בחדר הלבן
חדר המדרגות הקטן היה מוגף בדלת כבדה במיוחד. כבר כמעט נואשתי וחשבתי שטעיתי בכתובת, אך הידית נעתרה לבסוף לדחיפתי והכנף הכבדה נפתחה כנגד התנועה ההודפת. נכנסתי פנימה, הדלת נסגרה אחרי בצליל נקישה רועם.
מדרגות בטון ישנות מטפסות, קומה ועוד קומה, ואין אף דלת. בקומה השלישית היה פודסט קטן, ושתי דלתות לבנות אטומות. וזהו, המדרגות פסקו. זו כנראה הקומה העליונה.
מעל הפודסט היה חלון עילי שאיפשר לאור היום לחדור פנימה ולהאיר באור חיוור את החלל הצר.
התבוננתי בדלתות, מנסה לשער איזו היא הדלת הנכונה.
בהוראות ששלחת לי לא ציינת שום פרט, רק כתבת את שם הרחוב ומספר הבניין, וציינת שזו קליניקה של קוסמטיקאית חברה שלך, שהסכימה להשאיל לך את הקליניקה לשעה קלה, וזהו.
על הדלתות לא היה שום שם, לא זיהוי, גם לא על הפעמון.
מאד משונה חשבתי לעצמי וכבר התכוונתי לסוב על עקבותי, ובכל זאת העפתי בדלתות מבט אחרון. הדלת הימנית הייתה מוגפת ולא היה שום חריץ אור בינה לבין המשקוף. שקט ודממה.
התבוננתי בדלת השמאלית במבט מעמיק, משהו בה נראתה לי מוזר ולראשונה הבחנתי כי מישור הדלת נטוי מעט פנימה, כאילו לא סגרו אותה היטב.
הדפתי קלות את מישור הדלת הלבן ברגלי, ולהפתעתי הרבה, הכנף נסוגה פנימה אל החלל בשקט מופתי, וחדר קטן ולבן נגלה לעיני.
רצפת בטון חלק צבועה לבן, קירות חשופים לגמרי בלבן בוהק, בצד אחד של החדר היה מישור של שיש גדול ולבן צמוד לקיר ובו כיור שמתחתיו ארונות (לבנים..) ותו לא. וילון גדול לבן בקיר המרוחק מן הדלת, הסקרנות משכה אותי פנימה. פסיעה אחת, שתיים, אני בעומק החדר. נעצרתי ונעמדתי, סוקרת את החדר. היה בו משהו סטרילי מדי, כמו מעבדה מתוחכמת רק בלי מישורי נירוסטה, ונטול ארונות זכוכית, מינימליסטי וסגפני.
צעדתי צעד נוסף, והדלת נסגרה מעצמה מאחורי.
מאחורי הדלת הסתתר חצי חדר נוסף, ובו מיטת טיפולים של קוסמטיקאית, צרה ומכוסה בבד לבן, מעליה תלויות מנורות מתכווננות עם פלורסנטים חוורים וזכוכית מגדלת, לרגע לא הייתי בטוחה אם זו קליניקה של קוסמטיקאית או רופאת שיניים.
הקיר המרוחק היה מכוסה וילון לבן גדול ואטום, מרצפה עד תקרה, וכשהסטתי אותו גיליתי להפתעתי חלון קטן מאד עם זכוכית חלבית, ולידו ארון אחסון גדול ובו מגוון מוצרי קוסמטיקה ומכשירים שונים, מספר בקבוקים, מגבות, חלוקים.
החזרתי את הוילון למקומו והסתובבתי לדלת, בדיוק ברגע שבו פתחת אותה, ונכנסת פנימה.
גופך תמיר, שזוף כנער חוף הולל, אך לבוש כאילו יצאת עכשיו מדיון בבית משפט.
לפי המבט המופתע על פניך, ניכר בך שגם אתה ציפית למשהו שונה, אך זה כלל לא הטריד אותך. נעלת את הדלת אחריך, הנחת את התיק שלך בפינת החדר.
את הנייד ואת השעון על שמת על השיש, הסתובבת כשפניך פונות אלי ובחיוך מתריס התחלת להתפשט.
חדר המדרגות הקטן היה מוגף בדלת כבדה במיוחד. כבר כמעט נואשתי וחשבתי שטעיתי בכתובת, אך הידית נעתרה לבסוף לדחיפתי והכנף הכבדה נפתחה כנגד התנועה ההודפת. נכנסתי פנימה, הדלת נסגרה אחרי בצליל נקישה רועם.
מדרגות בטון ישנות מטפסות, קומה ועוד קומה, ואין אף דלת. בקומה השלישית היה פודסט קטן, ושתי דלתות לבנות אטומות. וזהו, המדרגות פסקו. זו כנראה הקומה העליונה.
מעל הפודסט היה חלון עילי שאיפשר לאור היום לחדור פנימה ולהאיר באור חיוור את החלל הצר.
התבוננתי בדלתות, מנסה לשער איזו היא הדלת הנכונה.
בהוראות ששלחת לי לא ציינת שום פרט, רק כתבת את שם הרחוב ומספר הבניין, וציינת שזו קליניקה של קוסמטיקאית חברה שלך, שהסכימה להשאיל לך את הקליניקה לשעה קלה, וזהו.
על הדלתות לא היה שום שם, לא זיהוי, גם לא על הפעמון.
מאד משונה חשבתי לעצמי וכבר התכוונתי לסוב על עקבותי, ובכל זאת העפתי בדלתות מבט אחרון. הדלת הימנית הייתה מוגפת ולא היה שום חריץ אור בינה לבין המשקוף. שקט ודממה.
התבוננתי בדלת השמאלית במבט מעמיק, משהו בה נראתה לי מוזר ולראשונה הבחנתי כי מישור הדלת נטוי מעט פנימה, כאילו לא סגרו אותה היטב.
הדפתי קלות את מישור הדלת הלבן ברגלי, ולהפתעתי הרבה, הכנף נסוגה פנימה אל החלל בשקט מופתי, וחדר קטן ולבן נגלה לעיני.
רצפת בטון חלק צבועה לבן, קירות חשופים לגמרי בלבן בוהק, בצד אחד של החדר היה מישור של שיש גדול ולבן צמוד לקיר ובו כיור שמתחתיו ארונות (לבנים..) ותו לא. וילון גדול לבן בקיר המרוחק מן הדלת, הסקרנות משכה אותי פנימה. פסיעה אחת, שתיים, אני בעומק החדר. נעצרתי ונעמדתי, סוקרת את החדר. היה בו משהו סטרילי מדי, כמו מעבדה מתוחכמת רק בלי מישורי נירוסטה, ונטול ארונות זכוכית, מינימליסטי וסגפני.
צעדתי צעד נוסף, והדלת נסגרה מעצמה מאחורי.
מאחורי הדלת הסתתר חצי חדר נוסף, ובו מיטת טיפולים של קוסמטיקאית, צרה ומכוסה בבד לבן, מעליה תלויות מנורות מתכווננות עם פלורסנטים חוורים וזכוכית מגדלת, לרגע לא הייתי בטוחה אם זו קליניקה של קוסמטיקאית או רופאת שיניים.
הקיר המרוחק היה מכוסה וילון לבן גדול ואטום, מרצפה עד תקרה, וכשהסטתי אותו גיליתי להפתעתי חלון קטן מאד עם זכוכית חלבית, ולידו ארון אחסון גדול ובו מגוון מוצרי קוסמטיקה ומכשירים שונים, מספר בקבוקים, מגבות, חלוקים.
החזרתי את הוילון למקומו והסתובבתי לדלת, בדיוק ברגע שבו פתחת אותה, ונכנסת פנימה.
גופך תמיר, שזוף כנער חוף הולל, אך לבוש כאילו יצאת עכשיו מדיון בבית משפט.
לפי המבט המופתע על פניך, ניכר בך שגם אתה ציפית למשהו שונה, אך זה כלל לא הטריד אותך. נעלת את הדלת אחריך, הנחת את התיק שלך בפינת החדר.
את הנייד ואת השעון על שמת על השיש, הסתובבת כשפניך פונות אלי ובחיוך מתריס התחלת להתפשט.
