בזכותך
בזכותך, הבנתי שכסף, בגדים, ציונים וכו' לא חשובים כמו משפחה וחברים. בזכותך, למדתי שציון גרוע זה לא סוף העולם, וגם שציון טוב לא מספיק בשביל לעשות מישהו מאושר. בזכותך, התבגרתי מהר יותר. בזכותך, נעשיתי צינית, שאפילו אתה היית יכול ללמוד ממני. בזכותך, הבנתי שהחיים הם מתנה, ובעצם כמה שהם שבירים. ברגע אחד הכל יכול להיגמר. בזכותך, למדתי שהחיים לא פיירים, גם לאנשים טובים קורים דברים רעים. בזכותך, קיבלתי פרופורציות על מה חשוב ומה לא. בזכותך, הבנתי כמה אחותי חשובה לי. בזכותך, פרידה מחבר זה כבר לא הדבר הכי גרוע שקרה לי אי פעם. בזכותך, גיליתי שמוות של מישהו קרוב הוא בעצם לא סוף העולם. רק סוף העולם כמו שהיכרתי אותו. בזכותך, נעשיתי רגישה יותר לכאב של אחרים. בזכותך, למדתי לבכות באמת. בזכותך, אני בן אדם יותר טוב, אני מקווה. בגללך, אני כבר לא יכולה להיות מאושרת באמת, וביום הזיכרון אני צריכה להיות חלק מ"המשפחות השכולות עם הפנים הרציניים האלה", ובכלל לחיות איתך ובלעדייך, 24 שעות ביממה. בגללך אני בכלל כותבת עכשיו מה הדברים הטובים שיצאו לי מהמוות שלך, כשבעצם בחיים שלך היו הרבה יותר דברים טובים לכתוב עליהם. מסקנה: המוות שלך לא משתלם לי! מילא, אם היית מליונר או משהו. אבל גם זה לא. המשך...ו em17 ו 15:49 | 23/12 "במותך ציווית לי את החיים" לא ממש, זה קצת קלישאה המשפט הזה. רק השארת לי קצת זכרונות, שלפעמים כואב להיזכר, וקצת תמונות שלי ושלך- שאני בכלל פוחדת להסתכל בהן, והמון דברים שעוד רציתי להגיד לך, וחור כזה בלב שאי אפשר לסתום עם דבק או ניתוח או אפילו אהבה. ולפעמים הייתי רוצה להעיף את הזכרונות האלה לעזאזל ביחד איתך אבל אז אני מתאפסת על עצמי ומבינה שזה בעצם מה שנשאר לי, וזה יהיה טפשי לאבד גם את זה את החיוך האמיתי שלך כבר איבדתי, אז לפחות נשאר החיוך שבתמונה. והחיוך שלי אז, שהיה כל כך תמים. ילדותי כזה. נראה לי שגם אותו כבר איבדתי.
בזכותך, הבנתי שכסף, בגדים, ציונים וכו' לא חשובים כמו משפחה וחברים. בזכותך, למדתי שציון גרוע זה לא סוף העולם, וגם שציון טוב לא מספיק בשביל לעשות מישהו מאושר. בזכותך, התבגרתי מהר יותר. בזכותך, נעשיתי צינית, שאפילו אתה היית יכול ללמוד ממני. בזכותך, הבנתי שהחיים הם מתנה, ובעצם כמה שהם שבירים. ברגע אחד הכל יכול להיגמר. בזכותך, למדתי שהחיים לא פיירים, גם לאנשים טובים קורים דברים רעים. בזכותך, קיבלתי פרופורציות על מה חשוב ומה לא. בזכותך, הבנתי כמה אחותי חשובה לי. בזכותך, פרידה מחבר זה כבר לא הדבר הכי גרוע שקרה לי אי פעם. בזכותך, גיליתי שמוות של מישהו קרוב הוא בעצם לא סוף העולם. רק סוף העולם כמו שהיכרתי אותו. בזכותך, נעשיתי רגישה יותר לכאב של אחרים. בזכותך, למדתי לבכות באמת. בזכותך, אני בן אדם יותר טוב, אני מקווה. בגללך, אני כבר לא יכולה להיות מאושרת באמת, וביום הזיכרון אני צריכה להיות חלק מ"המשפחות השכולות עם הפנים הרציניים האלה", ובכלל לחיות איתך ובלעדייך, 24 שעות ביממה. בגללך אני בכלל כותבת עכשיו מה הדברים הטובים שיצאו לי מהמוות שלך, כשבעצם בחיים שלך היו הרבה יותר דברים טובים לכתוב עליהם. מסקנה: המוות שלך לא משתלם לי! מילא, אם היית מליונר או משהו. אבל גם זה לא. המשך...ו em17 ו 15:49 | 23/12 "במותך ציווית לי את החיים" לא ממש, זה קצת קלישאה המשפט הזה. רק השארת לי קצת זכרונות, שלפעמים כואב להיזכר, וקצת תמונות שלי ושלך- שאני בכלל פוחדת להסתכל בהן, והמון דברים שעוד רציתי להגיד לך, וחור כזה בלב שאי אפשר לסתום עם דבק או ניתוח או אפילו אהבה. ולפעמים הייתי רוצה להעיף את הזכרונות האלה לעזאזל ביחד איתך אבל אז אני מתאפסת על עצמי ומבינה שזה בעצם מה שנשאר לי, וזה יהיה טפשי לאבד גם את זה את החיוך האמיתי שלך כבר איבדתי, אז לפחות נשאר החיוך שבתמונה. והחיוך שלי אז, שהיה כל כך תמים. ילדותי כזה. נראה לי שגם אותו כבר איבדתי.
