בחזרה מהחג

taz512

New member
בחזרה מהחג

טוב אז החג היה פחות או יותר כרגיל. זה התחיל מהרכה הלבבית מסבתא שלי, "אתה מסריח מסיגריות" המשיך ,ממה זה הצבע שיער הזה?" ונסגר ב "אני מאוד מקווה שאתה לא יורד לארוחה עם הכובע הזה" (הכובע בוקרים שלי) כל הערות הנ"ל כמובן עברו בהתעלמות מוחלטת. ירדנו למטה (למקום האירוע) הדודה היקרה שלי כמובן איחרה, אנחנו כמובן ברחנו לעשן, הילדים רקדו על הבמה והכל היה בדיוק כמו כל חג אחר, למרות שהפעם לתפוחי אדמה היה טעם, לא של תפוחי אדמה אבל היה להם טעם. וכל מה שיש לומר זה איזה נפלא זה שיש משפחה, אפילו כשהם יושבים לך על הוריד, אני עדיין אוהב את החבורת דפוקים הזאת. ואיך עבר אליכם ערב ראש השנה? טאז, השד והמשפחה
 

אושר מ

New member
../images/Emo10.gif אצלנו היה משהו נוראי לצערי

אבל אין לי זמן ו/או כוח לפרט עכשיו. כתבתי מייל נורא ארוך וכולו נמחק ואז שיחזרתי והלך לי כל הכוח (טאז תבדוק מיילים). אם יהיה לי אינטרנט מחר (אני עכשיו אצל אחותי) אני אכתוב.. לילה טוב ושנה טובה
 

d@r121

New member
ואצלי כרגיל...

כל המישפוחה באה אמרו שלום יפה (אפילו קיבלתי עט יוקרתי מתנה) אכלנו, ריכלנו, ירדנו על שלמה ארצי האוכל היה טעים (תאמינו או לא אפילו אכלתי גפילטע...) שיחקתי עם הבני דודים שלי המישפוחה הלכה ואני הלכתי לראות סרט בטלוויזיה אחחח יחי השיגרה...
 

taz512

New member
ספרי ספרי

קודם כל קיבלתי את המייל
דבר שני כבר נשלח מייל בחזרה. דבר שלישי משהו שנזכרתי בו, זוכרים את הבושם שאני מקבל כל שנה בחג, הבושם שהפסיקו ליצר ב1956. אז הפעם קיבלתי דאודורנט, בושה וחרפה לעם היהודי, אני מבואס מזה לגמרי, בניתי על הבושם הזה. טאז, השד והשטויות
 

Dor K

New member
טוב, אני סיימתי את מיכסת הקלוריות

שלי עד פסח. של שנת 2005. תסלחו לי, אני עכשיו בנסיונות לגלגל את הצורה העגולה שלי אל עבר המיטה... לא לתקשר איתי עד צאת החג, רוב הסיכויים שאני לא אוכל לקום משם...
אני שיכור וכן מיין, רבותיי, לה לה לה לה לה.. שכחתי את ההמשך...
לה לה.. אני שיכור, אחרת לא הייתי שר שירי ראש השנה לעצמי בדרך למיטה...
(אני כנראה ממש אתחרט בבוקר על ההודעה הטיפשית הזאת..)
 

אושר מ

New member
אני עונה אני עונה.

ובאשר ללספר... אני לא אספר נראה לי.. ארוך ואישי למדי. דיאורדורנט? איך תחיה בלי הבושם?
 

zimes

New member
אצלינו - מ ה פ ך ../images/Emo88.gif

לא הגענו למנה העיקרית. אכלנו את הבימנים, עברנו למנה ראשונה של געפילטע, ולפני המרק.... היתה פתאום.... התגנבות יחידים לסלון וכעבור שעה - שעתיים חזרנו לשולחן, הישר לסלט הפירות המהודר.
(האמת שהיו 2-3 אנשים, ביניהם הקטנטנים, שהצליחו לכנוב איזה פולקע לפני כן
) מה תגידו? לא מדהים? > צימעס עם מקום בבטן לארוחה חגיגית - גם היום <
 
ד"ר צאלון, הפסיכיאטר המחוזי

תמיד ממליץ לי לשחזר טראומות, על מנת שאלמד מהלקח ולא אצטרך לחוות אותן שוב. לגבי ארוחת ראש השנה, כנראה שאומר לו בפגישתנו הבאה, שהוא טועה ובגדול. אין שום טעם לשחזר את האירוע לפרטיו: רק אומר שכמובן שאחותי אחרה בשעה שלמה, דבק שאפשר לכל הדודים והדודות להשוות את רשימת התחלואים והמיחושים העצמיים (כולסטרול, לחץ דם, מיגרנות, שיתוק זמני בכף היד, קטרקט וחולירע). הגפילטע פיש אמנם היה מצויין, אך לא הספיק לכולם, מרק העוף הווה פיצוי כשלהו, ואמי שוב לקחה את זה אישית כשאחרי המרק, לאיש לא היה מקום, כוח או תעצומות נפש להמשיך למנה העיקרית. הפחדנים שבינינו המשיכו לאכול מחשש חמת הזעם שלה (צימעס, צלי, עוף חמוץ מתוק, תפוחי אדמה ובטטות), והם אף קראו לנו לקינוח, שהתבסס, כמיטב המסורת הפולנית על קומפוט (אנוכי נשבעת שזה היה התפריט, שומדבר לא הומצא עד רגע זה), והיתה כמובן עוגת דבש שנאפתה יתר על המידה וגם נראתה כך. חלק המתנות היה זניח בעיקר משום שהיה מיועד לילדי המשפחה ולא לבוגריה ושורדיה. אני זכיתי בבקבוק יין שלצערי איני יכולה להזכר בשמו. מעניין שדווקא אנוכי קיבלתי מתנה כה לא-הולמת, בעיקר משום שאני ידועה באי-חיבתי לטיפה המרה. המתח התגבר כאשר השעה התאחרה, והצורך בפינוי השולחן וברחיצת הכלים התעצם. לאט לאט גלשו הדודים והדודות דרך הדלת אל האוויר הצונן בחוץ ואל החופש הקורא להם. רק אני לא הצלחתי להתחמק בעור שיניי, ונאלצתי לבצע הכרות מעמיקה עם צלחות האורחים, כוסותיהם ושאריותיהם. הנקודה המשמחת בכל העניין הוא שהבוקר ירד זרזיף גשם חביב בגוש דן, עציציי התעוררו בהפתעה שכן נבהלו וחשבו שחס וחלילה שוב אני משקה אותם למוות. מיד העמדתי אותם על טעותם ונפרדתי מהם עד יחלפו הסתיו והחורף. בוקר סביר לכולם ושנה סבירה אף יותר !
 

tali_le

New member
ארוחת חג אצלנו...

אחרי שאיכשהו הצלחנו לא לבלות את החג עם אף אחת מהמשפחות המורחבות (הלוואי ונתברך כך כל שנה...) גילינו שגם המשפחה המצומצמת יכולה לספק אטרקציות, ריבים וחגיגות לתפארת החג... אחותי חוזרת מבית הכנסת ולא מאשרת את האוכל שעל השולחן - כי אסור לברך על בשר ועל חלב ביחד... כל הנסיונות להסביר לה שאני אוכלת חלב (כי אני צמחונית) וכל השאר אוכלים בשר ואף אחד לא שובר כשרות - לא עזרו והאוכל שלי כמובן, ירד מהשולחן ואמא שלי, שטרחה על ההכנה של הכול שעות - בפרצוף מיוסר - אבל ממשיכים אבא שלי בנסיון אומלל לעשות קידוש, נקטע ע"י... נחשו מי... אחותי שוב, שקמה ולא מוכנה שהא יקדש - כי הוא לא יודע איך עושים את זה.. אחרי המשבר השני אני נאלצת לשבת ולראות את כולם אוכלים דגים, בזמן שהדגים כולם - מסתכלים עליי (באמת, באמת) ואוכלים עוד ועוד ועוד (כשאני טעמתי בקושי את האורז..) הארוחה נגמרה בריב הרגיל על מי מפנה הכול (כשאבא שלי תמיד פטור מראש) ופנינו כל אחד לדרכו.. אבל..... אבל..... שום דבר לא יכול להרוס לי את המצברוח - אפילו לא המשפחה שלי - שמתמחה בלהרוס אותו כבר 19 שנים אז אני שמחה וכיף לי! וזהו זה! טלי 50 יום לגיוס...
 

מיטללל

New member
אצלנו גם היה בסדר

לפני שיצאנו לארוחה ההורים שלי קצת רבו, מה שגרם לי להכריז שאני לא באה לארוחה מלאת צביעות וחיוכים מזוייפים.. בסוף כמובן נרגעתי. זה לא היה רק עם המשפחה הקרובה, והנוכחים היו מאוד סקרנים מה איתי ומה אני מתכוונת לעשות בזמן הקרוב. מה שהיה קצת מעיק אבל הסתדרתי. האוכל היה טעים. להבדיל משנים קרובות לא היה מרק וזה כבר טוב. והייתה עוגת גלידה מדהימה. כמובן שאכלתי יותר מדי ועד עכשיו הבטן כואבת. מחר מתוכנן פקניק עם כל המשפחה המורחבת המורחבת {כולל הילדים והנכדים של האחים של סבתא שלי} אני כרגע בשיקולים אם ללכת או לא. תמיד משעשע לי שם. הם מתחילים לריב {זה חלק מהעניין} אבל זה מאמץ נפשי דיי קשה. נראה...
 

resputin

New member
היי היי היי..!

צבע השיער שעשיתי לך הוא בסדר גמור.. נכון, יש עכשיו שורשים אבל לא נורא.. עכשיו, אם היה לך עדיין את הסגול.. זה היה משהו אחר...
 

ל יב י

New member
ארוחת החג שלנו../images/Emo76.gif../images/Emo74.gif

היתה נורא טעימה. התפריט : גפילטע פיש מרק עוף מצוין עופיונים ברוטב מתוק + צימס +סלטים את הקינוח כבר לא יכולתי להכניס יותר: קומפוט ועוגת דבש. אמא שלי אמרה לי שהיא צריכה כבר ללמד אותי לבשל את התבשילים המסורתיים, כי כשהיא לא תהיה, אני ואחותי נצטרך להמשיך את מסורת החגים. נהיה לי עצוב, עצוב לי לחשוב שהורי לא יהיו יום אחד בחיים, ביחוד אמי. אמרתי לה שתתחיל לכתוב לי מרשמים. כמובן שצויידתי באוכל לבית, מה שמבטיח לי ימים של אוכל ביתי מבושל ואשכנזי. תקופת החגים האלו, המשפחתיות, תחילת הסתיו, הכל ביחד גורם לי למצברוח רגשני במיוחד. תודה על התגובות שאמרו לי לקבל את מצברוחי הזה ולא לנסות להדחיק אותו. קשה לי לחשוב על עצמי בתור אחת רגשנית שכזו, אני רוצה לחשוב על עצמי בתור פייטרית, קשוחה וחסרת לב. וזהו, שאני לא כזאת, בכלל לא. יש עוד תהליך ארוך לפני.
 
תגידי לי שניה,

האם היית במקרה בביתי שלי בארוחת החג ??? שימי לב שתפריטי ארוחת אמש של שתינו זהים בצורה מזעזעת. האם במקרה יש לך דוד ושמו ארתור??? האם יש לך שיער קצר+גוונים+ 2 ילדים??? האם את אחותי שאחרה בשעה???
 

ל יב י

New member
לא אפי, הייתי בבית הורי

ומשום מה יש לי הרגשה משונה שזה בדיוק באזור מגורי הורייך. ודרך אגב, שמתי לב לעוד נקודות דמיון בינינו, כנראה שהגפילטע פיש והקומפוטים למיניהם יוצרים אהבה בלתי נלאית לסיגריות והצימס מצידו יוצר שנינות סרקסטית (קטונתי ...).
 

leeloo

New member
"ארוחת החג" או "מה עשיתי רע?"

ארוחות משפחתיות זה הסיוט של חיי. בכלל אירועים משפחתיים זה עול בלתי נסבל עבורי, ואני תמיד מנסה להתחמק מהעניין בתחכום ועוצמה, עד שההורים קצת התרגלו.. רק מהחגים עדיין לא הצלחתי להשתחרר, והאמת שניראה לי די מדכא להישאר בבית כשידוע לי שכל בית ישראל נוסעים לארוחות חג.. בכל מקרה הערב התחיל כרגיל, באים, מנשקים אותי, אישתו של דוד שלי מנשקת באוויר כמו צפונבונית ממדרגה ראשונה, אמא של אישתו של הדוד השני אמרה לי שאני נהיית יפה יותר ויותר מרגע לרגע, וגם סבתא שלי שיבחה אותי, אבל מאוד כאב לי שאני לא יכולה לחבק אותה בגלל הניתוח שהיא עברה לפני שבועיים בכתף, ואחותה (דודה של אבא שלי) כרגיל התלהבה ממני, ואז דוד אחר שלי כהרגלו - "לא אומרים שלום?", תרגיע כבר.. לא שמת לב לעדר האנשים שבוא לפנייך.. חוץ מזה, שממש ממש יש לי עצבים לבוא ולשמוח ולהתחבק ולהתנשק אחרי 9 שעות עבודה מ-7 בבוקר, בלי שום שעת שינה בצהריים, כפי שהם בוודאי עשו.... ואז אישתו של בן דוד של אבא שלי שאלה אותי למה אני ניראת כל-כך עייפה, אז אמרתי לה שעבדתי מ-7 בבוקר, ואז היא ביקשה פירוט על התפקיד שלי (או יותר כמו "תפקידים"), אז אמרתי לה שכחלק מהדברים שאני עושה זה משלוחים, ואם עושים משלוחים זה אומר שצריך לסחוב ארגזים.. הבחורה שמעה ארגזים חטפה חררה- "מה?! למה?! ארגזים?! איך?! למה?! איך?!" וכו´ וכו´.. והסברתי לה שזה מצוין בתור הכנה לטירונות ובגלל שאני רוצה ממילא לפתח שרירים, אז זה בהחלט יכול לתרום למטרה שלי.. היא לא הפסיקה להשתגע- "מה קרה לך? את יכולה להשיג עבודה הרבה יותר טובה, מזה צריך להיות? אני לא מבינה אותך!".. איזו מעצבנת!!, רציתי לא יודעת מה לעשות לה באותה השנייה.. אפשר לחשוב.. אני מרוצה מהעבודה, היא מאוד מספקת, זו עבודה, כל עבודה מכבדת את בעליה, וזו לא כזו עבודה נוראית, ואפשר לחשוב כבר כמה ארגזים אני סוחבת, וחוץ מזה זה גורם לי להרגיש גאה בעצמי, וזה מחשל אותי במידה מסוימת, והיא ככה מתקיפה אותי.. מרגיזה! ההורים שלי הרגיעו אותי ואמרו לי שהם מאוד מאוד גאים בי ושיבחו אותי בפניי שאר המשפחה על ההשקעה שלי בעבודה.. כשאמא שלי הביאה את שני מגשי העוף המפורסמים שלה, אישתו של דוד שלי (שאצלם נערך החג) התחילה גם כן להתחרפן.. "יש יותר מידי אוכל! יותר מידי אוכל!". מה מסתבר? שאמא שלה, וסבתא שלה אמרו שאין להן כוח להכין אוכל, אז היא הזמינה אוכל ממסעדן פרסי מוצלח (כן כן, אוכל פרסי הכי טעים שיש! וזה הצד של הסבתא.. הצד השני הוא אשכנזי טהור וצח בטעם צ´כי..) ואז סבתא שלי ואמא שלה עשו הפתעה והביאו איתן את האוכל.. מה היה לאכול: אז היו שלושה סוגי אורז (אורז פרסי.. נאמי..): לבן, עם ירוקים לא מוסברים (משהו עם צ´ ניראה לי..) ואשפלו.. היה את העוף של אמא שלי, עוף של אחות של אישתו של דוד שלי היה נרגסי קציצות פרסה צלי 3 סוגי סלט גונדי וכל שאר הדברים שאמורים לאוכל בראש השנה (רימון, תפוח בדבש, ראש כבש..) כרגיל כולם התפוצצו ונשאר טונה של אוכל.. סיימנו עם הארוחה, הוצאו, לא פחות ולא יותר, 3 סוגי עוגות וברייה שנעשתה בצורה מאוד חובבנית ע"י אישתו של דוד שלי (הצפונבונית, לא המארחת..), קערה ענקית של ענבים ושל אבטיח, פיצוחים, מרציפן וזהו נדמה לי.. מה שאומרים - אוכל לעולם לא ייחסר לנו... ואז התחילו כל הדיבורים המשעממים, ואיפה אני? משתעממת.. לא ממש יכולה להשתתף בשיחה שנעה סביב יצפאן ולמה אנחנו לא נכנסים באמאמא של ערפאת.. ואז אמא שלי מתחילה לספר על החדר כושר שלה, דוד שלי על הרכישות הביתיות החדשות, אבא שלי והאח האחר שלו מדברים על הבריכה שלו שאליה הם מתכננים לזרוק את כולם כפי שהם עשו פעם שעברה, ואת בת דודה הקטנה שלי מוציאה אותי קצת מהשיעמום ומספרת לי את הפאדיחות של המשפחה שלי שפיספסתי כשלא הגעתי לאירועים הקודמים.. הילדה זו היא משהו מדליק בטירוף, לא משנה מה תעשה, זה ייזכר לנצח, והיא תזכיר לך את זה בצורה הכי משעשעת בעולם! ואז, שנייה לפני שנרדמתי, ידיד שלי התקשר אליי ובידר אותי לאיזו חצי שעה נחמדה ואז כשעשיתי סיור בבית המדהים של דוד שלי גיליתי מסך טלוויזיה שהיה דבוק לקיר, ובו היה מוקרן גלדיאטור. כמובן שקפצתי על המציאה, כי גם אם רציתי ומתתי ללכת כבר הביתה, אבא שלי דאג להזהיר אותי מראש שלא לנדנד לו, אחרת זה יבוא על חשבון היציאה שלי באותה הערב.. ואז חצי שעה אחרי שהסרט נגמר, ב-12 בלילה אבא שלי החליט לפרוש, ובגלל שלא הצקתי לו, הוא היה אדיב, ועם הרמזים העדינים שלי הוא הבין וקם, לא לפני שכולנו איחלנו לו מזל טוב (בן 42, צעיר שכזה ולא ניראה יום מעל 35..). ירדתי בבית של ידיד, ונסענו יחד עם עוד 10 אנשים ברכבים שונים לשפיים, והייתה מסיבה ממש ממש טובה שפיצתה אותי על עוגמת הנפש, וגם השגתי מספר ממישהו חמוד מראה, שאני מכירה אותו פחות או יותר דרך ידידה משותפת.. פגשתי גם מלא אנשים שמלא זמן לא ראיתי, ולפחות יכולתי להגיד- "עוד ראש השנה ירד.." בת דודה שלי חכמה יותר ממני.. נסעה לאוסטרליה לפני חצי שנה ולא חזרה.. אחלה דרך להתחמק מארוחות משפחתיות חגיגיות.. לפחות בסוכות אנחנו בקלאב חדש בטורקיה.. יש יש! ואז אין ארוחות עד פסח! עד פסח..
 

nutmeg

New member
"ארוחת החג" כאמור

הייתה אצלי השנה. ראשונים הגיעו הורי. כבר אחה"צ, אבל בכיף. הם הגיעו עם הרימונים מהגינה עם המנה הראשונה (קרפ ממולא תרד וסלמון ברוטב פטריות), אלבום תמונות מהטיול האחרון לרומניה ובולגריה... וכמובן המון סיפורים. אחריהם, בדיוק מופלא לשעת ההזמנה הגיעו השכנים (טוב, א´- זו לא חכמה, היו רק צריכים לרדת 2 קומות במעלית... וב´ השולחן והכסאות שלהם היו אצלי כך שאי אפשר היה להבריז
). הם הביאו בירות ועוגת דבש מפוארת. אחרונה הגיעה אחותי עם שני זעטוטים ובעל שהביאו את הרעש, ההמולה הצחוקים ואת האורז והסלט. כל אותה עת התחמם לו בתנור על חום נמוך של חמין הצלי שהכנתי עוד בבוקר ועשה ריח נפלא. החמוצים שעושה בנזוגי היו ערוכים על השייש בהיכון ליד כלי ההגשה וכו´. התחלנו בזה שהרמנו כוסית וברכנו לשנה החדשה - עדיין לא ישבנו סביב השולחן ובתי התעקשה על כך שנברך על Cruzan מין רום ליקר שדופק את הראש משהו משהו. חכמה ביתי! מאותו רגע נהיה שמייח! האחרי הלחיים תפוח בדבש (עדיין עמדנו צחקנו וברכנו כל מיני) - תפוח בדבש גם הילדים קיבלו והיה שווה לראות אותם מתלקקים ואחר כך נדבקים לכל מקום אפשרי. שמחים וטובי לך פנו האורחים לחפש את מקום הישיבה שלהם עפ"י הפתקאות עם הברכה שהכנתי לכל אחד על הצלחת... כמובן גם היה להם מה להגיד על הברכה... ואחר כך נתבקשו להקריא בקול רם מה שגרר עוד צחוקים והרבה פרשנויות, תרוצים והסברים כי לא חסתי בברכות ובאיחולים. הארוחה עצמה היתה בסדר. כפי שאתם רואים אין לנו מסורת שנעולים עליה מבחינת המאכלים אבל יש מסורת מבחינת הביחד. גיסי בשלב מסויים שאל למה אין "הגדה" - כלומר משהו שאומרים או קוראים כמו בפסח - וכמעט נרגם בכריות! עייפים אך מרוצים הגענו למנה האחרונה: רסק תפוחי עץ תוצרת בית עם כף דובדבנים שהכנתי כליקר עוד בפסח וישב בארון חצי שנה... יצא מ ש ג ע !!! זהו! שיכורים עייפים ומרוצים עברנו לסלון לקפה ועוגה. אחותי והילדים התקפלו ללכת הביתה כי מה לעשות הילדים כבר היו שפוכים ורצו לישון. למחרת - ביקור חובה אצל המחתונים ביום א´ - ביקור אצל דודים שלי עם כל בני הדודים וכו´. יש לי הרגשה שאשמח להגיע לעבודה ביום ב´. אני כבר מתגעגעת לשיגרה.
 
למעלה