אין ספק שיש כאן אלמנט של סיכון
אני מסכים איתך. בנאדם צריך להנות מהלימודים.הרי אנחנו נוסעים לחופשה בתאילנד לא כל יומים אלא פעם בחמש שנים. אני מסכים איתך לחלוטין. אני הגעת ל dead end עם התואר שלי. ועכשיו הגעתי לנקודה שבה אני לא יכול להנות בכלל יש לי אבא שדוחף אותי לעבוד בכל עבודה. באף מקום רציני לא רוצים אותי. שלא תחשוב שאני תמיד בא בגישה לוזרית אני תמיד בא בגישה "שרק אם היינו נותנים צ'אנס, היה מוכיח להם מה אני באמת שווה". אתן לך דוגמא, פעם קיבלו אותי לחברת תכנון כבישים. נורא התלהבתי, וידעתי שהם קיבלו אותי כי יש לי תואר בפיזיקה והם יודעים שאני יכול לקלוט חומר מהר. הכל טוב ויפה, אמהמא, הם טענו שמכיוון שאני לא יודע אוטוקד(איזשהיא תוכנת שרטוט מאוד קלה לתפעול) הם לא יכולים להעסיק אותם. אמרתי להם "תקשיבו תנו לי שבוע וחצי ואני לומד את זה" ישבתי ובאמת התחלתי ללמוד את זה, אחרי שלושה ימים הם אמרו לי שזה לא נראה להם. אתה רואה אם היה לי תואר בהנדסת תחבורה הם היו לא היו מציבים לי שום תנאים ועוד מציעים לי משכורת יותר גבוהה ממה שהם הציעו לי. הם ראו שאני במצב נואש שאני לא יכול למצוא ועבודה ופשוט ניצלו את זה. אם הייתי מנהדס תחבורה גם אם לא היה לי ניסיון הייתי יכול להתקבל לעוד עשרות חברות בתחום. זה כמו עם החיילים של ה8200 , הם לא צרכים לפרסם את הקורות חיים שלהם ב alljobs.co.,il ובעשרות אתרים , פשוט פונים אליהם אחרי שהם סיימו את השירות הצבאי שלהם. נכון לשעה זאת העבודות היחידות שאני מתקבל אליהם זה שירות לקוחות. מקצוע זנותי שכל אפס יכול להתקבל אליו. אף אחד לא באמת מעריך את התואר שלי. עכשיו אני מבין את הטעות שלי. ואני חושב שבאמת עשיתי טעות. כן אני מרגיש טוב עם עצמי שאני לא חי באשליה שהכל טוב ולפחות למדתי משהו שענין אותי, אני עכשיו בקאנטי, נקודה. אין מילה אחרת לתאר את זה. המשפחה שלי לא רוצה לתמוך בי יותר כלכלית. כולם משגעים לי את הצורה. אני ילד טוב, פאקין ילד טוב, עשיתי הכל לפי הספר ולא עשיתי אף פעם שטויות, תראה איפה אני ואיפה החברים שלי שלמדו הנדסת מחשבים. נמאס לי להיות תמים. ואני אכן חושב שאם בן אדם בן 26 הוא תמים, הוא גם טיפש. לפחות היום אני לא תמים. ושאני אדע שעשיתי את הבחירה הנכונה עבורי, זו שלא תוביל אותי למצב שבו אני נמצא היום אני אדע שגם הייתי חכם. אני חושב שיש ענפים שהם מאוד יציבים וכאלו שהם לא. אני למשל למדתי פיזיקה ומדעי סביבה, כי אמרו שיש לזה פוטנציאל אדיר. ו לcleantech יש אכן פוטנציאל אדיר. אבל זה שוק שעדין לא הוכיח את עצמו והתפקידים שמה מאוד לא מוגדרים. זה תחום לדעתי מאוד מבולבל. אף אחד לא באמת יודע איך להכנס אליו, לימודי "איכות הסביבה "זה בטח לא אחד מהם. אותו דבר הייתי אומר על הייטק, יום אחד צרכים מתכנתים שמתמכים ב C למחרת רוצים שהם יתמחו ב #C. עכשיו אתה אכלת אותה כי החברה שהתחילו את הלימודים שנתיים אחריך כבר לומדים את זה. יש לעומת זאת תחומים שהם יחסית סולידים. ביננו תמיד צרכים רואי חשבון. אנשים לא רוצים ללמוד את זה כי זה משעמם. זה יוצר מצב שבו אם אתה מסיים תואר בראיית חשבון במוסד כמו האוניברסיטה העברית אתה כמעט בטוח תמצא עבודה. אבל רואה חשבון מרוויח טוב. עם הכסף שהוא מרוויח הוא יכול ללכת לישון בשקט ולבלות כל קיץ בפריז עם המשפחה שלו. אני אוכל לומר את זה גם לתארים כמו "הנדסת בנין" או "הנדסת כימיה" שאנשים לומדים בטכניון. זה גם נותן לך שקט בלימודים כי אתה יודע שאתה מסיים תואר של ארבע שנים וזהו. אתה לא צריך להיות מצטיין דיקן אתה לא צריך ממוצע של מעל 85 אתה פשוט צריך לסיים את התואר זהו, לא שזה כל כך טריוואלי. אני נאבקתי כל הזמן בתואר שלי לעבור את 85. אתה יודע כמה קשה זה היה, כבר הפסקתי לאהוב את הפיזיקה שכל כך אהבתי בהתחלה, כי פשוט היה נמאס לנסות כמו משוגע להשיג ציונים שהם פשוט בלתי ניתנים להשגה. הייתי מתוסכל, עצבני ועייף מנטלית מהלימודים. ועכשיו אני זועם מרוב תסכול.
בדרך כלל, אני נשאר מאחורי הקלעים של הפורום הזה...רק שהפעם אני מרגיש צורך לכתוב. אני חושש שהעצה שנתת, בעייתית קצת. ההמלצה אומרת משהו כמו "תבדוק מה רוצים היום, ותלך ללמוד את זה..." יש רק בעיה אחת בלוגיקה הזאת - כשהבחור יסיים את התואר, זה כבר לא יהיה היום...זה יהיה חמש שנים קדימה... ואז ? האם מה שרוצים היום, יצטרכו אז? זה מזכיר לי את הקטע מרח' סומסום...על הרצון להיות שם...אתה תמיד תהיה פה, והאחר יהיה שם... איך שלא תנסה להפוך את זה... ולכן, תעשה מה שעושה לך טוב. תלמד מה שגורם לך להנות מהלימודים...תהנה! ואז לא תשרוף שעות, ואז לא תפחד מאנשים שבהסתברות טובה יהיו יותר מוכשרים ממך. אז תחייך, וכל היתר יגיע מעצמו