בזמן שאני משלימה שעות בעבודה...

[בוטן ובוטן]

אויש כמה שאני מזדהה איתך

אני עובדת במשרה מלאה והסיבות היחידות שזה מצליח הן: 1. הילדים כבר גדולים יחסית- גן חובה. 2. בימים שאני לא מוציאה מהגן בעלי מוציא אותם מהגן. אנחנו מתמרנים ביננו בין שתי משרות מלאות בלי עזרה כמעט. אני רואה סביבי שרוב הנשים הקרייריסטיות הן בנות 40 פלוס מינוס, בשלב שאין כבר ילדים קטנטנים בבית. לגבי חוסר האפשרות של בעלך לעזור- אני מאמינה שלא נכון ששני בני הזוג עושים קריירה בזמן שיש ילדים קטנים בבית. צריך להחליט מי נותן יותר פוש בעבודה, ומי צובר ניסיון ומחכה כמה שנים עד שהילדים יגדלו. זה האני מאמין שלי

 

[Forever Mom]

אני לא עובדת

כלומר, אין מי שמשלם לי משכורת. אני קמה ב 5:00, לא נחה בכלל במהלך היום. אמנם לא נאלצת לתמרן בין שתי ספירות, אך האחריות שלי על הספירה הביתית מוחלטת. שעות היום שלי מוקדשות לכל הסידורים כך שאחר הצהריים הוא נטו עם הבנות. סופ"ש גם כן הוא פנאי נטו ואין סידורים בכלל. לפעמים לוקחת את הבנות לסופר - אחרת הן עלולות לחשוב שהאוכל גדל במקרר.... האמת? היום שלי עמוס, אין לי זמן לצהריים עם חברה או לשיטוט סתמי בקניון - או אפילו לקריאת ספר אומרת לעצמי שפעעעעם כשאהיה גדולה (או יותר נכון כשהקטנה שלי תהיה גדולה) וכשלא אבלה כל אחר הצהריים על הרצפה עם הקטנה או על האופניים עם הגדולה - אז לפחות אוכל לקנות לי שוב בגדים שווים ואוכל לנעול שוב נעלי עקב. בינתיים אני מסתפקת בקנית תיקים יקרים....

 

[מיקמיק279]

לפני שנולד הבכור

עבדתי בהייטק. בשנה האחרונה שם עבדתי 80% בגלל לימודים לקראת הסבה מקצועית (מטעמי). הסכימו להורדי באחוזי המשרה בעקימת אף והיה ברור שזה זמני. באותה שנה הריתי והיה לי ברור שאני לא חוזרת. ראיתי את חברותי מג'נגלות וידעתי שזה לא בשבילי. רובן סבלו מזה. חייבת לציין שידעתי גם שאעבוד מהבית במקצוע החדש, אבל שכלכלית הוא מאוד לא משתלם וגם מדובר בעבודה לא קבועה. כלכלית מדובר בהחלטה לא פשוטה, מה גם שאנחנו מעסיקים מטפלת (גם זה לא תמיד משתלם). אבל אני בבית, הילדים חוזרים הביתה בצהריים, לוח הזמנים שלי יחסית גמיש ואני מאוד נוכחת בחיי היום יום שלהם (אם כי לא תמיד עושה אתם את כל מה שאני מתכננת לעשות). ואכן, זה לידי ביטוי מבחינת ביגוד והקפדה על המראה, אם כי אני מתלבשת בבוקר כשאני לוקחת את החבר'ה למסגרות, אבל לא בתשומת לב יתרה. חוץ מזה אני בעיקרון יוצאת חוצץ נגד עקבים, כך שמיד 50% מהאלגנטיות יורדת... אז תביאי בחשבון שלפחות חלק מהאימהות שאת רואה עובדות בבית כולל שעות אין סוף בלילה ובכל זמן פנוי מילדים. ואני מכירה זוגות שאצלם זה אחרת, אבל רוב האימהות שאני מכירה בוחרות להיות בבית לתקופה כזאת או אחרת. בוחרות.

 

[נושי 14]

אני חושבת שגם במקצוע שלך אפשר

למצוא עבודות רגועות יותר. אבל כמובן שמשלמים על זה מחיר מקצועי (כסף, עניין, אפשריות קידום ...) וזה בדיוק העניין. כל אחת עושה את הבחירות שלה ומשלמת את המחיר במקום אחר. לכל מי שאני מכירה גם אלו שעובדות חצי משרה וגם אלו שעובדות משרה פלוס קשה להן. אני עם הולדתו של הגדול הפסקתי לעבוד (בהתחלה היה משולב בלימודים ואחר כך כי זה מה שרציתי) וככה הייתי בבית עם שניהם בה"כ חמש שנים. היה לי כיף. היום (כבר שנה) יש לי עסק שמתנהל מהבית. אז מצד אחד אפשר להגיד שאם העסק גם ככה בבית אז הרבה יותר קל עם הילדים. אבל זה לא נכון. גם אני במרוץ מטורף אחרי הזמן. אז נכון שהשבוע וחצי שכבר חולים פה קל לי יותר כי אין לי בוס(ית) שעושים לי פרצופים. אבל לא קל לי להיות איתם + לעבוד וכמובן שהם והעסק נפגעים מכך. אני אישית הייתי אמא הרבה יותר רגועה, סבלנית, משקיענית ולא צעקנית שלא עבדתי.

 

[צפלולית9]

אני חושבת שבאת לכולנו בזמן

כי הנושא תמיד "על האש". אני עובדת משרה מלאה. בפועל 0800 עד 1530 ומהמחשב עוד שעה וחצי ביום מהבית (בלילה בדרך כלל). יש ימים ארוכים עד 1800 (פעם בשבוע בערך) ויש ארוכים יותר אחרי 21:00 (אבל אולי פעם בחודש חודשיים). אני רואה חברות סביבי שנאבקות בסביבה גברית לחלוטין לשרוד במקצוע שלהן, שבו הן טובות מאוד אפילו, וקשה להן להגיע ב 18:00 כל יום. אני רואה אחרות סביבי שהיו גם הן טובות מאוד בעבודתן שפרשו מהמירוץ או שהמירוץ הפריש אותן והפסיקו לעבוד ואינן יודעות אם יוכלו לחזור לאותה נקודה. אני מברכת על שזכיתי לעבודה עם שעות נוחות יחסית אבל יודעת שבעתיד אהיה בבעיה - קידום אומר בהכרח, בתחום שלי, לעבור לשעות משרד ארוכות יותר.

 

[נועהנועה]

חצי עובדת

כלומר חצי משרה זה האיזון מבחינת השיקולים של כסף לא לצאת לגמרי ממעגל העבודה וכו' מבחינת קריירה ברור שאני לא מתקדמת בכלל והרבה אחורה ממה שהיה יכול להיות לדעתי אי אפשר גם וגם וגם זה שקר הפמיניזם בעיניי. כי פמיניזם אומר לרוב הנשים שהן יכולות גם וגם -לא שהן יכולות לבחור בין לבין. כולנו רוצות גם משפחה וגם קריירה ולדעתי זה בעייתי ביותר. לכל היותר צריך לוותר קצת איפשהו או לא באותה תקופה בדיוק בחיים לפתח את שניהם

 

[shtuli]

42.5 ש"ש עם שכר מחפיר.

עובדת ליד הבית ומנהלת את הזמן שלי - ואלה יתרונות גדולים ומשמעותיים בעיני. אחרי 3 שנים שהייתי בבית ונהניתי מכל רגע! הלוואי והייתי יכולה לחזור הביתה. בדיוק מתלבטת אם להתפטר ולחתום אבטלה...

 

[ExNewYorker]

עובדת ועוד איך עובדת. וכן, גם לי יש הרגשה

שאני כמעט האמא היחידה שעובדת, לפחות לפי הלבוש

וכן, עובדת משרה מלאה... גרה בת"א ועובדת בירושלים (זה אאוץ' גדול) כל החברות שלי עובדות במשרה מלאה. מה שכן, לי יש גמישות כלשהי: פעמיים בשבוע בממוצע עובדת עד מאוחר יחסית, יום בשבוע עובדת מהבית ועוד יומיים אני יוצאת יחסית מוקדם ומשלימה שעות בערב (שזה תמיד). זה כן גובה מחיר. בדיון שכר האחרון הבוס שלי (המנכ"ל) תירץ את אי ההעלאה בזה שבעצם קיבלתי העלאה בזה שאני יוצאת מוקדם ... (כן, הוא גם חתיכת שוביניסט). לא חשוב שהעבודה מתקתקת.

 

[נשיקולדה המקורית1]

הסיפור שלנו.. סורי, יצא ארוך..

אז ככה, עד שהילדים נולדו שנינו עבדנו במשרה מלאה ++ (כתיבת דוקטורטים וכו') כשהבכורה נולדה אני החלטתי להשאר איתה שנתיים בבית. אחר-כך, בחשיבה משותפת הבנו שאנחנו רוצים שהילדים שלנו יהיו במינימום מסגרות ולכן אנחנו רוצים שאחד מאיתנו יהיה כל יום בצהריים + כל החופשים בבית. החלטנו שכמה שנים אני אעשה את זה ואחר-כך כמה שנים הוא. ובאמת - כמה שנים הייתי בבית - לא עבדתי (עם כל ילד שנתיים) ופעמיים באמצע היתה שנה של עבודה חלקית. מלפני שנתיים וחצי, כשהקטנה היתה בת שנה וחצי, התחלפנו - אני עובדת במשרה מאוד תובענית (אם כי אני מצליחה לעשות חלק מהעבודה מהבית ולפחות יום או יומיים בשבוע עובדת מהבית). הוא הקטין בכמות את היקף המשרה שלו (אקדמאית-מחקרית) ונמצא כל יום בצהריים ובחופשים. האמת? הייתי שמחה להשאר עוד בבית אבל גם לו מגיע. עיתוי ההחלפה היה כשאני קיבלתי הצעה למשרה שהיא "משרת החלומות" שלי, ומאוד שמחתי לקבל אותה, אבל קשה לי עם זה שאני פחות עם הילדים. מתגעגעת לצהריים איתם. כבר חושבים על להחליף שוב (בעיקר אני חושבת, הוא מרוצה בינתיים מהמצב..)

 

[g a g a g a]

אני החלטתי לצאת מהמעגל....

עד שבאו הילדות, ובאו מאוחר (35) הייתי וורקוהולית רצינית. תחום העיצוב. אני מרגישה ששילמתי את חובי למושג הקריירה. ובטח ובטח שלא בא לי על התימרונים שכרוכים בניהול קריירה עם ילדים ומשפחה. בילדה הראשונה עוד עבדתי מהבית, בלילות ואיתה על הידיים ומה לא. נמאס לי. זה אורח חיים כפוי טובה לחלוטין. כרגע בסיום תואר ראשון בפתוחה שהתחלתי לפני 8 שנים כמעט. המטרה - הסבת מקצוע למשהו שפוי יותר. (מה לעשות שבתחום העיצוב כולם לחוצים, הלקוחות לא כל כך נחמדים והכל דרוש לאתמול.) אני לא יודעת מה אעשה עם התואר כשיסתיים אבל לא כל כך לחוצה על זה. כרגע בחופשת לידה אבל מתכננת להמשיך לעבוד בעיצוב כפרילנסרית לבינתיים. רק בשביל הכסף. חצי טוען שלא צריך. הוא עצמו עובד חצי משרה מהבית, וזה מספיק. לא לשום דבר מפואר, לא לקניית בית ולא לעוד הרבה דברים. אבל שנינו בבית עם הילדים וזאת המטרה שלנו - חיים שפויים שאנחנו נהנים מהם. פעם נהניתי מהעבודה והיתה לי תחושת הישג והיום כבר ממש לא. אז כרגע אני מתרכזת בלא לסבול ממנה ולהרוויח מספיק כסף לחיים נוחים. כשהבנות יגדלו קצת מתכננת להתרכז שוב בעצמי יותר ולחשוב על פרק ב' בקריירה....

 

[צפלולית9]

איך אתם מצליחים?

מודה, קצת מקנאה

איך אתם מצליחים להחזיק את כל התשלומים רק על חצי משרה? איזה כיף לבנות שלך. סיימתי גם לא מזמן עוד תואר שני דרך הפתוחה, שבמקור התחלתי כדי למצוא משרה נוחה יותר עם ילדים. היום, בגלל המשכורת, קצת מפחדת לעשות את הצעד... שואלת ורצה לעבודה

 

[g a g a g a]

לבינתיים זה מספיק...

בנאדם יוצא לשעה מהבית והשרשור מכפיל את עצמו... יש פה כמה דברים נפרדים שמאפשרים את זה.. בחירות שלנו - לחיות די רחוק מהמרכז, בבית של המשפחה שאנחנו לא משלמים עליו שכר דירה כרגע. לבנות בית בתקציב נמוך מאד, בנייה אלטרנטיבית מחוץ למיינסטרים, ולהוריד מאיתנו שכר דירה וכולי. לחסוך בפינוקים הקטנים אבל לא לחשוב פעמיים כשכבר יוצא להתפנק...למשל אין צימרים, בתי מלון טיסות קצרות לחו"ל, מסעדות כל שבוע וכולי. כן יש נסיעה גדולה לחו"ל פעם בשנה שנתיים, חופשים כגון קמפינג חושות וכדומה. מגורים מחוץ למרכז גם גורמים לכל ההוצאות האלה לקטון מכיון שהרוב לא מאד זמין. כנ"ל לגבי קניות בגדים למשל. אם הייתי משאירה את זה לבעלי, שהוא הטיפוס הנזירי והמסתפק במועט שאין לו מושג איך מתפנקים, היינו חיים מהרבה פחות. זה כן דורש שינוי מחשבתי לגבי תרבות הצריכה שלנו - תאמיני לי, הרוב שאנחנו קונים לא באמת דרוש לנו.. מסתדרים עם רכב אחד, כי שנינו בעקרון בבית רוב הזמן. מה שכן, כרגע אנחנו רק עם ילדה אחת במסגרת, כשתתווסף השנייה יהיה יותר לחץ מן הסתם. שנינו לא מרוצים מהמקצוע הלחוץ שלנו, למרות שהוא מאפשר פרנסה יפה מאד מחצי משרה (עיצוב ותיכנות) ושנינו לומדים במטרה לעשות הסבת מקצוע לדברים שפויים יותר שלא משתלמים כל כך... אז עוד נראה מה יצא מזה.

 

[צפלולית9]

תודה על התשובה

כן, השרשור הפך למפלצתי אני חושבת שחלק ניכר זה מספר הילדים, כמו שאת כותבת. אצלנו הקריסה והחזרה לשתי משרות מלאות ארעה בשלישי. עם הראשון בכלל הייתי בבית עד שנתיים

היום רק גנים זה יותר מ - 7000 לחודש, לפני משכנתא, חשבונות וקניות... וגם אנחנו מרוחקים מהמרכז והבניה אלטרנטיווית

 

[hagarrr1]

עובדת משרה מלאה + +

08:00-16:00 - הפלוסים זה המשרה בבית וכו'. לפני שבוע חזרתי מחל"ד אחרי 5 ח' בבית. חיכיתי כ"כ לצאת לחופשת לידה, 3 ח' עברו ביעף. "ביליתי" את החודשיים של הקיץ עם 3 ילדים והיה קשה קשה. היו רגעים של תסכול, כל יום אותו הסרט, ארוחת בוקר, צהריים וערב. כל היום הייתי בבגדי בית. הרגשתי רע עם עצמי, חלק מהתסכול התפרץ החוצה לפעמים גם על הילדים. אח"כ השניים הגדולים חזרו למסגרות שלהם ואני נשארתי עם היונק בבית. היה לי יותר שקט, אבל עדיין חיכיתי לצאת לעבודה, לקום בבוקר, "להתגנדר" ולבלות בעבודה. היום אני כבר שבועיים בעבודה, קמה כל בוקר ב- 05:45, הרבה השכמות בלילה מהיונק (אז תארי לך את מידת העייפות), חוזרת מהעבודה להמשך עבודת בית (כביסות וכו') אבל מסופקת מעצמי. נהנת כל בוקר לצאת.

 

[hagarrr1]

ורק להבהיר

עם כמה שאני נהנת, הייתי יותר נהנת עם קצת פחות שעות עבודה. נניח 8-14.

 

[מיקסי10]

עובדת...

כרגע 60-80% ובפברואר מתחילה ללמוד את שאר הזמן הפנוי בשבוע. עושה לילות..קשה להגיע ל 100% כשעושים לילות בלי לצאת זומבי

 

[aditrip]

גם אני עובדת - משרה מלאה ++

מבינה מה את מרגישה, למזלי אנחנו מתחלקים כך שלא כל הבית עליי, אבל תימרון יש כל הזמן (רק היום ברחתי מפגישה עם לקוח כדי לקחת את הילדים בזמן) אצלי רק לא תזהי מהבגדים

כי אני לא צריכה להיות יצוגית...

 

[h 3]

זה מזכיר לי ש...

בגלל שאני עובדת מהבית, תמיד הייתי מסתובבת עם טרינינג, וכל מיני כאלה, וכשמאיזו שהיא סיבה הייתי באה לאסוף מהגן עם ג'ינס, היו אומרים לי שאני ממש חגיגית היום... בכל מקרה, בשנה האחרונה משתדלת להתלבש "לבוש" גם ביומיום, נוח אבל לא ממש טרנינגי... עובדת מהבית, חצי משרה, מאז שא' התחיל לעבוד לפני חודש, העומס בלתי נסבל... רק רוצה לישון... H

 

[shiron number 1]

בלת"ק - עובדת במשרה מלאה פלוס פלוס

כך גם בעלי, ואין שום עזרה (אין משפחה קרובה). יותר מהקטע של הלשון בחוץ והתימרונים, שאני מאמינה שהיו גם אם אחד מאיתנו היה עובד פחות, אני מרגישה שאני לא נהנית מאף אחד מהם עד הסוף. אני לא נהנית מהילדים כי אני רואה אותם מעט וכשאני כבר איתם, בעיקר במשך השבוע, אני עייפה וטרודה בעינייני עבודה. ואני לא נהנית מהעבודה כמו שנהניתי לפני הילדים, כי אני תמיד עסוקה בעוד משהו (מחשבות על הילדים, להכין תחפושת, לשלוח סנדביץ לבית ספר, אם הם לא מרגישים טוב, אם קרה משהו בבית ספר וכו'). בזמן האחרון מפנטזת על חצי משרה אבל אין דבר כזה במקצוע שלי. וגם העבודה שלי היא לא רק עבודה אלא קריירה. היא הבייבי שלי לפני שהיו לי בייביס. השקעתי המון כדי להגיע לאן שהגעתי ואני לא ממש יכולה להוריד הילוך. וכל זה לא קשור לגנדרנות בכלל. אני מתגנדרת רק בימים שאני נפגשת עם סטודנטים. בכל הימים האחרים אני ממש לא.

 

[פתאומית]