בזמן האחרון...../images/Emo41.gif
אני יודעת שמה שאני הולכת לכתוב נוגד את רוח הפורום, אבל אם אני לא אומר את זה פה, איפה בדיוק תהיה לי הזדמנות? בזמן האחרון אני תופסת את עצמי ושואלת את עצמי- האם אני באמת אוהבת את עצמי? נכון, יש לי את כל הסיבות שבעולם לאהוב את עצמי אבל אני תוהה- האם אני באמת מאושרת? יש לי חבר שאוהב אותי, אני נראית יחסית בסדר ואנשים מחמיאים לי אבל לפעמים אני מרגישה שפשוט נמאס לי..מהצמיגים האלה, מהירכיים הגדולות, מהעגלגלות המיותרת בפנים...הזרועות הכבדות.. אני מרגישה כאילו כל זה מכביד עלי, מעיק עלי.. כל החיים שלי אני הייתי מלאה וכל החיים שלי היו את האנשים האלה שאמרו לי עד כמה אני שמנה, מכוערת, מגעילה, ענקית...ואני יודעת שאני לא, ואני יודעת שאני יפה אבל זה עדיין מכאיב. העניין הז אוכל אותי מבפנים כבר די הרבה זמן...אפילו שהביקורת היחידה שלי על עצמי באה מעצמי. אני לא מרגישה יפה. אני מסתכלת על תמונות שלי ואומרת לעצמי- מה יהיה? ככה אני הולכת להמשיך להראות? האם אני נכנעת לביקורת שהיתה כלפיי כל השנים או שאני נכנעת לעצמי, למושגים שלי לגבי יופי? אני מעריצה את האנשים שהיה להם מספיק כח להשתנות והלוואי שגם לי היה את הכח הזה....איפה מוצאים אותו? כשהיה לי חבר שאמר לי שהיה רוצה שאעשה דיאטה, זה הרס את מערכת היחסים שלנו אבל הצלחתי להוריד 7 קילו...(שעליתי בחזרה אחר כך) איפה מוצאים את הכח להשתנות או מה שיותר חשוב- איפה מוצאים את הכח לקבל את עצמך כמו שאת?? באמת לקבל את עצמך, עם כל קילו, כל צמיג וכל פיסת צלוליטיס.
אני יודעת שמה שאני הולכת לכתוב נוגד את רוח הפורום, אבל אם אני לא אומר את זה פה, איפה בדיוק תהיה לי הזדמנות? בזמן האחרון אני תופסת את עצמי ושואלת את עצמי- האם אני באמת אוהבת את עצמי? נכון, יש לי את כל הסיבות שבעולם לאהוב את עצמי אבל אני תוהה- האם אני באמת מאושרת? יש לי חבר שאוהב אותי, אני נראית יחסית בסדר ואנשים מחמיאים לי אבל לפעמים אני מרגישה שפשוט נמאס לי..מהצמיגים האלה, מהירכיים הגדולות, מהעגלגלות המיותרת בפנים...הזרועות הכבדות.. אני מרגישה כאילו כל זה מכביד עלי, מעיק עלי.. כל החיים שלי אני הייתי מלאה וכל החיים שלי היו את האנשים האלה שאמרו לי עד כמה אני שמנה, מכוערת, מגעילה, ענקית...ואני יודעת שאני לא, ואני יודעת שאני יפה אבל זה עדיין מכאיב. העניין הז אוכל אותי מבפנים כבר די הרבה זמן...אפילו שהביקורת היחידה שלי על עצמי באה מעצמי. אני לא מרגישה יפה. אני מסתכלת על תמונות שלי ואומרת לעצמי- מה יהיה? ככה אני הולכת להמשיך להראות? האם אני נכנעת לביקורת שהיתה כלפיי כל השנים או שאני נכנעת לעצמי, למושגים שלי לגבי יופי? אני מעריצה את האנשים שהיה להם מספיק כח להשתנות והלוואי שגם לי היה את הכח הזה....איפה מוצאים אותו? כשהיה לי חבר שאמר לי שהיה רוצה שאעשה דיאטה, זה הרס את מערכת היחסים שלנו אבל הצלחתי להוריד 7 קילו...(שעליתי בחזרה אחר כך) איפה מוצאים את הכח להשתנות או מה שיותר חשוב- איפה מוצאים את הכח לקבל את עצמך כמו שאת?? באמת לקבל את עצמך, עם כל קילו, כל צמיג וכל פיסת צלוליטיס.