"בחירות"
מיקי הוא אדם שאוהב לאהוב. אחד שתמיד יש לו משהו חיובילהגיד: שמישהו שואל אותו מה שלומוהוא עונה:"אם מצבי היה טוב יותר הייתי שני אנשים".פשוט טיפוס חיובי ואופטימי. כשעל אחד העובדים היה עובר יום רע.מיכאל היה שם בשביל לומר לו להביט על הצד החיובי במצבו. סגנונו המיוחד.עורר בי סקרנות ולכן יום אחד ניגשתי אליו ושאלתי אותו:אני פשוטלא מבין. אי אפשר להיות חיובי כל הזמן.אז איך בכל זאת אתה מצליח. מיקי ענה לי ברוגע:כל בוקר אני מתעורר ואומר לעצמי כי עומדות בפניי שתי אפשרויות. אחת- להיות במצב רוח טוב והשניה- להיות במצב רוח רע: אני בוחר להיות במצב רוח טוב. בכל פעם שדבר רע קורה.אני יכול לבחור להיות קורבן או לבחור ללמוד מהנסיון:אני בוחר ללמוד מהנסיון. כאשר מישהו מגיע אלי בתלונה.אני יכול לקבל את תלונתו או להצביע על נקודת האור בבעייתו:אני בוחרבנקודת האור. כן בטח זה ממש קל.אמרתי בתסכול."זה קל מאוד" אמר מיקי החיים הם למעשה מקבץ של בחירות. כשאתה מוציא מהם את כל הטפל והשולי.כל מצב ומקרה הוא בחירה. אתה בוחר להגיב במצבים שונים ומגוונים. אתה בוחר איך אנשים ישפיעו על מצב רוחך.אתה בוחר אם להיות במצב רוח טוב או רע.ובשורה התחתונה:זו בחירה שלך איך לחיות את חייך.כשיצאתי ממשרדו של מיקי הרהרתי על מה שאמר. למרות שלא המשכנו להיות בקשר.חשבתי עליו רבות כאשר בחרתי בחירות בחיי במקום להגיב אליהם. שנים אחדות מאוחר יותר.שמעתי שמיקי היה מעורב בתאונת עבודה קשה.הוא נפל מגובה 30 מטר בשעה שעבד על מגדל תקשורת. לאחר 18 שעות ניתוח וטיפול נמרץ.מיקי שוחרר מביה"ח. שלגבו הוכנס מוט ברזל. ראיתי אותו חצי שנה לאחר התאונה.ששאלתי אותו מה שלומו. הוא השיב:אם מצבי היה טוב יותר הייתי שני אנשים. רוצה לראות את הצלקות מהניתוח?החלטתי לראות אותן אך שאלתי אותו.מה עבר בראשו בזמן התאונה. הדבר הראשון עליו חשבתי היה שלומה של ילדתי-לעתיד שעדיין לא נולדה.ענה מיקי.לאחר מכןששכבתי על הקרקע. אני זוכר שעמדו בפני שתי אפשרויות.יכולתי לבחור בחיים ויכולתי לבחור במוות.בחרתי בחיים. לא פחדת? לא איבדת את ההכרה? שאלתי אותו. מיקי המשיך.החובשים היו נפלאים.הם המשיכו לומר כל הזמן שהכל יהיה בסדר.אך שהכניסו אותי לחדר מיון.ראיתי את הבעות הפנים של הרופאים והאחיות וממש פחדתי. בעיניהם ראיתי את מה שחשבו הוא גמור.ידעתי שאני חייב לעשות משהו. ומה עשית?שאלתי. הייתה שם אחות ששאלה אותי שאלות.אמר מיקי.היא שאלה אם אני אלרגי למשהו. "כן"עניתי לה.הרופאים והאחיות הפסיקו את עבודתם וחיכו לתשובתי. לקחתי נשימה עמוקה. "וצעקתי"לכוח המשיכה. בזמן צחוקם. המשכתי ואמרתי להם.אני בוחר לחיות. נתחו אותי כמו אדם שעתיד לחיות ולא כאדם מת. מיכאל חי תודות לכישורי רופאיו.אך גם בגלל גישתו המדהימה לחיים.למדתי ממנו כי כל יום אנואנו בוחרים לחיות בצורה מלאה.גישה היא בסופו של דבר הכל. לכן אל תדאגו למחר. מחר כבר ידאג לעצמו לבדו. לכל יוםיש מספיק צרות לעצמו.אחרי הכל היום הוא היום המחר בו תדאג לאתמול. בפניך עומדות שתי אפשרויות. למחוק את הכתבה הזאת. או להעביר אותו הלאה. אני מקווה שתבחרו באפשרות השניה.
מיקי הוא אדם שאוהב לאהוב. אחד שתמיד יש לו משהו חיובילהגיד: שמישהו שואל אותו מה שלומוהוא עונה:"אם מצבי היה טוב יותר הייתי שני אנשים".פשוט טיפוס חיובי ואופטימי. כשעל אחד העובדים היה עובר יום רע.מיכאל היה שם בשביל לומר לו להביט על הצד החיובי במצבו. סגנונו המיוחד.עורר בי סקרנות ולכן יום אחד ניגשתי אליו ושאלתי אותו:אני פשוטלא מבין. אי אפשר להיות חיובי כל הזמן.אז איך בכל זאת אתה מצליח. מיקי ענה לי ברוגע:כל בוקר אני מתעורר ואומר לעצמי כי עומדות בפניי שתי אפשרויות. אחת- להיות במצב רוח טוב והשניה- להיות במצב רוח רע: אני בוחר להיות במצב רוח טוב. בכל פעם שדבר רע קורה.אני יכול לבחור להיות קורבן או לבחור ללמוד מהנסיון:אני בוחר ללמוד מהנסיון. כאשר מישהו מגיע אלי בתלונה.אני יכול לקבל את תלונתו או להצביע על נקודת האור בבעייתו:אני בוחרבנקודת האור. כן בטח זה ממש קל.אמרתי בתסכול."זה קל מאוד" אמר מיקי החיים הם למעשה מקבץ של בחירות. כשאתה מוציא מהם את כל הטפל והשולי.כל מצב ומקרה הוא בחירה. אתה בוחר להגיב במצבים שונים ומגוונים. אתה בוחר איך אנשים ישפיעו על מצב רוחך.אתה בוחר אם להיות במצב רוח טוב או רע.ובשורה התחתונה:זו בחירה שלך איך לחיות את חייך.כשיצאתי ממשרדו של מיקי הרהרתי על מה שאמר. למרות שלא המשכנו להיות בקשר.חשבתי עליו רבות כאשר בחרתי בחירות בחיי במקום להגיב אליהם. שנים אחדות מאוחר יותר.שמעתי שמיקי היה מעורב בתאונת עבודה קשה.הוא נפל מגובה 30 מטר בשעה שעבד על מגדל תקשורת. לאחר 18 שעות ניתוח וטיפול נמרץ.מיקי שוחרר מביה"ח. שלגבו הוכנס מוט ברזל. ראיתי אותו חצי שנה לאחר התאונה.ששאלתי אותו מה שלומו. הוא השיב:אם מצבי היה טוב יותר הייתי שני אנשים. רוצה לראות את הצלקות מהניתוח?החלטתי לראות אותן אך שאלתי אותו.מה עבר בראשו בזמן התאונה. הדבר הראשון עליו חשבתי היה שלומה של ילדתי-לעתיד שעדיין לא נולדה.ענה מיקי.לאחר מכןששכבתי על הקרקע. אני זוכר שעמדו בפני שתי אפשרויות.יכולתי לבחור בחיים ויכולתי לבחור במוות.בחרתי בחיים. לא פחדת? לא איבדת את ההכרה? שאלתי אותו. מיקי המשיך.החובשים היו נפלאים.הם המשיכו לומר כל הזמן שהכל יהיה בסדר.אך שהכניסו אותי לחדר מיון.ראיתי את הבעות הפנים של הרופאים והאחיות וממש פחדתי. בעיניהם ראיתי את מה שחשבו הוא גמור.ידעתי שאני חייב לעשות משהו. ומה עשית?שאלתי. הייתה שם אחות ששאלה אותי שאלות.אמר מיקי.היא שאלה אם אני אלרגי למשהו. "כן"עניתי לה.הרופאים והאחיות הפסיקו את עבודתם וחיכו לתשובתי. לקחתי נשימה עמוקה. "וצעקתי"לכוח המשיכה. בזמן צחוקם. המשכתי ואמרתי להם.אני בוחר לחיות. נתחו אותי כמו אדם שעתיד לחיות ולא כאדם מת. מיכאל חי תודות לכישורי רופאיו.אך גם בגלל גישתו המדהימה לחיים.למדתי ממנו כי כל יום אנואנו בוחרים לחיות בצורה מלאה.גישה היא בסופו של דבר הכל. לכן אל תדאגו למחר. מחר כבר ידאג לעצמו לבדו. לכל יוםיש מספיק צרות לעצמו.אחרי הכל היום הוא היום המחר בו תדאג לאתמול. בפניך עומדות שתי אפשרויות. למחוק את הכתבה הזאת. או להעביר אותו הלאה. אני מקווה שתבחרו באפשרות השניה.