בחדר הלבן
- פותח הנושא הבובהזהבה
- פורסם בתאריך
רפאל המתנזר
New member
ושאלה קטנטנה
החדר הלבן נמצא בתוך הבית הסגלגל?
החדר הלבן נמצא בתוך הבית הסגלגל?
אתה
יודע שנדיר להיתקל במבנים ׳סגלגלים׳. בטח לא בארצנו הקטנטונת. התוכנית האובלית שלהם איננה נחשבת כ׳יעילה׳ לניצול שטח, אך הם מרהיבים ביופיים! הרומאים היו גאונים, אחכ בבארוק שיכללו את המבנה ה׳סגלגל׳ לכדי אומנות, ולצערי המודרניזם שלל אותו מכל וכל בגלל חוסר הפונקציונליות שלו, והשתנות שיטת הבניה....
טוב, נסחפתי!
הבובה
יודע שנדיר להיתקל במבנים ׳סגלגלים׳. בטח לא בארצנו הקטנטונת. התוכנית האובלית שלהם איננה נחשבת כ׳יעילה׳ לניצול שטח, אך הם מרהיבים ביופיים! הרומאים היו גאונים, אחכ בבארוק שיכללו את המבנה ה׳סגלגל׳ לכדי אומנות, ולצערי המודרניזם שלל אותו מכל וכל בגלל חוסר הפונקציונליות שלו, והשתנות שיטת הבניה....
טוב, נסחפתי!
הבובה
רפאל המתנזר
New member
מלבד הקולוסיאום כמובן, אני מכיר עוד כמה
יש את בית אסיה בארץ, ואת המודל שלו: גוגנהיים בניויורק, ששניהם לא ממש סגלגלים אבל כמעט. אני טועה?
יש את בית אסיה בארץ, ואת המודל שלו: גוגנהיים בניויורק, ששניהם לא ממש סגלגלים אבל כמעט. אני טועה?
רפאל המתנזר
New member
אגב, שמת לב שנמוכי המצח מצנזרים אותנו?
רפאל המתנזר
New member
עונה לך בפרטי
כאן יש צנזורה חריפה.
כאן יש צנזורה חריפה.
חלק אחרון
..פרץ צחוק בלתי נשלט התגלגל ממני, ואתה מופתע, התרוממת ונעמדת באיבר מורם, מולי, ובבת אחת פילסת דרכך בחדירה נחושה שמילטה זעקה של תשוקה מגרוני הניחר.
שהית בתוכי, דרוך, יצאת מעט ושוב הלמת בי בכל עוצמתך.
התנועה החזקה שלך פנימה מילטה זעקה נוספת מגרוני, כאילו איבדתי שליטה על גופי, והוא משמיע את המוזיקה שלו מעצמו, מכניזם של צלילים.
יש משהו משכר בעוצמה הווקלית הזו, והיא הילכה קסם גם עליך, כל ישותך עכשיו נתונה לזעקותי, לתנועה המדודה בנסיגה האיטית, המכוונת, לריכוז הנדרש ממך כדי לשלוט בה לפני החדירה המחודשת שתהיה חזקה ומהירה אף מזו שקדמה לה, ותגרור זעקה רמה מגרוני.
נמשך לקולות העמוקים, החייתיים שבוקעים ממני על אף רצוני לשלוט בהם, מגורה מעצם השליטה בתנועות, בקצב, בי, המשכת להלום בי באיטיות ובריכוז מופתי, עד שהתקרבת לנקודת האל חזור, ואז נעצרת.
מותש קמעה מהמאמץ לבלום ולהוריד הילוך ברגע הסוער הזה, החלקת החוצה, אספת אותי בזרועותיך החסונות כאוסף גוזל עדין ושברירי, ונשאת אותי אל עבר המיטה שבצד החדר הלבן.
קשה לקרא למשטח המוגבה והנוקשה הזה מיטה. ארוכה וצרה, אך איתנה וצחה קיבלה אותנו מיטת הטיפולים לתוכה, בעל כורחה.
הגבהת את משענת הגב שלה, התיישבת בגבך על המיטה נשען על המשענת, ואני טיפסתי עליך, כשפני אליך, התיישבתי בין רגליך, נשענת לאחור ומשתדלת לא ליפול, נתמכת בזרועך השלוחה לגבי, משחקת בך, מצמידה אותך לשפתי, לנשיקה עמוקה שהפכה למלחמת לשונות, ובידי מלטפת את כיפתך ומעסה איתה את הדגדגן שלי בתנועות סיבוביות כשאצבעותי מכוונות את איברך המתוח כנגדי, אוחזות בו בראשו, כל כולי מרוכזת בי ובעינוג מרכז העצבים שלי.
ידך השניה שלוחה לעבר שדי, מועכת בחוזקה שד אחד, אחר כך מושכת בו כמבקשת לתלוש אותו מגופי, משלא מתנתק הוא מבשרי, אתה מוותר ונסוג ומושך חזק בפיטמה, מותח עד כאב, ולבסוף משחרר וחוזר על אותן הפעולות בשד השני.
אני שומעת את הקולות העולים ממני בפליאה, מתפתלת תחת ידך, ממשיכה לשחק באיברך המתארך, אצבעותי יוצרות טבעת שמתהדקת עליו בחוזקה ובאיטיות מהראש המאדים ועד הבסיס, ובנקודת החיבור של איברך הזקור לגופך אני מתעכבת ולוחצת מעט חזק יותר, כשהכיפה שלך מתחככת בי בדגדגן ובואכה שפתי הפשוקות, אך לא מאפשרת לך להשתרבב פנימה.
ידך מרפה משדי שנותרים כואבים מעט, אך מגורים מאד, ומצטרפת ליד שלי, ועכשיו ידי נתונה בידך, מלטפת ומועכת אותך באופן שמשנה את קצב נשימותיך, שמתגברות ומלוות בצליל עמוק, מתנשף.
אתה מרוכז עכשיו בעצמך, מעלה ומוריד את ידך על איברך העבה והדרוך, ואני נהנית להתבונן בך, בעיניך שנעצמות מעט, במבטך המצועף, בבית החזה שלך שעולה ויורד בכבדות עם כל נשימה ונשיפה.
יש משהו כה פרטי, שלך, ברגע הזה, כאילו אתה שבוי בחלום עמוק, מתנה אהבים עם עצמך.
מהופנטת ומגורה אני מוסיפה להתבונן בך, ולבסוף שולחת יד וחופנת את אשכיך ביד רכה ומערסלת אותם בעדינות, מרגישה את המבנה הכדורי הסמוי מתחת לעור, מלטפת את השיער העדין, ומוליכה את אצבעותי הלחות באיטיות כלפי מטה, במורד הנקיק הלח ממיצי גופי, עד לשריר הטבעת הסגור והמכווץ שלך.
מתעכבת בנקודה הזו, לוחצת בעדינות בתנועה מעגלית, ומרגישה איך התנועה הקטנה הזו הלוחצת פנימה מטריפה אותך ואתה שוב מגיע קרוב מאד לנקודת הפריקה, ובבת אחת פותח את עיניך ומביט בי במבט חודר, מחייך מושיט ידיך אלי, מצמיד אותי לבית החזה שלך לחיבוק מועך ומשתוקק, וצוחק ׳זה היה קרוב מאד, הא?׳
קופץ בזריזות מהמיטה, מסובב אותי על ביטני, ומתחיל ללוש את גופי בידיך החמות, מהשכמות התפוסות לאט ובסבלנות ועד לחיי ישבני הנדיב, מלטף ומעסה במעגלים, ומגביר את הקצב, מרחיק את הלחיים אחת מהשניה ומחליק את אצבעותיך בבת אחת ללוע הלח והממתין בציפייה. רגל אחת שלי עוד על המיטה, השניה כבר נשמטה כלפי מטה, אני על המיטה אבל לא בטוחה שלא אפול ממנה בקרוב...
אצבעותיך מפליאות לנגן עלי, והמנגינה הזו הולכת ומתעצמת, ככל שידך נדחקת ונשלפת במהירות גוברת, כמבקשת לנסר את גופי במסור דמיוני לשניים. האגן שלי מבקש להתפתל ולזוז, אך אתה אוחז בי בחוזקה, בידך השניה על גבי, שמחזיקה אותי חזק מטה כנגד המיטה, שדי מעוכים, פני שמוטים הצידה באוויר, אתה עומד ליד המיטה, וכשאתה מרגיש את גופי המתפתל רועד בעוויתות תחתיך, אתה שולף את ידך ושב למלא אותי באיברך.
אני משתוללת, אתה מוסיף להלום בי עוד מספר פעמים, ואני כבר לא שמה ליבי אליך, כולי מרוכזת בזרמים המעקצצים בגופי. לא מרגישה בתנועה שלך פנימה, כל תודעתי נתונה לגל ששוטף אותי בעווית מכפות רגלי כלפי מעלה, מתישהוא בתוך הסערה הזו גם אתה התפרקת, וקרסת לידי על המיטה הצרה, גופך שרוע על גופי, ושנינו צפים ביקום מקביל לדקות ארוכות.
..פרץ צחוק בלתי נשלט התגלגל ממני, ואתה מופתע, התרוממת ונעמדת באיבר מורם, מולי, ובבת אחת פילסת דרכך בחדירה נחושה שמילטה זעקה של תשוקה מגרוני הניחר.
שהית בתוכי, דרוך, יצאת מעט ושוב הלמת בי בכל עוצמתך.
התנועה החזקה שלך פנימה מילטה זעקה נוספת מגרוני, כאילו איבדתי שליטה על גופי, והוא משמיע את המוזיקה שלו מעצמו, מכניזם של צלילים.
יש משהו משכר בעוצמה הווקלית הזו, והיא הילכה קסם גם עליך, כל ישותך עכשיו נתונה לזעקותי, לתנועה המדודה בנסיגה האיטית, המכוונת, לריכוז הנדרש ממך כדי לשלוט בה לפני החדירה המחודשת שתהיה חזקה ומהירה אף מזו שקדמה לה, ותגרור זעקה רמה מגרוני.
נמשך לקולות העמוקים, החייתיים שבוקעים ממני על אף רצוני לשלוט בהם, מגורה מעצם השליטה בתנועות, בקצב, בי, המשכת להלום בי באיטיות ובריכוז מופתי, עד שהתקרבת לנקודת האל חזור, ואז נעצרת.
מותש קמעה מהמאמץ לבלום ולהוריד הילוך ברגע הסוער הזה, החלקת החוצה, אספת אותי בזרועותיך החסונות כאוסף גוזל עדין ושברירי, ונשאת אותי אל עבר המיטה שבצד החדר הלבן.
קשה לקרא למשטח המוגבה והנוקשה הזה מיטה. ארוכה וצרה, אך איתנה וצחה קיבלה אותנו מיטת הטיפולים לתוכה, בעל כורחה.
הגבהת את משענת הגב שלה, התיישבת בגבך על המיטה נשען על המשענת, ואני טיפסתי עליך, כשפני אליך, התיישבתי בין רגליך, נשענת לאחור ומשתדלת לא ליפול, נתמכת בזרועך השלוחה לגבי, משחקת בך, מצמידה אותך לשפתי, לנשיקה עמוקה שהפכה למלחמת לשונות, ובידי מלטפת את כיפתך ומעסה איתה את הדגדגן שלי בתנועות סיבוביות כשאצבעותי מכוונות את איברך המתוח כנגדי, אוחזות בו בראשו, כל כולי מרוכזת בי ובעינוג מרכז העצבים שלי.
ידך השניה שלוחה לעבר שדי, מועכת בחוזקה שד אחד, אחר כך מושכת בו כמבקשת לתלוש אותו מגופי, משלא מתנתק הוא מבשרי, אתה מוותר ונסוג ומושך חזק בפיטמה, מותח עד כאב, ולבסוף משחרר וחוזר על אותן הפעולות בשד השני.
אני שומעת את הקולות העולים ממני בפליאה, מתפתלת תחת ידך, ממשיכה לשחק באיברך המתארך, אצבעותי יוצרות טבעת שמתהדקת עליו בחוזקה ובאיטיות מהראש המאדים ועד הבסיס, ובנקודת החיבור של איברך הזקור לגופך אני מתעכבת ולוחצת מעט חזק יותר, כשהכיפה שלך מתחככת בי בדגדגן ובואכה שפתי הפשוקות, אך לא מאפשרת לך להשתרבב פנימה.
ידך מרפה משדי שנותרים כואבים מעט, אך מגורים מאד, ומצטרפת ליד שלי, ועכשיו ידי נתונה בידך, מלטפת ומועכת אותך באופן שמשנה את קצב נשימותיך, שמתגברות ומלוות בצליל עמוק, מתנשף.
אתה מרוכז עכשיו בעצמך, מעלה ומוריד את ידך על איברך העבה והדרוך, ואני נהנית להתבונן בך, בעיניך שנעצמות מעט, במבטך המצועף, בבית החזה שלך שעולה ויורד בכבדות עם כל נשימה ונשיפה.
יש משהו כה פרטי, שלך, ברגע הזה, כאילו אתה שבוי בחלום עמוק, מתנה אהבים עם עצמך.
מהופנטת ומגורה אני מוסיפה להתבונן בך, ולבסוף שולחת יד וחופנת את אשכיך ביד רכה ומערסלת אותם בעדינות, מרגישה את המבנה הכדורי הסמוי מתחת לעור, מלטפת את השיער העדין, ומוליכה את אצבעותי הלחות באיטיות כלפי מטה, במורד הנקיק הלח ממיצי גופי, עד לשריר הטבעת הסגור והמכווץ שלך.
מתעכבת בנקודה הזו, לוחצת בעדינות בתנועה מעגלית, ומרגישה איך התנועה הקטנה הזו הלוחצת פנימה מטריפה אותך ואתה שוב מגיע קרוב מאד לנקודת הפריקה, ובבת אחת פותח את עיניך ומביט בי במבט חודר, מחייך מושיט ידיך אלי, מצמיד אותי לבית החזה שלך לחיבוק מועך ומשתוקק, וצוחק ׳זה היה קרוב מאד, הא?׳
קופץ בזריזות מהמיטה, מסובב אותי על ביטני, ומתחיל ללוש את גופי בידיך החמות, מהשכמות התפוסות לאט ובסבלנות ועד לחיי ישבני הנדיב, מלטף ומעסה במעגלים, ומגביר את הקצב, מרחיק את הלחיים אחת מהשניה ומחליק את אצבעותיך בבת אחת ללוע הלח והממתין בציפייה. רגל אחת שלי עוד על המיטה, השניה כבר נשמטה כלפי מטה, אני על המיטה אבל לא בטוחה שלא אפול ממנה בקרוב...
אצבעותיך מפליאות לנגן עלי, והמנגינה הזו הולכת ומתעצמת, ככל שידך נדחקת ונשלפת במהירות גוברת, כמבקשת לנסר את גופי במסור דמיוני לשניים. האגן שלי מבקש להתפתל ולזוז, אך אתה אוחז בי בחוזקה, בידך השניה על גבי, שמחזיקה אותי חזק מטה כנגד המיטה, שדי מעוכים, פני שמוטים הצידה באוויר, אתה עומד ליד המיטה, וכשאתה מרגיש את גופי המתפתל רועד בעוויתות תחתיך, אתה שולף את ידך ושב למלא אותי באיברך.
אני משתוללת, אתה מוסיף להלום בי עוד מספר פעמים, ואני כבר לא שמה ליבי אליך, כולי מרוכזת בזרמים המעקצצים בגופי. לא מרגישה בתנועה שלך פנימה, כל תודעתי נתונה לגל ששוטף אותי בעווית מכפות רגלי כלפי מעלה, מתישהוא בתוך הסערה הזו גם אתה התפרקת, וקרסת לידי על המיטה הצרה, גופך שרוע על גופי, ושנינו צפים ביקום מקביל לדקות ארוכות.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.