מתגעגעת לתקופה הזו! ../images/Emo10.gif
איזה תיאור להפליא... האמת שמתגעגעת לתקופת התיזוזים הזו חברים, חוגים, בית ספר, ספריה, בילויים... מה לא הייתי מקטרת ומסיעה, מקטרת ומסיעה... (הייתה לי ברירה?) הייתי קוראת לעצמי "נהג במשרה מלאה! רק הכובע היה חסר לי" והיום, כשאין כבר צורך, כי גדלו, כי לכל אחד הרכב שלו והבקשה היחידה שאני שומעת מהם כיום: "אמא תזיזי את האוטו שלך, אני צריך להוציא את הרכב שלי" האמת... שמתגעגעת מתגעגעת לרגעים האלו של ההסעות לרגעים של השיחות והחוויות עם החברים שלהם לסיפורים הקטנים כגדולים, כשברקע מאזינים למוסיקה האהובה עליהם או לתוכנית ספורט ברדיו, וכל אחד מתווכח על תחנה אחרת אוףףף... איך הם גדלו בין רגע... לטעמי גדלו יותר מדי מהר אל מול עינינו... והיום, הכי אירוני והכי מצחיק, שהם אלו שמסיעים אותי כשלא בא לי לנהוג, כשסתם בא לי להתפנק... מה יש, גם לי מותר לבקש ? לא? אנדי, תהנה כל עוד הן עדיין קטנות וזקוקות לך חיש מהר הן יגדלו, ועוד תיזכר בתקופת "התיזוזים" וללא ספק גם תתגעגע אליה...
. כמובן שזה שלב התיזוזים וישנם עוד כמה וכמה שלבים, שאני אישית עוד לא חויתי אבל קיימים אצל חברים: שלב הילדים שנעלמים לשעות ואז אתה שואל את עצמך למה לא עשיתי עוד ילד ,לפחות הוא עוד יהיה איתי בבית...." ויש את השלב ש"אבא אני צריך את הרכב - אבל לפני כן תמלא דלק..." ילדים זה שמחה ילדים זו ברכה
