"בחדר שלי יגור ערבי ... "

ely14

New member
"בחדר שלי יגור ערבי ... "

את המשפט הזה לא המצאתי . את המשפט הזה שמעתי ממישהו שמתחיל להבין שהסיוט שלו הוא חזון של אחרים ( בוש לדוגמא ) . מעניין אותי מה היה חושב עכשיו יגאל אלון על תוכנית 5 האצבעות שלו אם היה יודע ש"מר ביטחון" , האיש שהעביר את חזית המלחמה ביום כיפור ל"אפריקה" , פשוט חצה את הקווים ודו שיח בינו לבין אנשים כגון פרס ויוסי שריד מתייחס רק לסמנטיקה של העקירה ( וזו המילה הראויה - לא "מתנתקים" מ- 30 שנות התיישבות ) . ונקודה למחשבה - שרון אמר שלא יתנו את גוש עציון כי הוא היה בשליטת ישראל ב- 48 . שאלתי היא : האם לא כך הם פני הדברים לגבי כפר דרום ? או שמא מה ששרון אומר היום שהיא הדרך יאמר מחר עליה שהיא טעות ? ותקנו אותי אם אני טועה ע"ח האחרון שבעם
 
הסמנטיקה של שרון היא אופיום למאסות

אם תרצה אפשר למצוא אלף דברים שאפשר לתפוס בהן את שרון כשקרן אבל המטרה של שרון היא הציבור הרחב - והציבור הרחב לא מעוניין לשאול שאלות כואבות. הציבור העייף רוצה מישהו חזק שינהיג אותם בלי שהם יצטרכו לשאול את השאלות הנוקבות. הרי בסופו של דבר רוב מצביעי הליכוד הם תבוסתנים בדיוק כמו מצביעי השמאל וכל מה שמבדיל אותם ממצביעי השמאל הוא "המורשת" שלהם - ולכן כששרון נותן להם תחושה פיקטיבית של "הישגים" כמו שמירה על גושי ההתיישבות, הם עוברים קטרזיס ויכולים במצפון שקט לוותר על שאר העקרונות שבמורשת שלהם. לכן הלוחמה הפסיכולוגית של שרון מצליחה היכן שההסברה שלכם כושלת.
 

ely14

New member
עולה השאלה המתבקשת ...

איפה הגבול ( תרתי משמע לצערי ) ? גבולות 49 ? מדינה דו לאומית ? אוגנדה ? עד איפה יגיעו ה"הישגים" האלה ולאן ה"הבנות" האלה יביאו אותנו ? דבר אחד בטוח : ההבנות האלה יביאו לבוש עוד קדנציה . ותקנו אותי אם אני טועה ע"ח האחרון שבעם
 
אתה טועה בסיפא שלך

הדבר האחרון שמעניין את הציבור האמריקאי הוא המזרח התיכון. למול עיניהם עומדים הכלכלה, עיראק ובין-לאדן. אם בוש יזכה או לא (ולהערכתי לא) זה לא יהיה קשור בהבנות עם שרון. לגבי הרישא, הגבולות הן גבולות הסבלנות של הציבור. והסבלנות של הציבור מגיעה לקיצה רק כשפוגעים לו בכיס הפרטי. אין עוגן לפרגמאטיות. תמיד אפשר לשכנע את הציבור שעל מנת לשמור על המדינה צריך לעשות עוד וויתורים. מצבים שהיו רצויים אצל הרצל (אוגנדה) וזבוטינסקי (מדינה דו לאומית) יכולים להפוך למציאות שלנו מחר. חלק מהאנשים יראו במצבים הללו את האוטופיה שלהם, והחלק האחר יראה בהם כמצב של חוסר ברירה. שני שרשים לבעיה זו: האחד הוא הפרגמטיזם, שהוא הצורך התמידי לוותר והשני הוא המחסור במנהיגות ראוייה וישרה.
 

ely14

New member
ושני השורשים האלו

יובילו אותנו להיות מיעוט נרדף במדינתו שלו , כאשר גם כל העולם יהיה נגדנו ( ואני עוד אופטימי ). ע"ח האחרון שבעם
 
למעלה