בטא ואינטואיציה נשית...

[ayoosh]

לפני האפיקומן ../images/Emo155.gif עוד קושיא...

כמה תשובות-זהירות ארוך
בקשר לביופסיה אני מציעה לך להתעקש ולדרוש זאת ולבקש באותה הזדמנות גם פיפל שזוהי מין סריטה שעושים לרירית ודגרמת לה להשתקם ויש מחקר של דר ברש שמראה על עליה משמעותית בהשרשה אחרי הפיפל זה נכון שהרופאים לא ששים לא לפיפל ולא לביופסיה לפיפל כי אין עדיין תוצאות משמעותיות ולביופסיה כי לרוב התוצאה היא לא חד משמעית והם לא יכולים להעזר בה אבל מה שלא מזיק אולי יועיל במקרה של הפיפל ובמקרה של הביופסיה אולי תהיה תוצאה שחשובה להמשך ואם לא אז מה טוב.אני עשיתי גם את הביופסיה וגם את הפיפל אצל הרופא הפרטי שלי תמורת סכום ממש לע משמעותי. בקשר לתמיכה אין משמעות לביוץ מפני שפרוגינובה מונעת ביוץ ולכן גם אם את מהלא מביצות אנחנו כולם מגיעות לאותו מצב בחודש של פרוגנובה אני תמיד מתחילה עם התמיכה ביום של השאיבה זאת אומרת כשהתורמת נשאבת אני מזריקה(כל אחת והעבודה שלה) וממשיכה עם התמיכה עד לשבוע ה12 של ההריון אלא מה ??? בקשר לרמות הe2 והפרוגסטרון-לפני ההחזרה הפרוגסטרון צריך להיות נמוך וה2e צריך לעלות כדי הוא יעלה את מקבלת אסטרוגנים אם בצורת פרוגנובה או מדבקות או אסטופם-וזה בעצם רקורה במחזור רגיל כשהזקיקים גדלים הם מפרישים אסטרוגן. הפרוגסטרון לעומת זאת חס וחלילה שיעלה כי אז נוצר ביוץ והרירית עלולה להתפרק.. אני נשלחת לעשות את הבדיקה הזאת פעמיים לפני שאני מוכנה לנסיעה וכמובן גם בדיקה של הרירית

אני מקווה שמגיע לי אפיקומן??

לפני האפיקומן

עוד קושיא...
(בסוף עוד תצטערי על זה שענית...

...) קודם כל - הבדיקה נקראת פיפל- כמו אנשים? וחוצמזה- עושים את הבדיקות בקופ"ח? אם לא- איפה, כמה זמן המתנה, וכמה היא עולה?... זהירות, נראה לי שעד פסח אני במצב קושיא...

...

 

[vif]

../images/Emo23.gifפיפל הו לב פיפל

לפני האפיקומן

עוד קושיא...
(בסוף עוד תצטערי על זה שענית...

...) קודם כל - הבדיקה נקראת פיפל- כמו אנשים? וחוצמזה- עושים את הבדיקות בקופ"ח? אם לא- איפה, כמה זמן המתנה, וכמה היא עולה?... זהירות, נראה לי שעד פסח אני במצב קושיא...

...

פיפל הו לב פיפל
לא יודעת אייך מאייתים באנגלת אבל תסתכלי בחפורום פוריות בחיפוש פיפל ויהיו לך תשובות מפורטות כמו שאמרתי אני פשוט עשיתי את זה אצל הרופ הפרטי שלי וזה היה שניים במחיר של אחד ביופסיה ופיפל

 

[vif]

טעות שלי חיפוש תחת רירית

לפני האפיקומן

עוד קושיא...
(בסוף עוד תצטערי על זה שענית...

...) קודם כל - הבדיקה נקראת פיפל- כמו אנשים? וחוצמזה- עושים את הבדיקות בקופ"ח? אם לא- איפה, כמה זמן המתנה, וכמה היא עולה?... זהירות, נראה לי שעד פסח אני במצב קושיא...

...

טעות שלי חיפוש תחת רירית
ושם יש הודעה של נועם@בת שכותרתה אני עברתי ביופסיה של הרירית ויש שם קישור לפיפל

 

[מלח של פלפל]

יש גם בהורים בטיפולי פוריות

טעות שלי חיפוש תחת רירית
ושם יש הודעה של נועם@בת שכותרתה אני עברתי ביופסיה של הרירית ויש שם קישור לפיפל

יש גם בהורים בטיפולי פוריות

 

[סביון1]

וואו איזה מרץ על הבוקר!

... ועכשיו לשאלות

טוב.. בנות, לעבודה...עכשיו יש לי שאלות...

כמה ימים אחרי הפסקת התמיכה ההורמונלית אמור להגיע המחזור (בן נון אמר יומיים שלושה, וזה בעצם היום...והוא לא בא...) אזה מה יש לכן להוסיף מנסיונכן (ותזכורת, אני מנטולות הביוץ...)?

אני שוקלת לבקש ביופסיה, ויודעת שהרופאים לא ממש מתלהבים מזה (מנסיון שלי- גם ד"ר בן נון וגם פרופ' לאופר..., ולעומת זאת בר ממש נלהב מהעניין...). אז אשמח לשמוע מנסיונכן, את הבעד והנגד, וגם רעיונות איך "לשכנע" את הרופא בקופת חולים ששווה לעשות אותה...(יש לי את הסיפור של לימי כתמיכה, אבל אשמח לעוד..)

E2 ופרוגסטרון- מה אמורות היו להיות הרמות 14 יום מההחזרה? יש איזו טבלה בעניין??? וכמה ולמה חשוב לבדוק את הרמות לפני ההחזרה- כלומר, מעבר לזה שהרירית טובה, מתי ולמה בודקים גם את זה...?

ועוד בעניין פרוגסטרון- קראתי כאן שיש טענה שאם לוקחים לפני ההחזרה- זה לא טוב... האומנם? כי אני לקחתי 4 ימים לפני...(כמובן, לפי הנחיות הרופא)- האם זה משמעותי, או שזה משמעותי רק למי שמבייצת? כבר אמרתי לכם שאני מתכוננת לפסח עם הקושיות...

...

יום ושבוע טוב לכולם

וואו איזה מרץ על הבוקר!
בקשר למחזור, הוא אכן אמור להגיע בקרוב, תהיי ב"היכון". בקשר לביופסיה, גם הרופאים שאני התיעצתי איתם לא התלהבו אבל לא היה להם שום דבר להגיד נגד הבדיקה. פשוט אמרו לי שהיא לא תעזור ואין טעם. אז בסך הכל אם לא יועיל, לא יזיק, וזה השיקול "בעד". איך לשכנע את הרופא בקופת חולים: אני חושבת (ותקנו אותי בעלות הנסיון אם אני טועה) שזאת בדיקה לא יקרה ולכן אין בעיה לקבל ט.17 בשבילה. חוץ מזה פשוט תסבירי לרופא בקופת חולים שכל מחזור תרומה עולה לך אלפי דולרים ולכן את מבקשת לעשות גם את הבדיקות הכי פחות פופולריות לפני שאת הולכת לשפוך עוד כסף. נשמע לי הסבר הגיוני בהחלט! ואם זה לא מספיק לו תזכירי שגם הקופה משתתפת באיזה 2000 שקל אז אם הוא לא חס על הכסף שלך אז לפחות שיחוס על כספי קופת החולים.. בקשר לטענה שזה לא טוב לקחת פרוגסטרון לפני ההחזרה - אין לי מושג, מעולם לא שמעתי על זה ואשמח אם תפרטי.

 

[ayoosh]

על טיפול בחו"ל הם לא משלמים אגורה..

וואו איזה מרץ על הבוקר!
בקשר למחזור, הוא אכן אמור להגיע בקרוב, תהיי ב"היכון". בקשר לביופסיה, גם הרופאים שאני התיעצתי איתם לא התלהבו אבל לא היה להם שום דבר להגיד נגד הבדיקה. פשוט אמרו לי שהיא לא תעזור ואין טעם. אז בסך הכל אם לא יועיל, לא יזיק, וזה השיקול "בעד". איך לשכנע את הרופא בקופת חולים: אני חושבת (ותקנו אותי בעלות הנסיון אם אני טועה) שזאת בדיקה לא יקרה ולכן אין בעיה לקבל ט.17 בשבילה. חוץ מזה פשוט תסבירי לרופא בקופת חולים שכל מחזור תרומה עולה לך אלפי דולרים ולכן את מבקשת לעשות גם את הבדיקות הכי פחות פופולריות לפני שאת הולכת לשפוך עוד כסף. נשמע לי הסבר הגיוני בהחלט! ואם זה לא מספיק לו תזכירי שגם הקופה משתתפת באיזה 2000 שקל אז אם הוא לא חס על הכסף שלך אז לפחות שיחוס על כספי קופת החולים.. בקשר לטענה שזה לא טוב לקחת פרוגסטרון לפני ההחזרה - אין לי מושג, מעולם לא שמעתי על זה ואשמח אם תפרטי.

על טיפול בחו"ל הם לא משלמים אגורה..
אבל אני מקווה שזה לא יהיה שיקול שלו למה לא להפנות לבדיקה... ולגבי הפרוגסטרון- אין לי מושג גם...(אבל היכיתי את המומחית...

...או שאין בזה כלום...) האם אין כ"כ תמיכה לביופסיה, בגלל שאולי לפעמים התשובות לא טובות, גם כאשר אין לזה השפעה על הצלחת הטיפול? או שלא בהכרח הטיפול עוזר להצלחה? מצטערת אם אני מבולבלת, אני רוצה לבוא לרופא מוכנה כמה שיותר... יום מצויין

 

[מלח של פלפל]

את פשוט מדהימה ../images/Emo24.gif

... ועכשיו לשאלות

טוב.. בנות, לעבודה...עכשיו יש לי שאלות...

כמה ימים אחרי הפסקת התמיכה ההורמונלית אמור להגיע המחזור (בן נון אמר יומיים שלושה, וזה בעצם היום...והוא לא בא...) אזה מה יש לכן להוסיף מנסיונכן (ותזכורת, אני מנטולות הביוץ...)?

אני שוקלת לבקש ביופסיה, ויודעת שהרופאים לא ממש מתלהבים מזה (מנסיון שלי- גם ד"ר בן נון וגם פרופ' לאופר..., ולעומת זאת בר ממש נלהב מהעניין...). אז אשמח לשמוע מנסיונכן, את הבעד והנגד, וגם רעיונות איך "לשכנע" את הרופא בקופת חולים ששווה לעשות אותה...(יש לי את הסיפור של לימי כתמיכה, אבל אשמח לעוד..)

E2 ופרוגסטרון- מה אמורות היו להיות הרמות 14 יום מההחזרה? יש איזו טבלה בעניין??? וכמה ולמה חשוב לבדוק את הרמות לפני ההחזרה- כלומר, מעבר לזה שהרירית טובה, מתי ולמה בודקים גם את זה...?

ועוד בעניין פרוגסטרון- קראתי כאן שיש טענה שאם לוקחים לפני ההחזרה- זה לא טוב... האומנם? כי אני לקחתי 4 ימים לפני...(כמובן, לפי הנחיות הרופא)- האם זה משמעותי, או שזה משמעותי רק למי שמבייצת? כבר אמרתי לכם שאני מתכוננת לפסח עם הקושיות...

...

יום ושבוע טוב לכולם

את פשוט מדהימה

 

[sagivkr]

../images/Emo39.gif

לכולם
קודם כל- כמו שאתם רואים- הליצנים חזרו (ואגב, זה משעשע, כי כנראה כשמשנים חתימה, היא משתנה בכל החתימות- בהווה ובעבר...). אנחנו בסדר, השבוע נתחיל לחשוב על ההלאה, בניתיים אני מחכה למחזור שישטוף את הכל...ונראה לי שזה הולך להיות עצוב, כמו שכבר סיפרתי לכם כשחזרנו, נראה לי שזה יהיה סוג של לוויה... לתינוקות שלא נולדו... בינתיים אנחנו קולטים ומתאוששים, וצוחקים על "הדברים הטובים" שחזרו לחיינו-

האיש רואה גם את הפנים שלי ולא רק את הישבן עם מזרק מכוון...

הוא יכול לחבק כמו שהוא אוהב, עם ליטופים של הגב והכתפיים, בלי שאני אזכיר את הרחם...

אפשר לנקות לפסח (טוב, זה בעצם לא כ"כ טוב...

...)

יחסי מין הם לא מחוץ לתחום...

אפשר לחזור לספורט ונגמרו התרוצים לאכילה כפיצוי...

אנחנו הרבה פחות רציניים ממה שהיינו בשבועות האחרונים, היום פתאום תפס אותנו התקף צחוק, ואמרתי לאיש שפתאום אני קולטת כמה הרגשתי שעול העולם על כתפי (לא שעכשיו לא, אבל אפשר קצת להרפות...) טוב, היו לנו עוד, אבל אני לא זוכרת כרגע (עדיין אני יכולה להאשים את ההורמונים, לא

...). ברור שהיינו מוותרים על הכל תמורת תשובה חיובית, אבל למה לא לנסות להסתכל על אלפית הכוס המלאה...

ממני, שהצבע חוזר לה ללחיים, והכוח- לסבב נוסף, ותקווה למוצלח יותר...

גאים בכם על ההתאוששות המהירה! מחזיקים לכם אצבעות להצלחה בפעם הבאה!

 

[מלח של פלפל]

../images/Emo151.gifים חזרו../images/Emo70.gif../images/Emo70.gif../images/Emo70.gif

בטא ואינטואיציה נשית...
אז סיפרתי לכם שאני כותבת יומן לילד/ה, על הדרך אליה/אליו... וזה מה שכתבתי אתמול בבוקר....... "18.3.04 קשה לי הדרך אלייך... לכאורה דבר כל כך פשוט וטבעי- להפוך לאמא... להפוך להורים... ילדה בבית- אור בבית... וארוכה הדרך, ומלאה חוסר וודאות והגוף, שלו נטייה לאכזב ומפחיד אותי להיכנס לסחרור של טיפול ועוד טיפול ועוד טיפול, של לאבד את החיים בדרך... של לשכוח כמה דברים טובים יש לי, של לרצות להרות בכל מחיר ולשכוח שבאיזשהו שלב צריך לומר די- לא להתייאש מההורות, אבל להבין שהדרך אלייך יכולה להיות אחרת. מחכה לך, ילדתי... מרגישה שאת עדיין צריכה את הזמן שלך, שגם את רוצה להבשיל עם הרצון להגיע לעולם... אז קמתי הבוקר- הבוקר של היום ה- 14 מההחזרה, היום של בדיקת הדם, שתגיד אם אולי אחד מתוך שני העוברים שהוחזרו, החליט "להיקלט" ולהישאר... והתשובה- רק בצהריים. ודווקא בימים האחרונים הייתי יותר אופטימית, למרות שהסטטיסטיקות נגדנו... אבל היום- קמתי עם הרגשה ממש רעה...כאילו הרגשתי שהרחם שלי ריק...לא, זה יותר מזה- הרגשתי שאני ממש ריקה.... ואני יודעת שאופתע מאוד ואשמח לקבל תשובה חיובית, ואני יודעת שאתאכזב ואכאב ואבכה לקבל תשובה שלילית. ואני יודעת שאין שום דבר שיכול להכין לזה... ואני ואבא מנסים למנות את הדברים הטובים שבדרך- שהיה לנו חופש בלתי צפוי בקפריסין, שהיום אנחנו ביחד בחופש, ומנסים להנות... אז אחרי הבדיקה קנינו אוכל בארומה, ונסענו לגבעת התורמוסים שפורחים בדיוק עכשיו, ואכלנו, והסתכלתי על היופי ועל הפריחה וחשבתי לעצמי "תראו איזה יופי, כמה יפה העולם, כמה כדאי לכם לבוא לעולם כל כך יפה, להורים אוהבים" ואז גם חשבתי שרוב הסיכויים הם שאני מדברת עם הריק שאיתו קמתי בבוקר.... אני מקווה שיהיו לי הכוחות לכתוב לך גם אחרי שנקבל את התשובות- שלא אכעס על העולם, שנתגבר אני ואבא מהר... ורק רוצה לומר לך, יקירתי, שאני מחכה לך כל כך, שאני מקווה לשאת אותך 9 חודשים שלמים ובריאים בקרוב... שאני אוהבת אותך כבר מעכשיו! נשיקות, אמא." וכמובן, שהאינטואיציה הנשית לא פספסה... התשובה השלילית הגיעה בצהריים.. ולא, עדיין לא מצאתי כוחות להמשיך ולכתוב לילדתי... ואני חושבת שרק הבוקר אני קולטת יותר... מקווה לימים טובים יותר, ומחכה לדברי עידוד והרבה חיבוקים, ולכמה שפחות "השתתפות בצער", כבר אמרתי לכם פעם שיש לי בעיה עם להרגיש ש"מרחמים" עלי... ממני, שהיום, יותר מתמיד, מקווה שיש אמת בחתימה שלי...אבל לפחות נכון להיום, מורידה את הליצן מהחתימה, ומקווה שהוא יחזור בקרוב...

ים חזרו

אחרי שראינו שהליצנים חזרו הייתי חייב להתקשר, אז כרגע דיברתי עם אש"א והוא נשמע מאד מעודד. אנחנו שמחים שהליצנים חזרו ואנחנו מאחלים לכם התאוששות מהירה וחזרה למסלול לסיבוב נוסף כאשר תהיו מוכנים לכך. המון

ו

ים מפילפלת ומלח גם

 

[אור כוכב הצפון]

איוש חמודה, את מדהימה בלחזור לעצמך

בטא ואינטואיציה נשית...
אז סיפרתי לכם שאני כותבת יומן לילד/ה, על הדרך אליה/אליו... וזה מה שכתבתי אתמול בבוקר....... "18.3.04 קשה לי הדרך אלייך... לכאורה דבר כל כך פשוט וטבעי- להפוך לאמא... להפוך להורים... ילדה בבית- אור בבית... וארוכה הדרך, ומלאה חוסר וודאות והגוף, שלו נטייה לאכזב ומפחיד אותי להיכנס לסחרור של טיפול ועוד טיפול ועוד טיפול, של לאבד את החיים בדרך... של לשכוח כמה דברים טובים יש לי, של לרצות להרות בכל מחיר ולשכוח שבאיזשהו שלב צריך לומר די- לא להתייאש מההורות, אבל להבין שהדרך אלייך יכולה להיות אחרת. מחכה לך, ילדתי... מרגישה שאת עדיין צריכה את הזמן שלך, שגם את רוצה להבשיל עם הרצון להגיע לעולם... אז קמתי הבוקר- הבוקר של היום ה- 14 מההחזרה, היום של בדיקת הדם, שתגיד אם אולי אחד מתוך שני העוברים שהוחזרו, החליט "להיקלט" ולהישאר... והתשובה- רק בצהריים. ודווקא בימים האחרונים הייתי יותר אופטימית, למרות שהסטטיסטיקות נגדנו... אבל היום- קמתי עם הרגשה ממש רעה...כאילו הרגשתי שהרחם שלי ריק...לא, זה יותר מזה- הרגשתי שאני ממש ריקה.... ואני יודעת שאופתע מאוד ואשמח לקבל תשובה חיובית, ואני יודעת שאתאכזב ואכאב ואבכה לקבל תשובה שלילית. ואני יודעת שאין שום דבר שיכול להכין לזה... ואני ואבא מנסים למנות את הדברים הטובים שבדרך- שהיה לנו חופש בלתי צפוי בקפריסין, שהיום אנחנו ביחד בחופש, ומנסים להנות... אז אחרי הבדיקה קנינו אוכל בארומה, ונסענו לגבעת התורמוסים שפורחים בדיוק עכשיו, ואכלנו, והסתכלתי על היופי ועל הפריחה וחשבתי לעצמי "תראו איזה יופי, כמה יפה העולם, כמה כדאי לכם לבוא לעולם כל כך יפה, להורים אוהבים" ואז גם חשבתי שרוב הסיכויים הם שאני מדברת עם הריק שאיתו קמתי בבוקר.... אני מקווה שיהיו לי הכוחות לכתוב לך גם אחרי שנקבל את התשובות- שלא אכעס על העולם, שנתגבר אני ואבא מהר... ורק רוצה לומר לך, יקירתי, שאני מחכה לך כל כך, שאני מקווה לשאת אותך 9 חודשים שלמים ובריאים בקרוב... שאני אוהבת אותך כבר מעכשיו! נשיקות, אמא." וכמובן, שהאינטואיציה הנשית לא פספסה... התשובה השלילית הגיעה בצהריים.. ולא, עדיין לא מצאתי כוחות להמשיך ולכתוב לילדתי... ואני חושבת שרק הבוקר אני קולטת יותר... מקווה לימים טובים יותר, ומחכה לדברי עידוד והרבה חיבוקים, ולכמה שפחות "השתתפות בצער", כבר אמרתי לכם פעם שיש לי בעיה עם להרגיש ש"מרחמים" עלי... ממני, שהיום, יותר מתמיד, מקווה שיש אמת בחתימה שלי...אבל לפחות נכון להיום, מורידה את הליצן מהחתימה, ומקווה שהוא יחזור בקרוב...

איוש חמודה, את מדהימה בלחזור לעצמך
רק כעת הגעתי למחשב, ומיד "רצתי" לראות מה איתך... חשבתי עלייך המון בסוף שבוע. אני כ ל כ ך מצטערת שלא הצליח. כל כך קשה היא דרכינו, ומה שאנו ( הנשים בטיפולים ) צריכות לעבור בכדי שבסופו של דבר יהיה לנו

בידינו. אך את כל כך מהר חזרת לעצמך, ואת כל כך מוצאת את הטוב בכל דבר, שאין ספק שזה רק שאלה של זמן מתי שזה יקרה, ובגישה חיבית ואופטימית כשלך, זה בטח יקרה בפעם הבאה. טוב שהליצן לא הצליח לרדת מחתימתך כיוון שהחיוך כבר משתקף שוב מפנייך ומהפנימיות הקורנת והמאירה שלך. תראי שיהיה טוב...

 

[לימי של גדי]

אני שמחה שחזרו ../images/Emo151.gif

איוש חמודה, את מדהימה בלחזור לעצמך
רק כעת הגעתי למחשב, ומיד "רצתי" לראות מה איתך... חשבתי עלייך המון בסוף שבוע. אני כ ל כ ך מצטערת שלא הצליח. כל כך קשה היא דרכינו, ומה שאנו ( הנשים בטיפולים ) צריכות לעבור בכדי שבסופו של דבר יהיה לנו

בידינו. אך את כל כך מהר חזרת לעצמך, ואת כל כך מוצאת את הטוב בכל דבר, שאין ספק שזה רק שאלה של זמן מתי שזה יקרה, ובגישה חיבית ואופטימית כשלך, זה בטח יקרה בפעם הבאה. טוב שהליצן לא הצליח לרדת מחתימתך כיוון שהחיוך כבר משתקף שוב מפנייך ומהפנימיות הקורנת והמאירה שלך. תראי שיהיה טוב...

אני שמחה שחזרו

יום ראשון התחלה של שבוע חדש מאחלת מכל הלב התחלה מוצלחת יותר הפעם . את דעתי לגבי הביופסיה את יודעת בעוד חודש אני אמורה לעבור את השניה ולראות אם הדלקת עברה או לא .לגבי המכשפופה היא באה בערך 3-4 ימים לאחר שסיימתי את התמיכה .

 

[גולה1]

עצוב מאוד, בא לי נורא לחבק אותך

בטא ואינטואיציה נשית...
אז סיפרתי לכם שאני כותבת יומן לילד/ה, על הדרך אליה/אליו... וזה מה שכתבתי אתמול בבוקר....... "18.3.04 קשה לי הדרך אלייך... לכאורה דבר כל כך פשוט וטבעי- להפוך לאמא... להפוך להורים... ילדה בבית- אור בבית... וארוכה הדרך, ומלאה חוסר וודאות והגוף, שלו נטייה לאכזב ומפחיד אותי להיכנס לסחרור של טיפול ועוד טיפול ועוד טיפול, של לאבד את החיים בדרך... של לשכוח כמה דברים טובים יש לי, של לרצות להרות בכל מחיר ולשכוח שבאיזשהו שלב צריך לומר די- לא להתייאש מההורות, אבל להבין שהדרך אלייך יכולה להיות אחרת. מחכה לך, ילדתי... מרגישה שאת עדיין צריכה את הזמן שלך, שגם את רוצה להבשיל עם הרצון להגיע לעולם... אז קמתי הבוקר- הבוקר של היום ה- 14 מההחזרה, היום של בדיקת הדם, שתגיד אם אולי אחד מתוך שני העוברים שהוחזרו, החליט "להיקלט" ולהישאר... והתשובה- רק בצהריים. ודווקא בימים האחרונים הייתי יותר אופטימית, למרות שהסטטיסטיקות נגדנו... אבל היום- קמתי עם הרגשה ממש רעה...כאילו הרגשתי שהרחם שלי ריק...לא, זה יותר מזה- הרגשתי שאני ממש ריקה.... ואני יודעת שאופתע מאוד ואשמח לקבל תשובה חיובית, ואני יודעת שאתאכזב ואכאב ואבכה לקבל תשובה שלילית. ואני יודעת שאין שום דבר שיכול להכין לזה... ואני ואבא מנסים למנות את הדברים הטובים שבדרך- שהיה לנו חופש בלתי צפוי בקפריסין, שהיום אנחנו ביחד בחופש, ומנסים להנות... אז אחרי הבדיקה קנינו אוכל בארומה, ונסענו לגבעת התורמוסים שפורחים בדיוק עכשיו, ואכלנו, והסתכלתי על היופי ועל הפריחה וחשבתי לעצמי "תראו איזה יופי, כמה יפה העולם, כמה כדאי לכם לבוא לעולם כל כך יפה, להורים אוהבים" ואז גם חשבתי שרוב הסיכויים הם שאני מדברת עם הריק שאיתו קמתי בבוקר.... אני מקווה שיהיו לי הכוחות לכתוב לך גם אחרי שנקבל את התשובות- שלא אכעס על העולם, שנתגבר אני ואבא מהר... ורק רוצה לומר לך, יקירתי, שאני מחכה לך כל כך, שאני מקווה לשאת אותך 9 חודשים שלמים ובריאים בקרוב... שאני אוהבת אותך כבר מעכשיו! נשיקות, אמא." וכמובן, שהאינטואיציה הנשית לא פספסה... התשובה השלילית הגיעה בצהריים.. ולא, עדיין לא מצאתי כוחות להמשיך ולכתוב לילדתי... ואני חושבת שרק הבוקר אני קולטת יותר... מקווה לימים טובים יותר, ומחכה לדברי עידוד והרבה חיבוקים, ולכמה שפחות "השתתפות בצער", כבר אמרתי לכם פעם שיש לי בעיה עם להרגיש ש"מרחמים" עלי... ממני, שהיום, יותר מתמיד, מקווה שיש אמת בחתימה שלי...אבל לפחות נכון להיום, מורידה את הליצן מהחתימה, ומקווה שהוא יחזור בקרוב...

עצוב מאוד, בא לי נורא לחבק אותך
עכשיו. אני ממש מבינה אותך גם לי היתה תשובה שלילית לפני שבועיים. תנסי להתגבר על זה למרות שמאוד קשה ותאמיני שבסופו של דבר זה יגיע, היא תגיע כל אחד והזמן שלו והלוואה שזה יהיה אוטוטו.

 

[פילפלת האחת]

אני שמחה שחזרתם ל ../images/Emo151.gif

בטא ואינטואיציה נשית...
אז סיפרתי לכם שאני כותבת יומן לילד/ה, על הדרך אליה/אליו... וזה מה שכתבתי אתמול בבוקר....... "18.3.04 קשה לי הדרך אלייך... לכאורה דבר כל כך פשוט וטבעי- להפוך לאמא... להפוך להורים... ילדה בבית- אור בבית... וארוכה הדרך, ומלאה חוסר וודאות והגוף, שלו נטייה לאכזב ומפחיד אותי להיכנס לסחרור של טיפול ועוד טיפול ועוד טיפול, של לאבד את החיים בדרך... של לשכוח כמה דברים טובים יש לי, של לרצות להרות בכל מחיר ולשכוח שבאיזשהו שלב צריך לומר די- לא להתייאש מההורות, אבל להבין שהדרך אלייך יכולה להיות אחרת. מחכה לך, ילדתי... מרגישה שאת עדיין צריכה את הזמן שלך, שגם את רוצה להבשיל עם הרצון להגיע לעולם... אז קמתי הבוקר- הבוקר של היום ה- 14 מההחזרה, היום של בדיקת הדם, שתגיד אם אולי אחד מתוך שני העוברים שהוחזרו, החליט "להיקלט" ולהישאר... והתשובה- רק בצהריים. ודווקא בימים האחרונים הייתי יותר אופטימית, למרות שהסטטיסטיקות נגדנו... אבל היום- קמתי עם הרגשה ממש רעה...כאילו הרגשתי שהרחם שלי ריק...לא, זה יותר מזה- הרגשתי שאני ממש ריקה.... ואני יודעת שאופתע מאוד ואשמח לקבל תשובה חיובית, ואני יודעת שאתאכזב ואכאב ואבכה לקבל תשובה שלילית. ואני יודעת שאין שום דבר שיכול להכין לזה... ואני ואבא מנסים למנות את הדברים הטובים שבדרך- שהיה לנו חופש בלתי צפוי בקפריסין, שהיום אנחנו ביחד בחופש, ומנסים להנות... אז אחרי הבדיקה קנינו אוכל בארומה, ונסענו לגבעת התורמוסים שפורחים בדיוק עכשיו, ואכלנו, והסתכלתי על היופי ועל הפריחה וחשבתי לעצמי "תראו איזה יופי, כמה יפה העולם, כמה כדאי לכם לבוא לעולם כל כך יפה, להורים אוהבים" ואז גם חשבתי שרוב הסיכויים הם שאני מדברת עם הריק שאיתו קמתי בבוקר.... אני מקווה שיהיו לי הכוחות לכתוב לך גם אחרי שנקבל את התשובות- שלא אכעס על העולם, שנתגבר אני ואבא מהר... ורק רוצה לומר לך, יקירתי, שאני מחכה לך כל כך, שאני מקווה לשאת אותך 9 חודשים שלמים ובריאים בקרוב... שאני אוהבת אותך כבר מעכשיו! נשיקות, אמא." וכמובן, שהאינטואיציה הנשית לא פספסה... התשובה השלילית הגיעה בצהריים.. ולא, עדיין לא מצאתי כוחות להמשיך ולכתוב לילדתי... ואני חושבת שרק הבוקר אני קולטת יותר... מקווה לימים טובים יותר, ומחכה לדברי עידוד והרבה חיבוקים, ולכמה שפחות "השתתפות בצער", כבר אמרתי לכם פעם שיש לי בעיה עם להרגיש ש"מרחמים" עלי... ממני, שהיום, יותר מתמיד, מקווה שיש אמת בחתימה שלי...אבל לפחות נכון להיום, מורידה את הליצן מהחתימה, ומקווה שהוא יחזור בקרוב...

אני שמחה שחזרתם ל

כידוע לך לפני שבועיים עשיתי היסטרו' + ביופסיה, עפ"י בקשת הרופא שלנו שנחשב

בתחום. אני חושבת שזה לא מזיק לבצע אותה. במיוחד אם היא יכולה לתת תשובות או הבהרות חדשות

. גם אני התעוררתי אחרי תרדמת רגשית ממה שעברתי בבי"ח, ובערב התקשרנו לרופא ובשרנו לו שאנחנו אחרי הבדיקה (כמובן שהוא קיבל עדכון מרופא המחלקה של בי"ח) ונגיע אליו להמשך אחרי שנקבל את תוצאות הביופסיה

. לעשות על השאלות, כרגע אני לא הכתובת, אבל מה שכן אני שמחה שאת שואלת את השאלות האלו בצורה מסודרת כי זה יעזור לנו בהמשך, אז אל תתביישי לשאול את השאלות ולקבל עליהם תשובות מפורטות ......

מחזיקה לכם

שהפעם הזאת תהיה ה-

 

[ayoosh]

בגלל זה אני שואלת כאן, ואפילו יוצאת

אני שמחה שחזרתם ל

כידוע לך לפני שבועיים עשיתי היסטרו' + ביופסיה, עפ"י בקשת הרופא שלנו שנחשב

בתחום. אני חושבת שזה לא מזיק לבצע אותה. במיוחד אם היא יכולה לתת תשובות או הבהרות חדשות

. גם אני התעוררתי אחרי תרדמת רגשית ממה שעברתי בבי"ח, ובערב התקשרנו לרופא ובשרנו לו שאנחנו אחרי הבדיקה (כמובן שהוא קיבל עדכון מרופא המחלקה של בי"ח) ונגיע אליו להמשך אחרי שנקבל את תוצאות הביופסיה

. לעשות על השאלות, כרגע אני לא הכתובת, אבל מה שכן אני שמחה שאת שואלת את השאלות האלו בצורה מסודרת כי זה יעזור לנו בהמשך, אז אל תתביישי לשאול את השאלות ולקבל עליהם תשובות מפורטות ......

מחזיקה לכם

שהפעם הזאת תהיה ה-

בגלל זה אני שואלת כאן, ואפילו יוצאת
קצת נודניקית...

נראה לי חשוב שיעלו בפורום השאלות של כולן והתשובות שיש להן, כדי שכולנו נלמד מהן... יום טוב