כמה מלאכים נכנסים בקוף של מחט
הפלפול היה מאז ומתמיד אחד מההתעמלויות של הדיאלקטיקה, מעין השיטה הטענתית, ההנחה שאם אתה שומר על רצף הגיוני במילים אז אתה בתאור מה שאתה מכיל במשפטים מן ההכרח תבוא לידי תאור המציאות היא שגויה מעיקרה, מאחר והמילים עצמם הם קרובים די דחוקים לדברים אותם הם מנסים לתאר, ומידת הסטיה של משפט אחד מורכב אפילו היא משהו מכפלתי מצטבר, לכן לבוא ולבנות מציאות מאוסף מילים ורק מתוך אותו האוסף על ידי שמירת חוקיות בו היא מעין מגדלים באויר, בדיוק דרך אותן שיטות פלפול נולדות תפיסות חונקות מציאות כמו התפיסה היהודית היום שבמקום להיות דת זורמת מחוברת להוויה כפי שהיתה בתחילתה היא אוסף מסורבל של מערכת איסורים ועיצורים הנובע מתהליכי פילפול והסקת מסקנות, גם התאולוגיה הנוצרית לא פטורה מזה והיו דיונים שלמים על כמה מלאכים יכולים לשבת בקוף מחט, השיטה הלוגית לא פטורה גם היא מהנחת יסוד שאם בנית משפט בצורה נכונה הרי הוא הוא יכול לכפות את עצמו כאמת על המציאות, כל ההתפלפלות הזאת לא נראת לי מעיקרה, המילים הם שקיות הנילון בהם אנחו אורזים את האמת שאנחנו קונים מהסופר של המציאות, להתחיל להתווכח עם הצורות החיצוניות של האריזה זה לא זה, לפחות למי שאיכפת לו מהאמת, האמת היא הרבה יותר מורכבת מכדי להכנס לאריזה כזו או אחרת, וגם אם המילים חותכות ממנה נתחים אזי אלא אינם נתחים שלמים, אלה אינן חתיכות פאזל שלמות ודרך החורים והמקומות שהן לא מכסות אפשר להעביר עוד מציאות או שתיים, אז כל עוד אנחנו משתמשים בהן כאריזות ולא כדבר כשלעצמו זה בסדר ופונקציונלי, ואולי יכול להעביר מסרים משמעותים בצורה כזאת או אחרת , ובכל אופן תמיד אבל ממש תמיד יש לבצע את בדיקת הסטיה אל מול שאר המציאות בכל הכלים בה היא מתבטאת, מי שמוצא לו מקום והנאה במשחקי מילים שיערב לו רק שיביא בחשבון כי היו במשך ההיסטוריה דמגוגים רבים שהשתמשו באפשרות להטות את המילים וליצור מהן אמיתות לוגיות התלושות מכל מציאות ולטובתם,
