בורקס גדרה- חטאים
התעוררתי שוב לקול הדחפור המחפר את דרכו מטה במגרש הצמוד לחלון חדרי. בחישוב מהיר הוא עבר פחות או יותר 6.5 מטר מהחלון. מפתיע שלא הצלחתי להירדם. ניסיתי את כל סוגי הפקקים שאני שומרת במיטה (בכל זאת אני מנצלת כל רגע של שינה כל עוד אני מובטלת) ושום דבר לא עזר. גררתי את עצמי מהמיטה ותהיתי מתי יפסיקו לחפור כדאי שאוכל ללכת לשנוץ. לצערי סבתא שלי התקשרה (לא יפה שירה) וביקשה שאבוא לסדר לה את האאוטלוק ולא יכולתי לסרב. לא בגל שאני אוהבת את סבתא שלי נורא אלא כי אין לי לב לסרב לאישה בת 80 שהיא מספיק אמיצה כדי להתחיל לגלוש בגיל שלה. היא סיפרה לי שחברה שלה באה ורצתה ללמד אותה אבל כנראה שהטכנאי לא הגדיר לה את החשבון והן לא הצליחו. נו, נשבר לי הלב. אישה בת 80 וחברה בת 81 שהן חברות כבר משנת 52 מבקשות עזרה... אז הלכתי. היה קשה. רק הרשמה לאתר של ויזה כאל לקחה לנו שעה וחצי כי מסתבר שדאבל קליק בגיל הזה זו מוטוריקה עדינה שצריך להתאמן בה. אבל אני גאה. בי על הסבלנות ובסבתא שלי על האומץ. כמובן שזכיתי לארוחת צהריים מעשה ידיה להתפאר של אוכל נטול נתרן (בגלל סבא) ונטול כולסטרול או שומן רווי (בגלל סבתא) ונותרתי עם חצי תאוותי בידי כך שאפילו קינוח של שוקולד מריר עם מילוי Otard לא סיפק אותי. כשסבתא התחילה להתחנן לרחמים וביקשה להמשיך ביום אחר, הבנתי וקיבלתי טרמפ ממנה עד לתחנה המרכזית בגדרה (כי קצת מוגזם שהיא תיקח אותי הביתה). הלומת גולש אנמי ומרק כתום מתוק וקר, פניתי לתחנה הכי מרכזית בעולם (בגדרה). אך לפתע נעצרתי. פלאשבקים הציפו אותי מן הימים בהם עשיתי 7 שיעורי ספינינג בשבוע והייתי פוקדת את דוכן הבורקס פעמיים בחודש. אז שאני לא אלך לחדש ימי כקדם? מי אמר אני ולא קיבל מנת צלוליט לתוכעס? נתחיל בזה שהבחור הנחמד שאישתו מכינה את הבורקסים לא היה שם. שאלתי אם יש תרד עם גבינה והמוכר אמר שלא -או תרד, או גבינה- -אז אני רוצה גבינה- -נגמר הגבינה- - אז תביא תרד. ותחתוך לי לשניים. חצי תארוז (יש גבול להתפרעות) ובחצי השני תשים ביצה (ביצה זה חלבון, זה לא נחשב אחרי 16:00)- -(המוכר אחרי שהוא מנסה לפתוח את החצי לשים ביצה) זה מתפרק אולי אני אשים לך ביצה בצד?- - מה תשים לי בצד? אני נוסעת באוטובוס! תשים בפנים, נקפל את זה בנייר, יהיה בסדר- המוכר נוטל נייר והכל בורח לו מהצדדים. הוא כל הזמן נוגע עם הידיים ואני כל הזמן אומרת לעצמי בלב מה שדודה שלי האחות אומרת תמיד:"בבטן חושך, בבטן חושך". הוא הסתבך עם איזה 8 ניירות כי הרוחב של הנייר לא הספיק, עד שלא התאפקתי וצעקתי עליו כבר (טוב לא ממש צעקתי, יותר מדויק היה להגיד שצעקתי בלב. הוא שמע קול רגיל לחלוטין) -למען השם, שים את הנייר לאורך ולא לרוחב ותעטוף עם אחד ואז עם השני! (מה אף פעם לא ראית איך עוטפים שווארמה?)- הבורקס טעים כבעבר. כרגיל בתרד יש מעט מדי מילוי אבל עדיין נחמד. מעט שכבות של בצק מה שגורם לכל היחידה להיות פריכה באופן מעורר השתאות. היו רק זיתים דפוקים ולא היה מלפפון חמוץ, גם עגבניה לא הייתה. הייתה לימונדה שויתרתי עליה. הלכתי עם חצי בורקס בשקית וחצי בורקס ביד ואז התיישבתי על המדרכה לאכול. באמת חשבתי לעצמי להכנס למונית שירות עם ביצה קשה?????? 12 ש"ח כולל אבק מהמגרש חנייה הסמוך. ברחובות זרקתי כמו גיבורה את החצי בורקס השני (שכבר הספיק להירטוב מהלחות של עצמו ושכח מהפריכות שלו) לטובת כדור סורבה פטל שהיה מסטיקי באופן נוסטלגי עז מעורר השראה. כזו הודעה ארוכה על בורקס. חצי בורקס אני סתם אוהבת לקשקש.
התעוררתי שוב לקול הדחפור המחפר את דרכו מטה במגרש הצמוד לחלון חדרי. בחישוב מהיר הוא עבר פחות או יותר 6.5 מטר מהחלון. מפתיע שלא הצלחתי להירדם. ניסיתי את כל סוגי הפקקים שאני שומרת במיטה (בכל זאת אני מנצלת כל רגע של שינה כל עוד אני מובטלת) ושום דבר לא עזר. גררתי את עצמי מהמיטה ותהיתי מתי יפסיקו לחפור כדאי שאוכל ללכת לשנוץ. לצערי סבתא שלי התקשרה (לא יפה שירה) וביקשה שאבוא לסדר לה את האאוטלוק ולא יכולתי לסרב. לא בגל שאני אוהבת את סבתא שלי נורא אלא כי אין לי לב לסרב לאישה בת 80 שהיא מספיק אמיצה כדי להתחיל לגלוש בגיל שלה. היא סיפרה לי שחברה שלה באה ורצתה ללמד אותה אבל כנראה שהטכנאי לא הגדיר לה את החשבון והן לא הצליחו. נו, נשבר לי הלב. אישה בת 80 וחברה בת 81 שהן חברות כבר משנת 52 מבקשות עזרה... אז הלכתי. היה קשה. רק הרשמה לאתר של ויזה כאל לקחה לנו שעה וחצי כי מסתבר שדאבל קליק בגיל הזה זו מוטוריקה עדינה שצריך להתאמן בה. אבל אני גאה. בי על הסבלנות ובסבתא שלי על האומץ. כמובן שזכיתי לארוחת צהריים מעשה ידיה להתפאר של אוכל נטול נתרן (בגלל סבא) ונטול כולסטרול או שומן רווי (בגלל סבתא) ונותרתי עם חצי תאוותי בידי כך שאפילו קינוח של שוקולד מריר עם מילוי Otard לא סיפק אותי. כשסבתא התחילה להתחנן לרחמים וביקשה להמשיך ביום אחר, הבנתי וקיבלתי טרמפ ממנה עד לתחנה המרכזית בגדרה (כי קצת מוגזם שהיא תיקח אותי הביתה). הלומת גולש אנמי ומרק כתום מתוק וקר, פניתי לתחנה הכי מרכזית בעולם (בגדרה). אך לפתע נעצרתי. פלאשבקים הציפו אותי מן הימים בהם עשיתי 7 שיעורי ספינינג בשבוע והייתי פוקדת את דוכן הבורקס פעמיים בחודש. אז שאני לא אלך לחדש ימי כקדם? מי אמר אני ולא קיבל מנת צלוליט לתוכעס? נתחיל בזה שהבחור הנחמד שאישתו מכינה את הבורקסים לא היה שם. שאלתי אם יש תרד עם גבינה והמוכר אמר שלא -או תרד, או גבינה- -אז אני רוצה גבינה- -נגמר הגבינה- - אז תביא תרד. ותחתוך לי לשניים. חצי תארוז (יש גבול להתפרעות) ובחצי השני תשים ביצה (ביצה זה חלבון, זה לא נחשב אחרי 16:00)- -(המוכר אחרי שהוא מנסה לפתוח את החצי לשים ביצה) זה מתפרק אולי אני אשים לך ביצה בצד?- - מה תשים לי בצד? אני נוסעת באוטובוס! תשים בפנים, נקפל את זה בנייר, יהיה בסדר- המוכר נוטל נייר והכל בורח לו מהצדדים. הוא כל הזמן נוגע עם הידיים ואני כל הזמן אומרת לעצמי בלב מה שדודה שלי האחות אומרת תמיד:"בבטן חושך, בבטן חושך". הוא הסתבך עם איזה 8 ניירות כי הרוחב של הנייר לא הספיק, עד שלא התאפקתי וצעקתי עליו כבר (טוב לא ממש צעקתי, יותר מדויק היה להגיד שצעקתי בלב. הוא שמע קול רגיל לחלוטין) -למען השם, שים את הנייר לאורך ולא לרוחב ותעטוף עם אחד ואז עם השני! (מה אף פעם לא ראית איך עוטפים שווארמה?)- הבורקס טעים כבעבר. כרגיל בתרד יש מעט מדי מילוי אבל עדיין נחמד. מעט שכבות של בצק מה שגורם לכל היחידה להיות פריכה באופן מעורר השתאות. היו רק זיתים דפוקים ולא היה מלפפון חמוץ, גם עגבניה לא הייתה. הייתה לימונדה שויתרתי עליה. הלכתי עם חצי בורקס בשקית וחצי בורקס ביד ואז התיישבתי על המדרכה לאכול. באמת חשבתי לעצמי להכנס למונית שירות עם ביצה קשה?????? 12 ש"ח כולל אבק מהמגרש חנייה הסמוך. ברחובות זרקתי כמו גיבורה את החצי בורקס השני (שכבר הספיק להירטוב מהלחות של עצמו ושכח מהפריכות שלו) לטובת כדור סורבה פטל שהיה מסטיקי באופן נוסטלגי עז מעורר השראה. כזו הודעה ארוכה על בורקס. חצי בורקס אני סתם אוהבת לקשקש.
