בחינוכית

[אלומיניום]

הטמבל הכי גדול בסיפור הזה

היה המנהל עצמו - שהיה אחיו של המשורר יצחק למדן. כשכבר היה ברור שלא הולכת להיות שום עיסקה - ושהם נחושים להעיף את התלמיד החצוף מהתיכון היוקרתי, אלק, שלהם - שאלתי אותו מה היה אומר אחיו המשורר על המורה הזו. ענה לי: "חצוף! אתה בושה לעיר הזו!" שאלתי: מה העיר הזו אשמה שזוהי המורה שבחרתם? ענה לי: "שָל נעליך - ותעוף מפה!" אמרתי לו: לא התכוונתי שתעיפו עליה נעל. פשוט צריך להביא מורה אחרת. ענה לי: "תעוף מפה מהר, חצוף!" ואז היה צילצול ועפתי. כמו ציפור אל החופש.

 

[אטיוד5]

../images/Emo6.gif

עם כל האנארכיסטיות המוצהרת שלי, די הלכתי בתלם. לאן התעופפת בהמשך? כבר שנתיים אני שואל רמת-גניות וירטואליות איכה גזית נהפך לבליך. והמוזר ביותר, שחלק סברו שזה בית ספר אחר. וחלק לא זכרו את גזית בכלל. תודה, כבר חששתי שאני מאבד משפיותי.

 

[magy]

ללמדנים הנ"ל , יש קשר

ללמדן היושב באגודה לזכויות הילד?

 

[בן אהרון]

סקופ עולמי , מגי../images/Emo3.gif

נער הייתי, וגם זקנתי. תלמיד, שמזמין את הוריה של המורה, לבירור, על תכנית הלימודים? זקני רמת גן, אולי, ייזכרו את התלמיד הזה. אבל אנשי מחלקת החינוך, בעיריה יצטרכו לאכול את הכובע. מי שלא רצה אותו כתלמיד... ביום, ש"מורשת קישנהוט" תהיה חומר חובה לבגרות. יצטרכו להחליף , שוב , את שם התיכון : ..."תיכון אלומיניום רמת גן". יירשם הסקופ הזה לטובת פורומנו הנחמד !

 

[magy]

מי ייתן

ונרשום עוד הרבה סקופים בפורומנו. הפוטנציאל קיים, צריך רק לגרות אותו............... את הפוטנציאל, כמובן.......

)))))))

 

[איש המערות]

איש כלבבי אתה, אלומיניום../images/Emo98.gif

 

[פנטזיה נשית]

ולי, באותו בית ספר

וכנראה כמה שנים לאחר מכן כי כבר קראו לו בליך לגמרי היתה מורה לספרות ולא זוכרת אם גם ללשון שהיתה מדהימה וקסומה עם ראש פתוח וידע אדיר ונטעה בנו את אהבת הספרות שנים לאחר מכן גם בצבא וגם אחר כך הייתי סרה לבקרה בביתה כשהייתי בסביבה ואז נותק הקשר. לפני שנתיים הייתי בטיול באזור ים המלח ושם ראיתי אותה מטיילת גם נגשתי אליה וכאילו לא חלפו למעלה מעשרים שנה "שלום .... אני .... זוכרת אותי?" היא כמעט והתעלפה ובוודאי שזכרה וישבנו יחד והעלינו זכרונות ושתי משפחותינו מסביבנו והיה כזה כיף ובקר טוב כולם

 

[שקדי]

מורי לספרות ראובן קריץ.....

מכירים את ראובן קריץ?? שכתב את נפנוף של מטפחת ועוד כמה ששמותיהם נשכחו ממני ברבות השנים שהיה מורה ואדם מרתק בכל התחומים והיינו מדברים בשעורים על הכל.....כולל ספרות לפעמים והוא שהכניסנו לעולם הפוליטיקה האחרת שהרי קיבלנו חינוך מפאיניקי והוא היה מאנשי אורי אבנרי ומזמן מזמן לא ראיתי או שמעתי עליו ודבריכם הביאוני לתהיה.......על גורלו

 

[פנטזיה נשית]

כמה אהבתי את ספריו

הייתי מחפשת אותו בספריה לא השתתפתי בשרשור התולעים (תולעי ספרים) אבל גם אני הייתי כזו בדיוק כמו שתארה אחותו ראובן קריץ כמה אהבתי

 

[שקדי]

אם כך פנטושקה......

אנא הזכירי לאיכר קשה יום וסנילי שמות כמה מספריו שנשכחו ממני בעוונותי

 

[פנטזיה נשית]

ואתה חושב

שהסניליות היא רק מנת חלקך? אני חשבתי תכול המטפחת אבל אתה אומר נפנוף של מטפחת, ואתה כנראה צודק בכל אופן יש לו: ימים של תכלת (ואולי מכאן הבלבול) וסיפורים מהקיבוץ ועוד המון מצרפת לך פה לינק לא זוכרת מה מהזמן שאני הייתי ילדה נפנוף של מטפחת כבר לא ברשימה אבל אנסה לעשות עליו עוד חיפוש

 

[פנטזיה נשית]

נפנוף

של מטפחת שם הסופר/ת המצוין הוא פורה קריץ. אומר לך משהו?

 

[magy]

תכול המטפחת

אני מכירה רק את השיר של .....טובה פירון זה שיר......זו נוסטלגיה...... זה, לשמוע ולהמרח......על הכסא......עם המבטא החוצניקי שלה... לשמוע ולחזור אחורה, לארבעים ושמונה.....כאילו באמת היית שם. כאילו באמת הרחת את הריחות והטעמים של אז. יש מעט זמרים שמסוגלים לזרוק אותי עם שיר אפילו לתקופה אחרת.. וזו אחת הדוגמאות.

 

[שקדי]

ובקר טוב לחבירה המנהלת...../images/Emo98.gif

אכן שיר נוסטלגי במיטבו ויש אצלנו ישישה חביבה כבת תשעים שמפעם לפעם בערבי נוסטלגיה מעלים אותה על הבמה מותחים את הקפיץ...... והיא פוצחת בזה הרון......וכולם מריעים לה ובצדק........

 

[שקדי]

לעניות דעתי ולמיטב זכרוני.....

מדובר בשיבוש כלשהו והסופר הוא אכן אותו ראובן קריץ שהיה ידוע בין השאר במושבו ´´מולדת´´ דאז בחיבתו לתלמידות נאות ומאירות פנים אבל היו אלה כמובן סתם לחישות מרושעות........

 

[טרה10]

נפנוף של מטפחת זה שם הספר אבל...

לא כל מי שמחבר מלה למלה נקרא סופר. כמו שלא כל מי שאוסף אגורה לאגורה הוא עשיר אלא קבצן. ומישהו כתב כאן משפט יפה: יש כותבי ספרים ויש קוראי ספרים. ולא היה בזה מאומה על אי-היותו של ראובן קריץ סופר או לא. אלא רק להצביע על כך שהוא לא כל כך נחשב. קודם כל הנושאים שבחר לכתוב עליהם.. אחר כך הסגנון. אחר כך הענין שעוררו ספריו. ועל אפרים קישון שאכן יש בו גאוניות ומבט אחר על החברה הישראלית,כבר כתבתי.! נראה לי שהבעיה היא שהוא תמיד כותב מתוך ציניות וסטירה. למעשה מצפים ממנו שיכתוב כך. ועל ישראל אי אפשר לכתוב רק מתוך צחוק. כי המצבים כאן רציניים מדי. תיאוריו את החברה- למרות היותו עולה חדש שלאחר קום המדינה..היו אוטנטיים, אבל תמיד מזכירים שאפרים לא היה כאן בפלמ"ח..וסופרי הדור ההוא כמו משה שמיר שכתב את ´הוא הלך בשדות´ שביטא תקופה שלמה, או שולמית לפיד שתיארה את הווית המושבות ראש פינה, וכפר תבור או נס ציונה[ממש לא משנה]. ואח"כ באו הספרים של מאיר שליו שתיאר את נהלל וכפר יהושע, כמושהם..למי שמכיר..ונעמי פרנקל, ש´דודי ורעי´ שלה הוא ממש חזרה לגלבוע של ילדותי, ואותו ´נגנו´ חמשית גלבוע, ושרים הגבעטרון, או ´שלישית שריד´ ו´הדודאים´ ו´הפרברים´ שאת כולם אני מזכיר בשביל לערוך השוואה בין מה שמבטא את הארץ הזו באופן שזה צומח לבד..וזה מול הראיה החודרת של העולה היורד לחיינו מהונגריה. וקשה להסביר את זה למי שלא גדל כאן- כי זו שפה אחרת. לדוגמא- זה עתה דברתי עם המוסכניק בקיבוץ שלא ראיתי אותו עשרים שנה..וכאילו היום..עזבנו..איך השדות ? מי מרכז הפלחה או גדולי שדה..איזה חבילות כובשים ומה אוכלות הפרות..ומי מוביל להם את החציר..היו רק חלק מהשאלות והתשובות..ואף רגע לא אמר לי - לא מבין לא קולט על מה אתה מדבר. מה שקורה לי הרבה מאוד עם כל מיני... כי בארץ הזו של ההתיישבות העובדת, ושל עוד מגזרים שאני לא רוצה לציין כדי שאף אחד לא ייעלב, השפה היא אחרת..ארץ שבה הזמר שונה, וזה לא חייב להיות מזרחי או מערבי- כי דוקא האמא של אריאל זילבר היתה ברכה צפירה שבכלל היתה תימניה. או נעמי צורי, שבטח איש אינו זוכר, וגם אופירה גלוסקא הרי לא באה מפולניה..ועליזה קאשי- היא בכלל ממוצא פרסי..אז מה שחשוב זה החינוך..ולא המוצא. הבעיה היא שאף פעם אלה לא באו בטענות..שלא לדבר על שושנה שושנה דמארי..וכאן אחזור לאפרים קישון שכן...בא בטענות..! אני אישית לא רואה בזה בעיה כי גם יהושע סובול מוצג בוינה ובברלין- ופחות בארץ. ולהזכירכם הרי טופול שיחק על כל במות העולם..והוא היה סלאח שבתי הראשון..והכל בחומרים של קישון...ז"א שהטענות הן פשוט טענות שוא. ויש עוד הרבה דוגמאות..של סופרי אמת..שלא נפנפו אותם במטפחת..! הנה לסיום- אבירמה הביאה את מישקה בן דוד שכתב תחזיקו את הכסא-שבעה[7] רומנים..! אז מה- הוא כתב- ..היש מי שגם קרא...? ותודה על ההקשבה. [נבדק]

 

[פנטזיה נשית]

לא חושבת שיש הכרח לעשות השוואה

קריץ היה סופר לנוער וככזה ספריו היו מוצלחים אפרים קישון - בוודאי שכמה ליגות מעליו אז מה זה אומר? לא כלום. יש שכותבים טוב ויש שכותבים כמתת אל ההנאה שלנו ברגע נתון היא שקובעת והמוצלחים יותר - כמובן נכנסים לתודעה כנכס תרבותי

 

[שקדי]

ר דור ודורשיו..........

ובאמת השוואה מיותרת עם ראובן קריץ הצליח בספריו לגעת בציבור גדול של צעיריםכמוני וכמוה....ובטח עוד כמה ............אשריו ובלי שום קשר למה כתבו עגנון או קישון או אחרים שכבודם במקומו מונח

 

[אלומיניום]

ראובן קריץ? יותר מזל משכל היה לו -

והוא אכן חייב לא-מעט מפירסומו הגדול, יחסית, לאורי אבנרי ולהעולם הזה. אבנרי, ברוב חלקלקות לשונו, היטיב לנפח את הדמות של קריץ, שהיה כבר אז, כמדומני, בעל תואר דוקטור, רק כדי "להוכיח" שגם אקדמאים עם תואר מעזים להצטרף לתנועתו. בכך ביקש אבנרי ליצור אווירת לגיטימציה גם לאקדמאים אחרים שאותם ביקש שיחתמו בשמם על עצומותיו. קריץ, שנדהם פתאום מהכבוד שהוקרץ לו בלי שום פרופורציה לאיכות ספריו - קפץ כמובן על המציאה - ופתאום החל להיחשף בציבור כשהוא נהנה מהסופרלטיבים הרבים שאבנרי העטה עליו בקלות: "הסופר החשוב"... "הסופר החדשני"... "הסופר הכי אקטואלי"... וכיוצ"ב שירבוטים. עם זאת, אין להמעיט מערכו כחוקר ספרות ומשאר כשרונותיו בתחום האקדמי. הוא הינחה לא-מעט דוקטורים לספרות בתהליך קבלת התואר, גם בנושאי עגנון - לאו מילתא זוטרתא היא! - ואם מישהו מבקש גם לסגור איזה מעגל קטן בפורום - אז הנה - איזה עולם קטן: ראובן קריץ ניתח, בין היתר, את המיבנה הספרותי של אותו ספר שרק השבוע הוזכר פה שוב, בעניין פומרנץ והגרעין, הלא זה סיפרו של מיודענו ע.ע.: "לגעת ברוח לגעת במים" - שבדיוק את השיר בשם המסויים הזה הלחין אותו איינהורן, שכתב ליזהר כהן גם את השיר ציפור מטורפת, שכבר נאמר עליה שיתכן והיתה בכלל טורפת, לא מטורפת.

 

[אטיוד5]

קרייניק

היה שמה של המורה לספרות שלי בבי"ס דביר בצד השני של אותה עיר. סתומת עין חייכנית, עד כמה שזה נשמע מוזר. מכוערת וחרמנית. וכמה שהיא סגדה לעדי צמח, שנים לפני שנודע מה הוא עושה בבית. והכי אני זוכר אותה שואלת את הכיתה מה מיוחד באחת מהדמויות הגבריות באבא גוריו של בלזאק. ואף אחד לא ידע. כל אחד ניסה כוחו בהשערות שונות. ואז, בתום סבב של כל התלמידים, היא הודיעה לנו בחגיגיות שהוא היה הומוסקסואל. זה היה בשביעית של שנות השישים. הלם כללי. אחרי 20 שנים פגשתי אותה במחלקה הגריאטרית בתל השומר. זכרה אותי בקושי. ומי שנחרתה בזכרונה היתה תלמידה אחת חתיכה פגז, איכות כוכבות קולנוע. זהו, ללמדכם מה חשוב בחיים.