"ארוחת החג" או "מה עשיתי רע?"
ארוחות משפחתיות זה הסיוט של חיי. בכלל אירועים משפחתיים זה עול בלתי נסבל עבורי, ואני תמיד מנסה להתחמק מהעניין בתחכום ועוצמה, עד שההורים קצת התרגלו.. רק מהחגים עדיין לא הצלחתי להשתחרר, והאמת שניראה לי די מדכא להישאר בבית כשידוע לי שכל בית ישראל נוסעים לארוחות חג.. בכל מקרה הערב התחיל כרגיל, באים, מנשקים אותי, אישתו של דוד שלי מנשקת באוויר כמו צפונבונית ממדרגה ראשונה, אמא של אישתו של הדוד השני אמרה לי שאני נהיית יפה יותר ויותר מרגע לרגע, וגם סבתא שלי שיבחה אותי, אבל מאוד כאב לי שאני לא יכולה לחבק אותה בגלל הניתוח שהיא עברה לפני שבועיים בכתף, ואחותה (דודה של אבא שלי) כרגיל התלהבה ממני, ואז דוד אחר שלי כהרגלו - "לא אומרים שלום?", תרגיע כבר.. לא שמת לב לעדר האנשים שבוא לפנייך.. חוץ מזה, שממש ממש יש לי עצבים לבוא ולשמוח ולהתחבק ולהתנשק אחרי 9 שעות עבודה מ-7 בבוקר, בלי שום שעת שינה בצהריים, כפי שהם בוודאי עשו.... ואז אישתו של בן דוד של אבא שלי שאלה אותי למה אני ניראת כל-כך עייפה, אז אמרתי לה שעבדתי מ-7 בבוקר, ואז היא ביקשה פירוט על התפקיד שלי (או יותר כמו "תפקידים"), אז אמרתי לה שכחלק מהדברים שאני עושה זה משלוחים, ואם עושים משלוחים זה אומר שצריך לסחוב ארגזים.. הבחורה שמעה ארגזים חטפה חררה- "מה?! למה?! ארגזים?! איך?! למה?! איך?!" וכו´ וכו´.. והסברתי לה שזה מצוין בתור הכנה לטירונות ובגלל שאני רוצה ממילא לפתח שרירים, אז זה בהחלט יכול לתרום למטרה שלי.. היא לא הפסיקה להשתגע- "מה קרה לך? את יכולה להשיג עבודה הרבה יותר טובה, מזה צריך להיות? אני לא מבינה אותך!".. איזו מעצבנת!!, רציתי לא יודעת מה לעשות לה באותה השנייה.. אפשר לחשוב.. אני מרוצה מהעבודה, היא מאוד מספקת, זו עבודה, כל עבודה מכבדת את בעליה, וזו לא כזו עבודה נוראית, ואפשר לחשוב כבר כמה ארגזים אני סוחבת, וחוץ מזה זה גורם לי להרגיש גאה בעצמי, וזה מחשל אותי במידה מסוימת, והיא ככה מתקיפה אותי.. מרגיזה! ההורים שלי הרגיעו אותי ואמרו לי שהם מאוד מאוד גאים בי ושיבחו אותי בפניי שאר המשפחה על ההשקעה שלי בעבודה.. כשאמא שלי הביאה את שני מגשי העוף המפורסמים שלה, אישתו של דוד שלי (שאצלם נערך החג) התחילה גם כן להתחרפן.. "יש יותר מידי אוכל! יותר מידי אוכל!". מה מסתבר? שאמא שלה, וסבתא שלה אמרו שאין להן כוח להכין אוכל, אז היא הזמינה אוכל ממסעדן פרסי מוצלח (כן כן, אוכל פרסי הכי טעים שיש! וזה הצד של הסבתא.. הצד השני הוא אשכנזי טהור וצח בטעם צ´כי..) ואז סבתא שלי ואמא שלה עשו הפתעה והביאו איתן את האוכל.. מה היה לאכול: אז היו שלושה סוגי אורז (אורז פרסי.. נאמי..): לבן, עם ירוקים לא מוסברים (משהו עם צ´ ניראה לי..) ואשפלו.. היה את העוף של אמא שלי, עוף של אחות של אישתו של דוד שלי היה נרגסי קציצות פרסה צלי 3 סוגי סלט גונדי וכל שאר הדברים שאמורים לאוכל בראש השנה (רימון, תפוח בדבש, ראש כבש..) כרגיל כולם התפוצצו ונשאר טונה של אוכל.. סיימנו עם הארוחה, הוצאו, לא פחות ולא יותר, 3 סוגי עוגות וברייה שנעשתה בצורה מאוד חובבנית ע"י אישתו של דוד שלי (הצפונבונית, לא המארחת..), קערה ענקית של ענבים ושל אבטיח, פיצוחים, מרציפן וזהו נדמה לי.. מה שאומרים - אוכל לעולם לא ייחסר לנו... ואז התחילו כל הדיבורים המשעממים, ואיפה אני? משתעממת.. לא ממש יכולה להשתתף בשיחה שנעה סביב יצפאן ולמה אנחנו לא נכנסים באמאמא של ערפאת.. ואז אמא שלי מתחילה לספר על החדר כושר שלה, דוד שלי על הרכישות הביתיות החדשות, אבא שלי והאח האחר שלו מדברים על הבריכה שלו שאליה הם מתכננים לזרוק את כולם כפי שהם עשו פעם שעברה, ואת בת דודה הקטנה שלי מוציאה אותי קצת מהשיעמום ומספרת לי את הפאדיחות של המשפחה שלי שפיספסתי כשלא הגעתי לאירועים הקודמים.. הילדה זו היא משהו מדליק בטירוף, לא משנה מה תעשה, זה ייזכר לנצח, והיא תזכיר לך את זה בצורה הכי משעשעת בעולם! ואז, שנייה לפני שנרדמתי, ידיד שלי התקשר אליי ובידר אותי לאיזו חצי שעה נחמדה ואז כשעשיתי סיור בבית המדהים של דוד שלי גיליתי מסך טלוויזיה שהיה דבוק לקיר, ובו היה מוקרן גלדיאטור. כמובן שקפצתי על המציאה, כי גם אם רציתי ומתתי ללכת כבר הביתה, אבא שלי דאג להזהיר אותי מראש שלא לנדנד לו, אחרת זה יבוא על חשבון היציאה שלי באותה הערב.. ואז חצי שעה אחרי שהסרט נגמר, ב-12 בלילה אבא שלי החליט לפרוש, ובגלל שלא הצקתי לו, הוא היה אדיב, ועם הרמזים העדינים שלי הוא הבין וקם, לא לפני שכולנו איחלנו לו מזל טוב (בן 42, צעיר שכזה ולא ניראה יום מעל 35..). ירדתי בבית של ידיד, ונסענו יחד עם עוד 10 אנשים ברכבים שונים לשפיים, והייתה מסיבה ממש ממש טובה שפיצתה אותי על עוגמת הנפש, וגם השגתי מספר ממישהו חמוד מראה, שאני מכירה אותו פחות או יותר דרך ידידה משותפת.. פגשתי גם מלא אנשים שמלא זמן לא ראיתי, ולפחות יכולתי להגיד- "עוד ראש השנה ירד.." בת דודה שלי חכמה יותר ממני.. נסעה לאוסטרליה לפני חצי שנה ולא חזרה.. אחלה דרך להתחמק מארוחות משפחתיות חגיגיות.. לפחות בסוכות אנחנו בקלאב חדש בטורקיה.. יש יש! ואז אין ארוחות עד פסח! עד פסח..
