בחיי שהתאפקתי.

הגעגוע

New member
בחיי שהתאפקתי.

בחיי שידעתי שאני אדפוק את זה , בחיי שניסיתי להנהג יפה. להשאיר את כל הפחדים בבית, קבורים מתחת לשמיכה. ואני ילדה גדולה ממש, ויודעת מה אני שווה, וכמה. ויודעת לחשב את כל החישובים. ולזהות את כל הבורות. וכנראה שרק אחת שיודעת את כל זה תדע גם להכניס את המשפט שישתק, את המשפט שיודעת שיגרום לריחוק, את המשפט שירגיש את הגוף שלו קופא, את האינטימיות המציפה מתפוגגת , פוף. פוףףףף. נראה אותך מתגבר על זה, השדון אדום שיושב על כתף שמאל אומר. נראה כמה אתה שווה עכשיו..מגחך ברשעות. עכשיו בא נראה כמה אתה פה.. ואחרי שניה של זחיחות . אחרי רגע של היי מהסוג פולני( ידעתי שלא תעמוד בזה..) מגיע הכאב בגרון, גוש שנדחק בכוח וכרגע מפריע לי לנשום. מודה שדיי נמאס לי מעצמי. שלח...
 

אורמור

New member
לא מכירה אותך ובא לי לחבק...

איך זה אה?.. כל כך יודעת על מה את מדברת... אבל זה לא שד, זו מסננת, את רוצה אותם עמידים, אייתנים ויכולים לשדים שלך... בטוח שאי שם יש מישהו כזה-שיכול השאלה רק אם יש לך כח להמתין ולסנן. זה יחדל כשימאס לך לסנן או כשימצא האחד העמיד... עד אז חבקי את עצמך גם אם נמאס לך יש לך אותך לתמיד. ואת תאלצי לסלוח לעצמך ולהמשיך. מאחלת לך טוב (והחיבוק בילט אין) אור
 

ד נ י ת3

New member
קוראת,

וכלכך מבינה את התחושות שלך. השדים האלה - לפחות אצלי, באים ממקום של פחד. המחנק בגרון, הגוש הזה, והכי גרוע - תחושה של אטימות. חיבוק גדול מאוד. מחזיקה אצבעות שתתגברי עליהם.
 
למעלה