתם קשה לי שמסתכלים עלי(למרות שבבצפר היה לי מן הרגל ליצור קשר עין כשמישהי הסתכלה עלי בשיעור). מן הסתם היה קשה לי להיכנס לכיתה שכבר יש בה ילדים, ואפילו עכשיו יש לי בעיה לעלות לאוטובוס. יש לי פחד והימנעות ממקומות ציבוריים שבהם יש הרבה אנשים. בגלל שהבטחון העצמי שלי "מכתיב" את המראה שלי, אני בטוח שעכשיו אני לא נראה טוב(זה משתנה, אני יכול פתאום כשאני לבד לחשוב שאני כן נראה טוב, אבל לרוב בחוץ הבטחון ירוד), אבל יש לי מחשבה ענקית(כמו שאמרתי עם ה"בסיס" העניים, והגוף) שבעתיד אני לא רק אראה טוב, אלא מצויין. (ככה שזה לא "אני מכוער ואני רוצה למות" מוחלט). התחלתי לקחת עכשיו רואקוטן(אחרי שהתחלתי ולא סיימתי פעמיים כבר בשנים האחרונות) ומקווה לסיים. יש לי מן הסתם את המחשבות הלא נחמדות האלה, כשאני רואה אנשים שנראים הרבה פחות טוב ממני(לדעתי, מה שאומר שיש עוד קצת(מאוד) בטחון) ושופעים בטחון עצמי, ומבין שהכל בגישה ובבטחון. אודה לכם מאוד אם תעזרו לי,