בחזרה לבדידות

ררר24

New member
בחזרה לבדידות

לפני כשנתיים איבדתי את בעלי בפתאומיות ובאכזריות , נותרתי הלומה וחסרת אונים , החלל שנפער היה קשה מנשוא , לאחר כמה חודשים בודדים הכרתי גבר נחמד שעזר לי רבות , מילא בחלקיות את החלל העצום שנפער בליבי ולאט לאט התחברנו , למרות הקשיים והחסרונות חשבתי שניתן יהיה לחיות שוב בזוגיות , לצערי השבוע הקשר התפוצץ , שוב נותרתי לבדי ועתה הכאב עצום שבעתיים , אני פוחדת מהבדידות פחד מוות , חברים ובני משפחה קצת התרחקו , הרגישו שאני "מסתדרת " נותרתי לבד כאובה מקשר טוב שהסתיים וחרדה לגורלי , אני בת 50 ומרגישה שהגעתי לסוף החיים .
 
אני מזהה איתך במלוא מובן המילה של הבדידות

הבדידות שהיא כל כולה שורש רע , בדידות היא מושג שאין לו פירוש אלא ריקנות , פחד מבלתי נודע, אני קשה לי להישאר לבד וההרגשה שלי שכולם מצפים ממני לשחרר איזו אנחת רווחה ולהגיד הנה הכל בסדר , אבל שום דבר לא בסדר ואין את מי לשתף, הכאב עמוק בלב והשאלה הנשאלת מדוע כך היה גורלי, ישנה אימרה באידיש שאומרת .בתירגום לעברית לא מזל ולא בריאות [
,נישט המזל ונישט הגזונט] זה בערך אני מרגישה , כל כדור שאני אמורה לקחת במסגרת בריאות , אני כבר חושבת מה יקרה אם משהו ישתבש האם אוכל להזעיק עזרה בזמן הרי אנ י ממני מצפים שלא אבוא בטענות של כואב לי פה וכואב לי שם , הרי אני גרה לבד ותתמודדי , אבל אף אחד לא לימד אותי לחיות לבד ולהרגיש לפעמים בודדה ולא להרשות לעצמי להתקשר בשעות לא מקובלות לאחים חברים או אולי לבני , מה לעשות כל אחד רוצה את השעה החופשית שלו לעצמו ולא רוצה שהתבייכנו לו , ולפעמים כבד על הנשמה וצריך לספר ואו לכתוב , למישהו אפילו פלוני אלמוני את הזעקה הקבורה עמוד בתוכי , שאומרת מדוע הלכת והשארת אותי להתמודד ביחד הרי נשבענו להזדקן ביחד , איפה אתה ואיפה אני , אני מתמודדת ואילו אתה אישי המת כבר אינך , כל המטלה המשפחתית נפלה עלי על הבית ההתמודדות הכספית, שבמקרה שלי לא השארת לי הרבה ברירות גם עם המוות שלך לא רק שנשארתי בודדה אלא מלאת שאלות שאין עליהן תשובות ורק אתה יכולת להשיב לי לפחות בכן ולא ואין לי את מי לשאול , והטעם הוא טעם לא טוב של אי סגירת מעגל , והשאלה שנשאלת על אלמנים ואלמנות מדוע הלכת והשארת אותי לבד ? למה למה למה בכלל הלכת הרי הבטחת וטענת שאתה אוהב אותי, אז ככה עושים לאדם שאוהבים משאירים אותו לבד ולהיות מבוגר וגם לא בריא , יש פה איזה חוסר צדק . ועד לפעם הבא שאכתוב אמשיך לשאול את השאלות האלה לעצמי ולצערי גם אין לי למי שיענה לי . ליל מנוהח לכולכפ וטוב שאתם קיימים שאפשר לפחות ברגע של בדידות לכתות בתקווה שמישהו יקרא את הכתוב ליל מנוחה .
 

קורלי176

New member
ראש למעלה

את לא לבד. מהמצב בו את נמצאת אפשר רק לצמוח. ואני לא מדברת על זוגיות חדשה, אלא על התנהלות שונה, שבה תלמדי לחיות לבד אבל לא בבדידות. אולי זה ישמע מטומטם, אבל לי זה עזר. תאמרי מספר פעמים ביום לעצמך, אני אתגבר ואמשיך לחיות לצד העצב אך לא בתוכו. ישנן קבוצות תומכות, וגם אם את גרה באחת הערים הגדולות ישנה קהילה תומכת. בכל אופן בחיפה זה קיים. חשוב את גורם הפחד לנטרל לחלוטין. את הגרוע ביותר כבר עברנו, יותר אין ממה לפחד. אם אין ברצונך להיות מטרד לחברייך, מכרייך וקרובייך, לפחות לגבי בנך מותר לך לשנות גישה ו"להיות מטרד". גידלת אותו, עכשיו תורו לסייע. בבחינת "אל תשליכני לעת זיקנה".
כולנו כאן בפורום באותה הצרה, שלא בחרנו בה. ישנן שתי ברירות. הראשונה קלה לביצוע, פשוט להיכנס למיטה, ולא לצאת, דבר שבסופו של דבר אינו מוסיף כבוד.
השניה קשה יותר לביצוע, אך אפשרית, והיא להתמודד תוך בקשת עזרה וסיוע מפעם לפעם. זה אפשרי . האמיני לי אחותי לצרה. ואני חוזרת בפעם המי יודע כמה, על מה שכבר כתבתי בפורום זה, שבעלך היה רוצה שתמשיכי ושתמצאי גם שלווה בחייך לצד העצב. כשיש לי רגעים קשים, אני "מרגישה" שבעלי צופה בי ואמר לי להמשיך................
תני לעצמך זמן. את השאלות שאת רוצה לשאול אותו, אם הן לא אישיות , את יכולה לשאול בפורום, ודאי יהיו אנשים שיענו לך.
המשיכי להתמודד, פה ושם מותר ליפול אך לזכור גם להתרומם.
 
זה אמצע החיים

הצלחת בקשר ראשון ליצור תקשורת עם גבר , את עוברת משבר נוסף של פרידה
ואני בטוחה ביכולת שלך לבנות קשר נוסף , כיום אשה בת 50 נחשבת צעירה ויכולה לבנות קשר נוסף
יקח לך אולי קצת זמן אבל אני מאמינה שזה אפשרי , תשתלבי בפטורמים ובקומונות תיצרי קשר עם אנשים בגילך
גם אני בת 55, הכרתי המון אנשים מהכתיבה שלי בתפוז, ולאט לאט נוצרים קשרים אישיים
רק לא להרים ידיים את לא לבד כולנו איתך יקירה
שולחת לך חיבוק ענקי וים של כוחות להמשיך הלאה ולחייך אל החיים בהמשך
 

גולד11

New member
זה לא הסוף זו ההתחלה

החדשה של החיים החדשים שלך. הגבר הנחמד כנראה עזר לך לעבור את התקופה הקשה מאוד.
לחשוב שאינך בודדה אלא לבד..
להביט קדימה ולהאמין.
חיבוק גדול

ורדית
 
24 יקירתי

אכן הבדידות לא קלה, אולם בקשר שהסתיים למדת שאת מסוגלת ליצור זוגיות חדשה. הפחדים שלך מובנים לי אבל אל תתיאשי , מלאי את חייך בחברה,חוגים, הרצאות ופעילות התנדבותית , לאט לאט תמצאי שאת אומנם לבד אבל תגלי שיש לך את עצמך ואת לא בודדה , ואם הזמן תגיע עוד הכירות שתבוא ממקום אחר, לא תווצר מתוך הכאב והצורך במשענת.
רק בידייך היכולת למלא את חייך בתוכן ,את באמצע החיים, כמוני , ועוד הרבה צפוי לנו.
 

yamkachol

New member
משתתף בכאבך.

נראה לי שטרם התמודדת באובדן בעלך.
יתכן והשתתפות בסדנא תעזור לך לעזור לעצמך.
עברתי חויה זו - והייתה מאלפת. עזרה לי מאוד.
כל הכבוד על ההתמודדות.
 
למעלה