בחירה וצמתים
האדם הישן מצויד ב׳אני׳ מדומה, היוצר אשליה של אחדות.
הוא מכנה את עצמו ׳אני׳, או משתמש בשמו הפרטי:
אני אוהב, אני שמח, אני רוצה, אני הולך, אני אוכל, אני חושב…
או, אני לא רוצה, אני סובל, אני עצוב, אני כועס, אני רעב, אני מתנגד…
האדם לא מבחין בכך שהוא ריבוי ושאין בו כל אחדות.
לאמתו של דבר כל ׳אני׳ שהזכרתי, הוא רק טיפה בים גדול של ׳אני׳ים רבים.
כל ׳אני׳ כזה מיוצר כתגובה לגירוי חיצוני או פנימי, מתבטא ומפנה את מקומו ל׳אני׳ אחר.
בית היוצר של אותם ׳אני׳ים, הם המרכזים האנרגטיים…
ה׳אני׳ים לא ממש מודעים ל׳אני׳ים אחרים, ולא מבינים זה את זה, כיוון שהם עובדים במהירויות שונות, ומבינים שפות שונות.
כיוון שהם עצמם מהווים גירוי היוצר ׳אני׳ים אחרים וחדשים, נוצרים קבוצות ׳אני׳ים שתמיד מגיעים בסמיכות לאותם ׳אני׳ים.
כך נוצר דפוס פעולה החוזר על עצמו שוב ושוב בחייו של האדם.
האדם כמעט תמיד נמצא בקונפליקט, הוא כל הזמן מוצא את עצמו בצמתים.
ותמיד נשאלת השאלה, האם אפנה ימינה או שמאלה, או שאולי יש יותר משתי אפשרויות…
ואז מדמה האדם שהינו מחליט ובוחר באפשרות אחת, וממשיך עד לצומת הבאה וחלילה.
אם היו לאותו אדם הכלים הנכונים להתבוננות בעצמו, היה הוא מגלה, שהוא לא החליט ולא בחר במאומה. הכל קשור במצבו של אותו אדם ברגע בו הוא מגיע לצומת דרכים.
כלומר, איזה מכל ה׳אני׳ים באותו רגע צף ושולט, או אולי איזו קבוצה של ׳אני׳ים?
אותו ׳אני׳, יזרום (״יבחר״) אל הדרך, שבאותו רגע נראת כדרך המהווה חיכוך קל יותר.
חיכוך יוצר סבל, וזו הסיבה שתמיד הזרימה תהיה למקום בעל הסבל הקל יותר, או אם הדבר אפשרי, אל המקום ללא סבל.
אם יצליח האדם להמשיך ולהתבונן, יגלה שאחרי זמן מה אותו ׳אני׳ מתחלף ב׳אני׳ אחר, שלדידו הדרך, אשר ״נבחרה״ ע״י האני הקודם, מהווה חיכוך רב מאוד.
במקרה זה, יספר האדם לעצמו, שבחר להלך בדרך זו למרות הקושי הרב.
כמובן שה׳אני׳ים הם רק גורם אחד וישנם עוד גורמים רבים ונוספים המשפיעים על אותה ״בחירה״.
האדם הישן מצויד ב׳אני׳ מדומה, היוצר אשליה של אחדות.
הוא מכנה את עצמו ׳אני׳, או משתמש בשמו הפרטי:
אני אוהב, אני שמח, אני רוצה, אני הולך, אני אוכל, אני חושב…
או, אני לא רוצה, אני סובל, אני עצוב, אני כועס, אני רעב, אני מתנגד…
האדם לא מבחין בכך שהוא ריבוי ושאין בו כל אחדות.
לאמתו של דבר כל ׳אני׳ שהזכרתי, הוא רק טיפה בים גדול של ׳אני׳ים רבים.
כל ׳אני׳ כזה מיוצר כתגובה לגירוי חיצוני או פנימי, מתבטא ומפנה את מקומו ל׳אני׳ אחר.
בית היוצר של אותם ׳אני׳ים, הם המרכזים האנרגטיים…
ה׳אני׳ים לא ממש מודעים ל׳אני׳ים אחרים, ולא מבינים זה את זה, כיוון שהם עובדים במהירויות שונות, ומבינים שפות שונות.
כיוון שהם עצמם מהווים גירוי היוצר ׳אני׳ים אחרים וחדשים, נוצרים קבוצות ׳אני׳ים שתמיד מגיעים בסמיכות לאותם ׳אני׳ים.
כך נוצר דפוס פעולה החוזר על עצמו שוב ושוב בחייו של האדם.
האדם כמעט תמיד נמצא בקונפליקט, הוא כל הזמן מוצא את עצמו בצמתים.
ותמיד נשאלת השאלה, האם אפנה ימינה או שמאלה, או שאולי יש יותר משתי אפשרויות…
ואז מדמה האדם שהינו מחליט ובוחר באפשרות אחת, וממשיך עד לצומת הבאה וחלילה.
אם היו לאותו אדם הכלים הנכונים להתבוננות בעצמו, היה הוא מגלה, שהוא לא החליט ולא בחר במאומה. הכל קשור במצבו של אותו אדם ברגע בו הוא מגיע לצומת דרכים.
כלומר, איזה מכל ה׳אני׳ים באותו רגע צף ושולט, או אולי איזו קבוצה של ׳אני׳ים?
אותו ׳אני׳, יזרום (״יבחר״) אל הדרך, שבאותו רגע נראת כדרך המהווה חיכוך קל יותר.
חיכוך יוצר סבל, וזו הסיבה שתמיד הזרימה תהיה למקום בעל הסבל הקל יותר, או אם הדבר אפשרי, אל המקום ללא סבל.
אם יצליח האדם להמשיך ולהתבונן, יגלה שאחרי זמן מה אותו ׳אני׳ מתחלף ב׳אני׳ אחר, שלדידו הדרך, אשר ״נבחרה״ ע״י האני הקודם, מהווה חיכוך רב מאוד.
במקרה זה, יספר האדם לעצמו, שבחר להלך בדרך זו למרות הקושי הרב.
כמובן שה׳אני׳ים הם רק גורם אחד וישנם עוד גורמים רבים ונוספים המשפיעים על אותה ״בחירה״.
.
