בחמש קם ציד... שם זמני
המקום היחידי הפנוי היה בקצה הרחוק של הבר. נדחקתי בין המולת האנשים ופילסתי דרכי בדוחק אל הכסא הפנוי, הכבד והגבוה.
היה לי קר, היום עבר עלי בטירוף של ריצות ועבודה והתחשק לי משהו שיחמם אותי, יתפשט בחלל הבטן ברכות ויעשה לי טוב.
קוניאק, חשבתי לעצמי, הוא בדיוק מה שאת צריכה.
הברמנית לכדה את עיני במבטה, ובעודה מושיטה לי תפריט, שאלתי אותה איזה קוניאק טוב ולא יקר מדי יש להם בבר.
׳קוניאק?׳ חזרה אחרי בקול, והפנתה אלי את גבה, מביטה בטורי הבקבוקים ושולפת את הבקבוק המיוחל.
מושיטה לעברי, במבט שואל, ואני מהנהנת, מבלי לתהות על המחיר. Martell, vsop, אחד האהובים עלי, יאללה, הולך.
יקר, הקוניאק הזה, אבל רך ועדין, ובכוס היפה שלו, עם הקיעור השמנמן שמתיישב כל כך טוב בתוך כף היד, לא עמדתי בפניו.
מוציאה את נרתיק הטבק, שולפת נייר, פילטר, מתחילה בטקס הכנת הסיגריה.
כל כולי מרוכזת,
עורמת ערמת טבק נאה,
דוחסת במקצת,
מניחה את הפילטר בקצה.
ממוללת את העסק היטב, לכדי צורת סיגריה אחידה,
מגלגלת,
מלקקת שולי נייר,
מדביקה.
הסיגריה מוכנה.
זה מעוז של מעשנים, ואני מגששת בתיק אחרי המצית, בעודי מרוכזת בחיפוש, אני שומעת את הקליק המוכר של מצת זיפו לצידי. מרימה מבט ונתקלת בזוג עיניים ירוקות ולהבה תמירה העולה מהמצית האחוז בידה.
רוכנת לעבר הלהבה ושואפת. הסיגריה דולקת ואני מחייכת ואומרת ׳תודה׳ מבעד לעשן היוצא מפי.
׳אני מיה׳ ממהרת זאתי עם זוג העיניים הירוקות להציג את עצמה, ׳וזה נדב׳ מוסיפה היא ומחווה קלות בראשה לעבר הבחור היושב לצידה, שמהנהן בראשו מבלי להפנות אותו לעברי, עסוק בטלפון הנייד שלפניו, מצחו מקומט והוא נראה מרוגז משהו.
׳נעים מאד, אני זהבה׳ השבתי ועיניה של מיה התרחבו כשחיוך שובב נמרח על פניה.
׳פיספסתי משהו?׳ שאלתי בסקרנות מנומסת.
׳לא, סתם, השם שלך שיעשע אותי, חשבתי שתהיי בלונדינית ושורה של דובים ישתרכו אחרייך עם שם כזה׳ אמרה תוך כדי שהיא חושפת שיניים יפות, ושפתיה צוחקות, ׳אבל פנים של בובה יש לך, אז לא נורא...׳ הוסיפה וציחקקה במבוכה.
צחקתי גם אני, והחוותי בכוס הקוניאק לעברה, ׳לחיים׳.
מיה הייתה משועממת, תוך רגעים ספורים כבר שטחה באוזני את תמצית קורותיה, וניכר היה בה שחיפשה אוזן קשבת כי הפרטנר שלצידה היה ספון בעולמו.
היא דיברה מהר, ידיה העטויות צמידים מרשרשים מוסיפות דרמה למילים שיצאו מפיה. לא עקבתי בעיון רב אחרי הסיפורים שיצאו מפיה בשצף קצף, כל תשומת ליבי הייתה נתונה לה, לפניה הקורנים, לשפתיה היפות והוורודות במידה, לשפת הגוף הדרמטית שלה, ולזוג עיניה השוקקות חיים. היא צעירה ממני בעשור פלוס, לומדת גרפיקה או משהו בסגנון, וממלצרת באיזו מסעדה למחייתה.
והערב, הערב הם יצאו לכבוד זה שהם שנה ביחד, אבל הוא במצב רוח מבואס בגלל משהו בעבודה, והיא כבר שתויה כהוגן, מצחקקת מדי פעם במבוכה.
ואז השתתקה.
כל הרוח במפרשיה שככה באחת, היא רכנה לעבר כוס הקוקטייל שלפניה ולגמה את הלגימה האחרונה בקול רם.
׳ומה איתך?׳ שאלה ופתחה עיניה לרווחה, כמצפה למוצא פי.
׳אני?׳ חזרתי אחריה, בקול, ׳אני סתם עייפה׳ הפטרתי ולא הוספתי.
שתיקה.
׳את בזוגיות?׳ הוסיפה ושאלה, מסוקרנת כנראה נוכח התייצבותי בבר בגפי.
׳לא כרגע׳ השבתי, מתחמקת מהאמת, בעודי מחייכת חיוך דו משמעי.
׳יש לך כוח עכשיו לספר לה על חיי נישואים ארוכי שנים, ונטולי משיכה? על ילדים שמתישים אותך ימים כלילות? על הריצות האינסופיות??׳ חשבתי ביני לבין עצמי.
לא.
לא אמרתי מילה.
היא שתקה במבוכה, ואני לגמתי בנחת, מביטה בה מגניבה מבטים מדי פעם לבן זוגה הטרוד בענייניו, כגור הכמה לתשומת לב בעליו.
התחשק לי לומר לה כל כך הרבה דברים, להרגיע אותה שהחיים לפניה, שהכל יסתדר, שיהיו עוד גברים, שתמצא את מי שיעשה לה טוב, שתיקח את החיים בשלוקים גדולים ושלא תתפשר, רציתי, אך שתקתי.
לא יכולתי בעצם להבטיח לה כלום. שום דבר לא פשוט הרי, ויש הרבה אכזבות במשעול החלקלק של מסלול החיים, מי כמוני יודעת.
מיה הסתובבה לעברי, מפנה גבה לבן זוגה, רכנה לעברי ושאלה בשקט ׳ומה עם סקס? איך את מסתדרת בלי?׳
לא יכולתי שלא לצחוק.
צחוק אמיתי ומשוחרר.
׳סליחה... לא התכוונתי להעליב. רק שזוגיות וסקס הם לא תמיד חופפים, את בטח יודעת...׳ אמרתי כשפרץ הצחוק שכח.
׳אני לא יודעת, אני לא יכולה לשכב סתם ככה, עם גבר, אם אין אהבה׳ אמרה מיה היפה, ושני תלתלים עבים מערמת התלתלים שלראשה נפלו בקפיציות על פניה, מסתירים את מחציתם, כעננה המסתירה את השמש לפתע. ׳לא שלא הייתי רוצה, לנסות כלומר, אבל איך אפשר לגעת במישהו, ככה, אם את לא מאוהבת? אפילו לא קצת?׳
׳תשמעי, אני לא ברת שיח מעמיק עכשיו, אבל אם אנסה לתמצת בקצרה, יכול להיות שאת פשוט מערבבת קצת בין מושגים, לא? משיכה למישהו לפעמים מרגישה לנו קצת כמו אהבה כלפיו, או התאהבות, אבל בעצם זה לא אותו הדבר. לפעמים משיכה היא פשוט משיכה׳
אמרתי, והתכוננתי לחתום בזאת את הדיון שהתחיל לפהק אותי ואפילו להעיק. בסך הכל ביקשתי לעצמי כמה רגעים של שקט, אני הסיגריה והקוניאק.
מבטה העצוב נגע לליבי. האלכוהול השועל הזה, הוריד ממנה את חומות ההגנה שלה, והשאיר אותה חשופה ועזובה, כשבלול מחוץ לקונכיה.
׳תקחי אותך לרגע כדוגמה׳. פניתי אליה, בנסיון לרומם מעט את רוחה.
עיניה שבו וניתלו בי בציפייה.
׳יש לך טונות של סקס אפיל, את כובשת בחן שלך, את נבונה ומעניינת, יפה ונשית, מי לא ירצה אותך? ובכל זאת, לא כל מי שיחשוק בך יתאהב בך, במי שאת, באישיות שלך׳.
השארתי את מיה להרהר על הבר ולקחתי את עצמי לשירותים.
הרמתי את המושב המלוכלך עם קצה המגף, נזהרת מלגעת, התרתי את החגורה, פרמתי את הכפתורים והפשלתי ג׳ינס ותחתון.
השתנתי.
ארזתי את עצמי ויצאתי לשטוף ידיים.
מסתכלת בי במראה.
משרבבת שפתיים, מותחת לחיים, אומדת את מצב הקמטים מסביב לעיניים.
האלכוהול כבר הולם ברקותי.
מול עיני עולים פניה של מיה, שפתיה המעוקלות לחיוך, עיניה הקורנות ונכבות בקצב מסחרר...
׳מה יש לך?׳ תהיתי ביני לבין עצמי, כשחשבתי על שדיה הלבנים שנגלו לעיני מבעד לחולצתה הפרומה עת רכנה לעברי נטולת חזיה.... חוצפה שכזו יש לה לבחורה, ללכת ככה, כקוראת תיגר על נטיית הגופים למרכז כדור הארץ....
משיכה...
שדיים ופטמות.
זה מה שיש לך בראש כבר שבוע. הכל התחיל שנתקלת בסיפור של ההוא, בבלוג, הסיפור שלו שהרגיז אותך וחירמן עד מאד. כל התיאור שלו, של השדיים הקפיציים והגמישים עורר בך תרעומת, כבר לא זכורה לך התחושה הזו, בגוף שלך, התחושה שפגעי הזמן יפסחו עלייך ולנצח תסתובבי בחזיות טריקו צבעוניות שמתפקעות מלהכילך, זקופת חזה גדול ושופע...
׳מתחשק לך, הא?׳ שאלתי את עצמי במראה.
שטפתי פנים, כמנסה לסלק את המחשבות הטורדניות האלה, ׳מה לך ולאישה? איזו רוח שטות נכנסה בך?׳ ניגבתי ידים וחזרתי אל הבר.
הבחור שאת שמו לא קלטתי, כנראה נטש. מיה שמחה לקראתי מקשקשת בזנבה לו יכלה, ואני הבטתי בה כצייד שחס על טרפו, מנסה להסיט את הכוונת הצידה, לתת לטרף לחמוק אל מסתור היער.
אבל מיה, היא נראתה לי פתאום אחרת. רעבה, ומייחלת למשהו שיקרה. וגם בי כבר ניעור הרעב, ניעור ולא מרפה.
המקום היחידי הפנוי היה בקצה הרחוק של הבר. נדחקתי בין המולת האנשים ופילסתי דרכי בדוחק אל הכסא הפנוי, הכבד והגבוה.
היה לי קר, היום עבר עלי בטירוף של ריצות ועבודה והתחשק לי משהו שיחמם אותי, יתפשט בחלל הבטן ברכות ויעשה לי טוב.
קוניאק, חשבתי לעצמי, הוא בדיוק מה שאת צריכה.
הברמנית לכדה את עיני במבטה, ובעודה מושיטה לי תפריט, שאלתי אותה איזה קוניאק טוב ולא יקר מדי יש להם בבר.
׳קוניאק?׳ חזרה אחרי בקול, והפנתה אלי את גבה, מביטה בטורי הבקבוקים ושולפת את הבקבוק המיוחל.
מושיטה לעברי, במבט שואל, ואני מהנהנת, מבלי לתהות על המחיר. Martell, vsop, אחד האהובים עלי, יאללה, הולך.
יקר, הקוניאק הזה, אבל רך ועדין, ובכוס היפה שלו, עם הקיעור השמנמן שמתיישב כל כך טוב בתוך כף היד, לא עמדתי בפניו.
מוציאה את נרתיק הטבק, שולפת נייר, פילטר, מתחילה בטקס הכנת הסיגריה.
כל כולי מרוכזת,
עורמת ערמת טבק נאה,
דוחסת במקצת,
מניחה את הפילטר בקצה.
ממוללת את העסק היטב, לכדי צורת סיגריה אחידה,
מגלגלת,
מלקקת שולי נייר,
מדביקה.
הסיגריה מוכנה.
זה מעוז של מעשנים, ואני מגששת בתיק אחרי המצית, בעודי מרוכזת בחיפוש, אני שומעת את הקליק המוכר של מצת זיפו לצידי. מרימה מבט ונתקלת בזוג עיניים ירוקות ולהבה תמירה העולה מהמצית האחוז בידה.
רוכנת לעבר הלהבה ושואפת. הסיגריה דולקת ואני מחייכת ואומרת ׳תודה׳ מבעד לעשן היוצא מפי.
׳אני מיה׳ ממהרת זאתי עם זוג העיניים הירוקות להציג את עצמה, ׳וזה נדב׳ מוסיפה היא ומחווה קלות בראשה לעבר הבחור היושב לצידה, שמהנהן בראשו מבלי להפנות אותו לעברי, עסוק בטלפון הנייד שלפניו, מצחו מקומט והוא נראה מרוגז משהו.
׳נעים מאד, אני זהבה׳ השבתי ועיניה של מיה התרחבו כשחיוך שובב נמרח על פניה.
׳פיספסתי משהו?׳ שאלתי בסקרנות מנומסת.
׳לא, סתם, השם שלך שיעשע אותי, חשבתי שתהיי בלונדינית ושורה של דובים ישתרכו אחרייך עם שם כזה׳ אמרה תוך כדי שהיא חושפת שיניים יפות, ושפתיה צוחקות, ׳אבל פנים של בובה יש לך, אז לא נורא...׳ הוסיפה וציחקקה במבוכה.
צחקתי גם אני, והחוותי בכוס הקוניאק לעברה, ׳לחיים׳.
מיה הייתה משועממת, תוך רגעים ספורים כבר שטחה באוזני את תמצית קורותיה, וניכר היה בה שחיפשה אוזן קשבת כי הפרטנר שלצידה היה ספון בעולמו.
היא דיברה מהר, ידיה העטויות צמידים מרשרשים מוסיפות דרמה למילים שיצאו מפיה. לא עקבתי בעיון רב אחרי הסיפורים שיצאו מפיה בשצף קצף, כל תשומת ליבי הייתה נתונה לה, לפניה הקורנים, לשפתיה היפות והוורודות במידה, לשפת הגוף הדרמטית שלה, ולזוג עיניה השוקקות חיים. היא צעירה ממני בעשור פלוס, לומדת גרפיקה או משהו בסגנון, וממלצרת באיזו מסעדה למחייתה.
והערב, הערב הם יצאו לכבוד זה שהם שנה ביחד, אבל הוא במצב רוח מבואס בגלל משהו בעבודה, והיא כבר שתויה כהוגן, מצחקקת מדי פעם במבוכה.
ואז השתתקה.
כל הרוח במפרשיה שככה באחת, היא רכנה לעבר כוס הקוקטייל שלפניה ולגמה את הלגימה האחרונה בקול רם.
׳ומה איתך?׳ שאלה ופתחה עיניה לרווחה, כמצפה למוצא פי.
׳אני?׳ חזרתי אחריה, בקול, ׳אני סתם עייפה׳ הפטרתי ולא הוספתי.
שתיקה.
׳את בזוגיות?׳ הוסיפה ושאלה, מסוקרנת כנראה נוכח התייצבותי בבר בגפי.
׳לא כרגע׳ השבתי, מתחמקת מהאמת, בעודי מחייכת חיוך דו משמעי.
׳יש לך כוח עכשיו לספר לה על חיי נישואים ארוכי שנים, ונטולי משיכה? על ילדים שמתישים אותך ימים כלילות? על הריצות האינסופיות??׳ חשבתי ביני לבין עצמי.
לא.
לא אמרתי מילה.
היא שתקה במבוכה, ואני לגמתי בנחת, מביטה בה מגניבה מבטים מדי פעם לבן זוגה הטרוד בענייניו, כגור הכמה לתשומת לב בעליו.
התחשק לי לומר לה כל כך הרבה דברים, להרגיע אותה שהחיים לפניה, שהכל יסתדר, שיהיו עוד גברים, שתמצא את מי שיעשה לה טוב, שתיקח את החיים בשלוקים גדולים ושלא תתפשר, רציתי, אך שתקתי.
לא יכולתי בעצם להבטיח לה כלום. שום דבר לא פשוט הרי, ויש הרבה אכזבות במשעול החלקלק של מסלול החיים, מי כמוני יודעת.
מיה הסתובבה לעברי, מפנה גבה לבן זוגה, רכנה לעברי ושאלה בשקט ׳ומה עם סקס? איך את מסתדרת בלי?׳
לא יכולתי שלא לצחוק.
צחוק אמיתי ומשוחרר.
׳סליחה... לא התכוונתי להעליב. רק שזוגיות וסקס הם לא תמיד חופפים, את בטח יודעת...׳ אמרתי כשפרץ הצחוק שכח.
׳אני לא יודעת, אני לא יכולה לשכב סתם ככה, עם גבר, אם אין אהבה׳ אמרה מיה היפה, ושני תלתלים עבים מערמת התלתלים שלראשה נפלו בקפיציות על פניה, מסתירים את מחציתם, כעננה המסתירה את השמש לפתע. ׳לא שלא הייתי רוצה, לנסות כלומר, אבל איך אפשר לגעת במישהו, ככה, אם את לא מאוהבת? אפילו לא קצת?׳
׳תשמעי, אני לא ברת שיח מעמיק עכשיו, אבל אם אנסה לתמצת בקצרה, יכול להיות שאת פשוט מערבבת קצת בין מושגים, לא? משיכה למישהו לפעמים מרגישה לנו קצת כמו אהבה כלפיו, או התאהבות, אבל בעצם זה לא אותו הדבר. לפעמים משיכה היא פשוט משיכה׳
אמרתי, והתכוננתי לחתום בזאת את הדיון שהתחיל לפהק אותי ואפילו להעיק. בסך הכל ביקשתי לעצמי כמה רגעים של שקט, אני הסיגריה והקוניאק.
מבטה העצוב נגע לליבי. האלכוהול השועל הזה, הוריד ממנה את חומות ההגנה שלה, והשאיר אותה חשופה ועזובה, כשבלול מחוץ לקונכיה.
׳תקחי אותך לרגע כדוגמה׳. פניתי אליה, בנסיון לרומם מעט את רוחה.
עיניה שבו וניתלו בי בציפייה.
׳יש לך טונות של סקס אפיל, את כובשת בחן שלך, את נבונה ומעניינת, יפה ונשית, מי לא ירצה אותך? ובכל זאת, לא כל מי שיחשוק בך יתאהב בך, במי שאת, באישיות שלך׳.
השארתי את מיה להרהר על הבר ולקחתי את עצמי לשירותים.
הרמתי את המושב המלוכלך עם קצה המגף, נזהרת מלגעת, התרתי את החגורה, פרמתי את הכפתורים והפשלתי ג׳ינס ותחתון.
השתנתי.
ארזתי את עצמי ויצאתי לשטוף ידיים.
מסתכלת בי במראה.
משרבבת שפתיים, מותחת לחיים, אומדת את מצב הקמטים מסביב לעיניים.
האלכוהול כבר הולם ברקותי.
מול עיני עולים פניה של מיה, שפתיה המעוקלות לחיוך, עיניה הקורנות ונכבות בקצב מסחרר...
׳מה יש לך?׳ תהיתי ביני לבין עצמי, כשחשבתי על שדיה הלבנים שנגלו לעיני מבעד לחולצתה הפרומה עת רכנה לעברי נטולת חזיה.... חוצפה שכזו יש לה לבחורה, ללכת ככה, כקוראת תיגר על נטיית הגופים למרכז כדור הארץ....
משיכה...
שדיים ופטמות.
זה מה שיש לך בראש כבר שבוע. הכל התחיל שנתקלת בסיפור של ההוא, בבלוג, הסיפור שלו שהרגיז אותך וחירמן עד מאד. כל התיאור שלו, של השדיים הקפיציים והגמישים עורר בך תרעומת, כבר לא זכורה לך התחושה הזו, בגוף שלך, התחושה שפגעי הזמן יפסחו עלייך ולנצח תסתובבי בחזיות טריקו צבעוניות שמתפקעות מלהכילך, זקופת חזה גדול ושופע...
׳מתחשק לך, הא?׳ שאלתי את עצמי במראה.
שטפתי פנים, כמנסה לסלק את המחשבות הטורדניות האלה, ׳מה לך ולאישה? איזו רוח שטות נכנסה בך?׳ ניגבתי ידים וחזרתי אל הבר.
הבחור שאת שמו לא קלטתי, כנראה נטש. מיה שמחה לקראתי מקשקשת בזנבה לו יכלה, ואני הבטתי בה כצייד שחס על טרפו, מנסה להסיט את הכוונת הצידה, לתת לטרף לחמוק אל מסתור היער.
אבל מיה, היא נראתה לי פתאום אחרת. רעבה, ומייחלת למשהו שיקרה. וגם בי כבר ניעור הרעב, ניעור ולא מרפה.
