בזכות נשים צדקניות לשירות קרבי
בזמן האחרון נוצרה לנו קואליציה משונה. קואליצית השובניסטים והדתיים. כל אחד מנימוקיו הוא, שולל התנדבות של בנות לשירות קרבי. אלו ואלו סוברים שרב הנזק על התועלת שיביאו בנות אלו. לא נחה דעתם של רבנים מסוימים עד שהעדיפו אכילת חזיר על פני השירות עם בנות (?!), והיו אף שהגדילו ואמרו שמחצית מנשות ישראל הנשואות שילכו לשירות מילואים יהיו אסורות, כאילו הצבא הוא מקום הוללות ופריצות, וכל היום עסוקים בו באורגיות בלתי פוסקות. מיעדים הם את התפקידים המסורתיים לנשים, לאפות עוגות ולגדל ילדים. פרשנות הפסוק ´כל כבודה של בת מלך פנימה´, הינה המטבח כמובן, וגם שתאחוז בת המלך בידה סמרטוט רצפה. האם אשה פטורה מחובת ´לא תעמוד על דם רעך?´ ברור שלא. אם למשל שחיינית מהמכביה תראה גבר טובע בחוף תל אביב, ברור שתתן את הדין, אם לא קפצה להצילו. אבל הם כנראה משוכנעים שאין ביכולת הנשים לתרום להתעצמות הצבאית של מדינת ישראל. ולהפך תבאנה רק ערוות דבר במחנה ישראל, כאילו שכל בנות ישראל הן פצצות מין מתקתקות, וכל מגמתם לחפש בחור ישיבה להתפוצץ עליו. העובדה היא שכבר בימים קדומים היו נשים שפרצו את הנורמות החברתיות הנוקשות דאז. דבורה הנביאה ניהלה את המערכה מהמטכ"ל של ברק בן אבינועם. ובאותו קרב, יעל אשת חבר הקיני שקולטת את סיסרא שר צבא האוייב בורח, לא מרימה טלפון לשירותי ההצלה, ולא מתעלמת ממנו. יוצאת היא לקראתו לפתתו, ומשתמשת במיניות שלה על מנת להורגו ביתד. ובהריגתו זו מצילה הרבה נפשות מישראל. אם היה בידיה רובה סער או אקדח, היתה יכולה להמיתו בלי לחלל את תומתה, ובכל זאת רק שבחים היא קוצרת על מעשיה האמיץ. היום כשאין צורך בכוח פיסי רב ברוב מקצועות הלחימה. חוץ אולי מלסחוב פגזים בשיריון ובתותחנים, על אחת כמה וכמה שנפתחו אפשרויות גדולות לציבור הבנות להשתתף במאמץ המלחמתי, ולסייע בהצלת נפשות. בת יכולה לנהוג בכישרון לא פחות מאשר בן, ולהפך זהירה היא ממנו על פי רוב. בת יכולה לכייל מחשב ירי בלא פחות מקצועיות מבן. ובת יכולה להיות מנתחת במודיעין לא פחות מאשר בן, שהרי גם אם דעתה קלה בינה יתירה לה. אמנם ללמוד גמרא ופוסקים אולי אינה מוכשרת, אבל לרדת לפרטים הקטנים, יכולה גם יכולה, ויעידו על כך למשל, מבחר מתכנתות המחשבים שקיימות בשוק העבודה. גם המשנה והרבה פרשנים הבינו שבשעת מלחמת מצוה, לעזור ישראל מיד צר, כל מי שיש ביכולתו להציל חיים, יוצא להלחם, גברים ונשים כאחד, "הכל יוצאים, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה." ואם כלה מחופתה יוצאת אחרי שיום שלם היתה בסלון יופי, על אחת כמה וכמה אשה שבעבודתה או בלימודה. גם לפרשנות המקילה, נשים לא יוצאות להלחם אלא לספק מים ומזון לבעליהם הלוחמים. בכל אופן יש כאן גיוס כל הכוחות בעם, מפני שבשעת פיקוח נפש, לא מבדילים בין גבר לאשה. תינוק שחייו ניצלו ואפילו גבר שבגברים, לא אכפת להם בידי מי ניצלו. אפילו תהיה אשה יברכו הם על כך, הרבה תודות לבורא עולם. הבעיה היא שכל מגמת החינוך הדתי-לאומי בשנים האחרונות, היתה לסגר ולבדל את הגברים מהנשים, ואת כולם מהחברה החילונית כבר מגן הילדים. היו בונים ערים נפרדות לנשים וגברים אם היו יכולים. המיניות נהיתה שטן שיש להלחם בו מלחמת חורמה. הליכת אימים גדולה על החברה הדתית קיימת בענין זה. וכמובן שאחרי כל הדמוניזציה הזאת של המיניות, איך אפשר יהיה לערב נשים וגברים יחד. הרי כל הבנין יתמוטט, אם יתברר שאחד הכוחות המניעים ביותר את החינוך הדתי, אינו כל כך שחור ואפל, כמו שהוא מתואר מעל כל בימה. יפגש בחור דתי עם בחורה, ופתאום יראה שלא מיד קופצים לו לראש הרהורי עבירה, והיא לא מיד מושכת אותו למיטתה בחבלי פיתוי רחמנא ליצלן. ואצל המיעוט שכבר יקרה משהו אם יקרה, יתברר שהשד לא כל כך נורא. יש חיים לאחר זה. יש משהו עקום בתפיסה שכל הקשר בין גבר לאשה מתמצה במיניות. ברור שככל שמפרידים יותר בין גברים לנשים, כך גם סף הגירוי עולה. כשגבר נורמלי מורחק ומובדל מבנות כל ימיו, אז גם קצה שרוך נעלה של בת, יכול לגרום לו לגירוי מיני. אדם שיאסרו עליו עוגות קצפת, חלק ניכר ממחשבותיו יהיה מרוכז בהם. על משכבו בלילות יחלום על עוגות אלו. אם כל חטאת היא התפיסה הפחדנית וחסרת האמון הזו, שדורשת להפריד את הבנים מהבנות לאורך כל ימי חייהם. החל מהגן, ובית הספר היסודי והתיכון, בתנועת הנוער וכלה בצבא ובלימוד הגבוה. רק בבית הקברות מותר להם לשכון ביחד. עוד מניע נוסף יש ברצון לבדל בנים מבנות. החינוך הדתי גם מתבסס על דה-לגיטימציה של החילוניות. כולם נתפסים כמתירנים, כתאבי מין, כהוללים ופורקי עול בראש כל חוצות. פתאום בנים יראו שהבנות החילוניות אינן סירנות מפתות, שהמין עומד בראש מעייניהם ואולי להפך. הרבה יותר שפויות הן ופחות מרוכזות הן במחשבות מיניות מתלמידי החברה הדתית. זה עלול לערער יסוד גדול בחינוך הדתי. יתחילו לשאול התלמידים כל מיני שאלות. זה כבר עלול להיות מסוכן.
בזמן האחרון נוצרה לנו קואליציה משונה. קואליצית השובניסטים והדתיים. כל אחד מנימוקיו הוא, שולל התנדבות של בנות לשירות קרבי. אלו ואלו סוברים שרב הנזק על התועלת שיביאו בנות אלו. לא נחה דעתם של רבנים מסוימים עד שהעדיפו אכילת חזיר על פני השירות עם בנות (?!), והיו אף שהגדילו ואמרו שמחצית מנשות ישראל הנשואות שילכו לשירות מילואים יהיו אסורות, כאילו הצבא הוא מקום הוללות ופריצות, וכל היום עסוקים בו באורגיות בלתי פוסקות. מיעדים הם את התפקידים המסורתיים לנשים, לאפות עוגות ולגדל ילדים. פרשנות הפסוק ´כל כבודה של בת מלך פנימה´, הינה המטבח כמובן, וגם שתאחוז בת המלך בידה סמרטוט רצפה. האם אשה פטורה מחובת ´לא תעמוד על דם רעך?´ ברור שלא. אם למשל שחיינית מהמכביה תראה גבר טובע בחוף תל אביב, ברור שתתן את הדין, אם לא קפצה להצילו. אבל הם כנראה משוכנעים שאין ביכולת הנשים לתרום להתעצמות הצבאית של מדינת ישראל. ולהפך תבאנה רק ערוות דבר במחנה ישראל, כאילו שכל בנות ישראל הן פצצות מין מתקתקות, וכל מגמתם לחפש בחור ישיבה להתפוצץ עליו. העובדה היא שכבר בימים קדומים היו נשים שפרצו את הנורמות החברתיות הנוקשות דאז. דבורה הנביאה ניהלה את המערכה מהמטכ"ל של ברק בן אבינועם. ובאותו קרב, יעל אשת חבר הקיני שקולטת את סיסרא שר צבא האוייב בורח, לא מרימה טלפון לשירותי ההצלה, ולא מתעלמת ממנו. יוצאת היא לקראתו לפתתו, ומשתמשת במיניות שלה על מנת להורגו ביתד. ובהריגתו זו מצילה הרבה נפשות מישראל. אם היה בידיה רובה סער או אקדח, היתה יכולה להמיתו בלי לחלל את תומתה, ובכל זאת רק שבחים היא קוצרת על מעשיה האמיץ. היום כשאין צורך בכוח פיסי רב ברוב מקצועות הלחימה. חוץ אולי מלסחוב פגזים בשיריון ובתותחנים, על אחת כמה וכמה שנפתחו אפשרויות גדולות לציבור הבנות להשתתף במאמץ המלחמתי, ולסייע בהצלת נפשות. בת יכולה לנהוג בכישרון לא פחות מאשר בן, ולהפך זהירה היא ממנו על פי רוב. בת יכולה לכייל מחשב ירי בלא פחות מקצועיות מבן. ובת יכולה להיות מנתחת במודיעין לא פחות מאשר בן, שהרי גם אם דעתה קלה בינה יתירה לה. אמנם ללמוד גמרא ופוסקים אולי אינה מוכשרת, אבל לרדת לפרטים הקטנים, יכולה גם יכולה, ויעידו על כך למשל, מבחר מתכנתות המחשבים שקיימות בשוק העבודה. גם המשנה והרבה פרשנים הבינו שבשעת מלחמת מצוה, לעזור ישראל מיד צר, כל מי שיש ביכולתו להציל חיים, יוצא להלחם, גברים ונשים כאחד, "הכל יוצאים, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה." ואם כלה מחופתה יוצאת אחרי שיום שלם היתה בסלון יופי, על אחת כמה וכמה אשה שבעבודתה או בלימודה. גם לפרשנות המקילה, נשים לא יוצאות להלחם אלא לספק מים ומזון לבעליהם הלוחמים. בכל אופן יש כאן גיוס כל הכוחות בעם, מפני שבשעת פיקוח נפש, לא מבדילים בין גבר לאשה. תינוק שחייו ניצלו ואפילו גבר שבגברים, לא אכפת להם בידי מי ניצלו. אפילו תהיה אשה יברכו הם על כך, הרבה תודות לבורא עולם. הבעיה היא שכל מגמת החינוך הדתי-לאומי בשנים האחרונות, היתה לסגר ולבדל את הגברים מהנשים, ואת כולם מהחברה החילונית כבר מגן הילדים. היו בונים ערים נפרדות לנשים וגברים אם היו יכולים. המיניות נהיתה שטן שיש להלחם בו מלחמת חורמה. הליכת אימים גדולה על החברה הדתית קיימת בענין זה. וכמובן שאחרי כל הדמוניזציה הזאת של המיניות, איך אפשר יהיה לערב נשים וגברים יחד. הרי כל הבנין יתמוטט, אם יתברר שאחד הכוחות המניעים ביותר את החינוך הדתי, אינו כל כך שחור ואפל, כמו שהוא מתואר מעל כל בימה. יפגש בחור דתי עם בחורה, ופתאום יראה שלא מיד קופצים לו לראש הרהורי עבירה, והיא לא מיד מושכת אותו למיטתה בחבלי פיתוי רחמנא ליצלן. ואצל המיעוט שכבר יקרה משהו אם יקרה, יתברר שהשד לא כל כך נורא. יש חיים לאחר זה. יש משהו עקום בתפיסה שכל הקשר בין גבר לאשה מתמצה במיניות. ברור שככל שמפרידים יותר בין גברים לנשים, כך גם סף הגירוי עולה. כשגבר נורמלי מורחק ומובדל מבנות כל ימיו, אז גם קצה שרוך נעלה של בת, יכול לגרום לו לגירוי מיני. אדם שיאסרו עליו עוגות קצפת, חלק ניכר ממחשבותיו יהיה מרוכז בהם. על משכבו בלילות יחלום על עוגות אלו. אם כל חטאת היא התפיסה הפחדנית וחסרת האמון הזו, שדורשת להפריד את הבנים מהבנות לאורך כל ימי חייהם. החל מהגן, ובית הספר היסודי והתיכון, בתנועת הנוער וכלה בצבא ובלימוד הגבוה. רק בבית הקברות מותר להם לשכון ביחד. עוד מניע נוסף יש ברצון לבדל בנים מבנות. החינוך הדתי גם מתבסס על דה-לגיטימציה של החילוניות. כולם נתפסים כמתירנים, כתאבי מין, כהוללים ופורקי עול בראש כל חוצות. פתאום בנים יראו שהבנות החילוניות אינן סירנות מפתות, שהמין עומד בראש מעייניהם ואולי להפך. הרבה יותר שפויות הן ופחות מרוכזות הן במחשבות מיניות מתלמידי החברה הדתית. זה עלול לערער יסוד גדול בחינוך הדתי. יתחילו לשאול התלמידים כל מיני שאלות. זה כבר עלול להיות מסוכן.