בטחון אישי

[idanyd]

בטחון אישי

אני פותח את ההודעה הזו בעקבות הזמנתה של אפי שאפתח הודעה חדשה בנושא הנס הקטן שאיחלתי לעצמי. אפי - אמנם, ראיתי את הצעתך בהודעה הראשונה, אבל בגלל שרוב האנשים החליטו להתעלם מההצעה הנ"ל, החלטתי ללכת עם הזרם, ולשרשר. אבל - You are the boss

. שלי, לשאלתך - אני לא חושב שאני יכול להצביע על מאפיינים מסוייים שלי, שגורמים לבעיה הזו. זה משהו כללי. התפיסה שלי את עצמי היא נמוכה, כנראה. יש לי הרגשה שנסיון לטפל בחלקים שבהם אני לא בטוח, או בחולשות שלי, יהווה רק טיפול בסימפטומים, ולא בבעיה עצמה. זה לא שיש היום מישהו שמוריד לי את הבטחון, לפחות מאלה שמכירים אותי. משפחה וחברים אוהבים ותומכים, אבל כל כשלון קטן - ראיון עבודה שלא מצליח, מישהי שלא נענית לחיזורי, קשר שלא עבד - פוגע בי יותר מכפי שזה אמור.

 

[taz512]

תשמע עידן

ביטחון עצמי זה באמת מצרך דרוש בכל בית. ואני מכיר רק פתרון אחד, פתרון שעל פני השטח נראה מאוד פשוט אבל קשה לעשות אותו. את כל הפתרון אפשר לתמצת למשפט אחד: "לא שם זין" ומה אומרת הפילוסופיה הענקית הזאת? היא בפשטות אומרת דבר אחד, לא איכפת לי מה אנשים חושבים אלי, יותר חשוב לי מה אני חושב על עצמי. ברגע שלא יהיה איכפת לך מה חושבים עליך אז אתה תבין שאתה ורק אתה קובע את הגורל שלך. זה קל לומר אבל קשה לעשות, ואת זה עושים צעד אחרי צעד, כל פעם שאתה מרגיש מושפל או חסר ערך עצמי, תגיד לעצמך "מי הוא בכלל? מי הוא שיקבע לי מי אני? אני מכיר את עצמי כבר 21 שנים ואני יודע מה אני שווה." בזה זה מסתכם, אולי אחרי זמן מה אתה תבין שאתה קובע את המחיר של עצמך, אל תמכור את עצמך בזול. ביום שאתה תדע מה אתה שווה, ואתה תקבע לעצמך מה אתה שווה גם הביטחון שלך יעלה, כי אז אתה לא תדפוק חושבן לאף אחד, אתה תעשה צמה שאתה רוצה כי זה מגיע לך, כי אתה שווה את זה. טאז, השד והביטחון המופרז

 

[אפי היקרה]

קראתי שוב את מה שכתבת בשרשור

הקודם, לגבי הילד שתקוע בגוף של בחור בן 21, ואוכל רק לומר לך שישנם הרבה הרבה אנשים שהיו מוכנים להתחלף איתך, ביכולת להסתכל על דברים בצורה אחרת מאשר אדם בוגר, אחראי, רציני וכבד. לגבי הבטחון העצמי, לנוטמג יש שיטה מעניינת, וכדי לא לגנוב לה את ההצגה, אחכה שהיא תגיע (משהו עם רשימה, נדמה לי). לגבי דידי, אוכל להמליץ על לקיחת החיים קצת פחות ברצינות, לקבל את הכשלונות כעוד לקח/שיעור שאפשר להפיק ממנו מידע לגבי הפעם הבאה, להבין שאתה אנושי וגם לך מותר לטעות, לעשות צעדים לא נכונים וכן, גם לא להצליח. לא הבנתי למה התכוונת כשאמרת "אני משקר לגבי גילי האמיתי" כי ממה שכבר יצא לי לקרוא מפרי עטך, לא פגשתי אדם ילדותי, טיפש ולא רציני, אלא להיפך. אני מכירה כמה וכמה בחורים בני 21 (אהם, אהם) שאין להם ולו מחצית מהבגרות שהפגנת אפילו רק בהודעתך האחרונה. אל תהיה כל כך קשה עם עצמך, כולנו (חוץ מאגף הנוער בפורום, שעוד נכונה לו התקופה הזו) עברנו את השלב בו אתה מתמודד עם כל העולם, נגד כל העולם, כשאנו יודעים בוודאות שאנחנו עדיין ילדים קטנים ומפוחדים. זה עובר, לומדים להחליק דברים, לומדים להלחם על מה שחשוב ולוותר על מה שלא, ויש לי תחושה טובה שאתה בדרך הנכונה. (טאז, ההשתפכויות שלך היום מתחילות להשפיע עליי, אני הולכת לשתות איזה בקבוק טוב של מאלוקס. מיד אשוב).

 

[taz512]

תפסיקי להשתעל

זה לא מחמיא לך, וכבר מזמן אפי אמרתי לך שאני מדרדר אותך. טאז, השד המדרדר

 

[RogerW]

מה שאמרת נכון... אבל...

זה יכול לעזור קצת.. אבל לא הרבה.. אני תמיד אומר שכלום לא ישפיע עליי יותר... שאף דבר לא יזיז לי... ואני אכן מרגיש מצויין... אבל כל פעם משהו קורה והכל מתחיל מהתחלה... עד שמתקרבים לפסגה.. מתרסקים לתחתית.. זה ממש ממש קשה...

 

[nutmeg]

אני מתלבטת מה לעשות

יש פה כמה וכמה הודעות עם הנושא הזה של ביטחון עצמי, דימוי עצמי - תקראו לזה מה שלא יהיה. ההתלבטות היא בין להבהיר כמה נקודות לבין לעשות משהו קצת יותר רציני עם חומר למחשבה, שיעורי בית, ותהליך אישי שכל אחד יקח על עצמו - בקטן. כי כמו שאתם יודעים לקטר על חוסר ביטחון עצמי זה דבר אחד, ולעשות משהו בקשר לכך זו כבר אופרה אחרת לגמרי.

 

[idanyd]

תגובות...

טוף,

לכולכם על התגובות. עכשיו הגיע הזמן שאני אשיב, כנראה. נעשה את זה לפי עקרון (FIFA (First In, First Answered. קודם כל - טאז: אמנם, "לא שם זין" היא פילוסופיה מצויינת לרוב, אבל היא פשוט לא מתאימה לי. אני מבלה חלק ניכר מהזמן שלי, כשאני עם אנשים, בלחשוב מה עובר להם בראש. לא בהכרח "מה הם חושבים עלי", אלא "מה הם חושבים". כך שאני לא יכול פשוט לנתק את החלק הזה כשזה לא מתאים לי. מעבר לזה, זה דווקא די חשוב לדעת מה חושבים עלי. אנחנו לא חיים על אי בודד, מנותקים מחברה. אנשים שלא אכפת להם מה חושבים עליהם, סופו של דבר הוא שלחברה לא יהיה אכפת מהם, והם לא יוכלו לשרוד. אישית - אני שונא אנשים שחושבים רק על עצמם, שלא אכפת להם מאחרים, כי "מי הם בכלל?". אז הם חותכים אותך על הכביש, עוקפים אותך בתור, מדברים בקולנוע ובכלל עוברים על החוק, או "מכופפים" אותו, סתם כי בא להם. אני יודע שאתה מדבר על למצוא דרך ביניים, שתשלב בין "אכפתיות" ל"אפתיות", אבל זו דרך שקשה לא ליפול ממנה, ותמיד נראה לי שאני נמצא בקיצוניות זו או אחרת. אוקיי, ועכשיו לאפי: כשאני אומר שאני מרגיש כמו ילד, אני לא אומר שאני טיפש או אינפנטילי. למען האמת, אני שם את האינטליגנציה שלי בין שתי התכונות החשובות שלי (ביחד עם רגישות

. או... איזה חמוד...). אני בוגר, רציני, ויכול להסתכל על העולם מנק´ מבט של אדם מבוגר, אבל מרגיש באיזשהו מקום שהחיים הגיעו אלי מהר מדי. אולי זה כי נראה לי שלא התנסיתי בחיים מספיק בשביל "להתחיל אותם" (כי הרי ידוע שהחיים מתחילים אחרי הצבא). אני לא תופס את עצמי ברצינות, ולכן נראה לי שאנשים לא מתייחסים אלי ברצינות. עכשיו, זה לא משנה אם קודם הם כן היו רציניים איתי, ברגע שאני משדר חוסר רצינות, הם באמת נהיים לא רציניים. Does that make any sense? (מצטער על הפלגיאט מסדרות אמריקאיות, זה פשוט נראה מתאים). נוטמג: תראי, כרגע אין לי הרבה תעסוקה, כך שכל עיצה לעבודה עצמית תתקבל בברכה. "התנהגותו של בן-אדם היא לא לפי מה שהוא חושב על עצמו, ולא לפי מה שאחרים חושבים עליו. היא לפי מה שהוא חושב שאחרים חושבים עליו".