בוקר....

בוקר....

מה עושים איתה??? היא מזי**ת לי בשכל כל החיים!!! זה למשל מה שקרה לפני שתי דקות... עמדתי בפתח החדר שלי בשביל לצאת להתקלח...והיא נעמדה מולי... אמא-את חושבת שאני לא אוהבת אותך? אני-אני יודעת שאת לא אוהבת אותי! אמא-אה כן??? מי קונה לך בגדים??? מי מאכיל אותך? בלה בלה....{הנאום הקבוע} אמא-ואיך אני צריכה לאהוב אותך?!?! אני- לא יודעת...מעולם לא אהבו אותי... אמא- לכי תשאלי את החברות שלך איך אוהבים אותן ותספרי לי... אני- בסדר אמא- עוד זיבולי שכל שבכלל לא הקשבתי להם...(טוב בשעה כזו של הלילה?!) אני-תני לי לעבור.... אמא- לא! עכשיו את אוכלת שוטפת את הריצפה בכל הביית !!! (שתי קומות ענקיות) שוטפת כלים תולה כביסה מנקת את הסלון+מטבח+חדר שלי+החדר שלהם+החדר של אח שלי...(בעע) *שתיקה* אני- נמנמ....בסדר... *רעש של אוטובוס* אמא- את רואה??? בגללך איחרתי לעבודה! *שתיקה* טוב אחרי זה היא הלכה עוד להתלבש...מה שנקרא בגללי היא איחרה...ועוד מילמלה שאני אוריד את כל הבגדים שהיא קנתה לי (להתחשב בזה שהייתי רק בגופיה מסכנה...)ולצאת לחפש הורים אחרים.... מצטערת שזה כזה ארוך על הבוקר...
 

lilo4

New member
למה הם מסרבים להבין

שאהבה זה לא לקנות בגדים, ואהבה זה לא לבשל, ואהבה זה לא לתת כסף? כל הדברים האלה זה החובות שלהם כהורים, החובות שלהם לדאוג לנו. למה הם לא מוכנים להבין שאהבה זה לקבל אותנו כמו שאנחנו? לעודד אותנו ולתמוך בנו? לתת לנו לחיות ולנשום, גם אם זה כולל לטעות? למה לעזאזל הם לא מבינים שלאהוב אותנו זה לחבק אותנו בבוקר, ולהגיד לנו כמה שאנחנו נפלאים, גם אם קיבלנו 12 במבחן במתמטיקה?
 

*neta*

New member
ושאני אומרת להם את זה

שהם חייבים אוכל וזה, אז הם ישר מתחילים לא חייבים כזה אוכל טוב (לא הייתי מגדירה את הבישולים של אמא ככה
) ובלה בלה.. וכסף לבילויים ויציאות הם ממש לא חייבים לנו.
 

lilo4

New member
אני עוד אחשוב שאת אחותי או משו

זה גם מה שההורים שלי אומרים לי. שהם לא חייבים לקחת אותי ולהחזיר אותי ולקנות לי בגדים. אוף איתם! בשביל מה הם הביאו ילדים לעולם? כדי שירדו על הברכיים ויודו להם כל היום? אני מרגישה שילדים צריך להביא לעולם כדי לאהוב, כי לדאוג להם ולתת להם כל מה שאפשר. לא כדי שישטפו לך כלים.
 

קליספרה

New member
קצת בשם ההורים - ארוך ראו הוזהרתם

בתור אמא לבני נוער - נורא מעניין אותי לקרוא את הפורום הזה - קצת שיעורי תוד"א ( תודעת אויב ) לא מזיקים לאף אחד. שאלת למה אנחנו מסרבים להבין - שאלה טובה וחשובה - ומגיעה לך תשובה אז בוא/י ואספר לך כמה כמה דברים: אנחנו מסרבים להבין כי לפעמים קשה לנו לקלוט שהאפרוחית הזאת שלא רצתה לצאת מהבית בלי אמא שתקח אותה על הידים זאת הילדה שצורחת את לא תגידי לי מתי לצאת ומתי לחזור. כי כל אחד מאיתנו ההורים קצת בן שש עשרה לפעמים ומורד ועקשן בעצמו. כי אתם שרק תהיו לנו בריאים יודעים ללחוץ על כל היבלות שלנו ולהוציא אותנו מהכלים. כי היה לנו יום קשה בעבודה. כי רבנו ביננו. כי אתם יכולים להיות מעצבנים בטירוף. כי אנחנו ממש לא בטוחים במה שאנחנו עושים ובאיך מחנכים ואנחנו לא תמיד בטוחים שאנחנו צודקים - ואי הידיעה מפחידה אותנו. כי אנחנו לחוצים/נואשים/היסטריים ונוטים לנפח כל דבר למימדי מגפה. כי בארץ הזאת מתפוצצים אוטובוסים,ויש תאונות דרכים ובחוץ מסתובבים אנסים ואתם מתעקשים לצאת אחרי חצות. כי אנחנו נורא אוהבים אתכם ופוחדים שאנחנו מפספסים ושאנחנו דופקים לכם את החיים כמו שההורים שלנו דפקו לנו. קראתי קודם שרשור שהתחיל בשאלה מהי אם אידיאלית בשבילכם והדרישות שלכם - כאילו עברתי במנהרת הזמן לשנות החמישים. גיליתי לתדהמתי שהדברים החשובים לכם זאת אמא מבשלת, מנקה,שלא עושה סקס ומקנה ערכים! אהה וגם מאזינה למטליקה. אז קודם כל -כדאי שתפנימו שאת הרוק הכבד - זה אפילו לא הדור שלנו המציא ואני כבר חציתי את קו הארבעים. אנחנו שגדלנו על הפינק פלויד - ולד זפלין והאבנים המתגלגלות - והדלתות נראה לכם שניבהל מקצת מטליקה ? קטן עלינו . רק הטכנו שלכם קצת פוגע לרובנו בנשמה הרוקיסטית - אבל בכל פעם שבא לי לצעוק לבן הפרטי שלי מה זה הזבל הזה - אני שומעת את אבא שלי צועק לי את אותו הדבר בדיוק על פרנק זאפה. כמי שמשמשת בתפקיד מזה 18 שנה ובכל זאת הילדה הקטנה של אמא שלה בעצמה - לא יכולתי שלא לאתגר את עצמי בשאלה הזאת "מה זה אמא אידיאלית בשבילי" - ואז הבנתי שבשבילי אמא אידיאלית היא אמא שבגדול היא אדם מאושר. כמובן שלא כל הזמן - אבל בבסיס. אוכל, נקיון, מריבות מוזיקה - זה הכל שטויות אבל לגדול בבית מאושר - זה לתת לך את הבטחון שמותר להיות מאושר - ותכל'ס - לא יודעת אם יש משהו חשוב מזה. אגב - צר לי לבאס אתכם - אבל אמא שלא עושה סקס - לא יכולה להיות מאושרת לגמרי - קחו את זה לתשומת ליבכם. תודה על הפורום הזה נורא מעניין בו - אני מקווה שלא נפלתם על נאום מאלה שאתם צריכים לשמוע 100 פעמים ביום - ואולי בשורה תחתונה - מי שיצא נשכר מבילוי אחר הצהרים שלי זה הילד שלי שכעת אחר שלמדתי מה חשוב לכם אני רצה להכין לו שניצלים וצ'יפס - ולא להשאיר אף צלחת בכיור. אמא
 

lilo4

New member
תודה על נקודת הראיה השונה

זה באמת מעניין לקרוא את הצד השני. אני מבינה שההורים שלי טועים. אני חווה את הטעויות שלהם כל יום. אבל נמאס לי כבר שהם דורשים ממני להודות בטעות שלי ולהתנצל, כשהם בעצמם לא מסוגלים לעשות את אותו הדבר. נמאס לי כבר שאין לי מילה בבית. אני לא רוצה שינקו לי ויבשלו לי ויכבסו לי וישרתו אותי. אני שוטפת כלים. ומטאטאה את הבית. ועושה כביסה. ואני יודעת להסתדר אם אין אוכל מוכן. כל מה שאני רוצה זה שיגידו לי שאוהבים אותי. כל מה שאני רוצה זה שיגידו לי שאני שווה משהו. כל מה שאני רוצה שיפסיקו להגיד לי שאני שמנה. כל מה שאני רוצה שההורים שלי ילמדו להבין שאני לא מושלמת. כל מה שאני רוצה זה שהם ילמדו לאהוב אותי כמו שאני, כי זאת אהבה אמיתית. אני מבינה את הדאגה. אבל כל החיים אנחנו נפגעים. יש סיכוי טוב שברגע זה התקרה תתמוטט עלי. או שיהיה קצר והמחשב יתפוצץ עלי. או שאיזה מחבל ייכנס הביתה וירסס אותי. או שאני אחתוך סלט והסכין תפצע אותי. אז אני לא אשב בבית? אני לא אשתמש במחשב? אני לא אחתוך סלט? כל החיים אנחנו נפגעים. כשנכנסים לקשר עם מישהו, נפגעים. אז לא ניכנס לקשר? אז נפסיק לחיות ולנשום? ברור שלא. אני פשוט מרגישה שההורים שלי חונקים אותי. הם לא מבינים שרק מהטעויות שלי אני מסוגלת ללמוד. שזה שהם יגידו לי שהם עברו את זה, לא יעזור לי. אני מבינה שהם דואגים לי. אבל אני מרגישה שהם גם לא בוטחים בי. הם לא בוטחים בי שאני לא אשתכר, ולא אקח סמים, ולא אסתובב בסימטא חשוכה לבד. לפני כמה חודשים אבא שלי אמר לי משפט מאוד פוגע. הוא אמר לי שהוא שמח שאני לא מסתובבת עם כמה בנות שהיו איתי ביסודי, כי אם הייתי איתן הייתי נגררת אחריהן. זה כל כך פגע בי. הרגשתי כאילו הוא רואה בי גרורה חברתית, כאילו הוא לא מאמין שיש לי עמוד שדרה. יכולתי עשרות פעמים להשתכר. יכולתי עשרות פעמים להשיג סמים. יכולתי עשרות פעמים לעשן סמים ולשתות אלכוהול ולהיות זרוקה על איזה חוף ים עם חבורה של נערים שאונסים אותי. אבל זה לא קרה לי. כי זה לא הסטייל שלי. כי זה לא הסטייל שלי להיות זרוקה על החוף בלי להצליח לזכור איך קוראים לי ואיפה לעזאזל נמצאת הרצפה. והם לא מוכנים להבין את זה. הם לא מוכנים להבין שאני דואגת לעצמי, ואני יודעת ממה להתרחק. יש עוד כל כך הרבה להגיד, וכל כך מעט מקום, וכל כך מעט זיכרון לזכור את כל מה שצריך להגיד....
 

jamesT

New member
אהממממ

לא כ"כ קשור אבל תמיד מצחיק אותי שמתרגמים שמות של להקות, ועזבי מטאליקה! יש דברים שצריכים לפחד מהם ואם לאמא שלי הייתה הרה שליטה בחיים שלי אני יודע שלא הייתי שומע את מה שאני שומע עכשיו כי יש להקות שצריך לפחד מהם!
 

קליספרה

New member
ככה גדלנו - חיפושיות הקצב וכאלה

לא הבנתי בדיוק מה זה הרה שליטה בחיים שלי - אבל אני יודעת - שאין מה לפחד מלהקות - אלו רק קבוצות של אנשים שעושים מוזיקה ביחד - אבל מה אתה נותן שהלהקות יעשו לך - זה בדיוק מה שמפחיד את ההורים .
 

PURPLE CHICKEN

New member
ממממ...

האמת שהיה מעניין לשמוע את זה מנקודת מבט של אימא. תודה.
בכל מקרה, אני לא חושבת שיש לי מספיק ניסיון כדי להגיד את זה, אבל אני מניחה שהטעות שהורים עושים הכי הרבה היא בעצם לא להודות בטעויות שלהם. רב הסיפורים של ילדים כאן מגיעים לזה שבסופו של דבר, ההורים טעו באיזשהו מקום. אולי גם הילדים טעו, אני לא טוענת שלא, אבל משום מה יש להורים נטייה לבקש מהילדים שלהם להתנצל, כשהם בעצמם לא מוכנים לעשות את זה.
ההורים שלי לא כאלה. אני באמת מאמינה שההורים שלי יודעים להודות כשהם טועים, ואני מאוד מאוד מעריכה אותם על זה. נכון, לא תמיד הם עושים את זה, אבל את זה אני יכולה להבין. לכל אדם קשה להתנצל, בלי לקשר ל"תפקיד" שלהם במשפחה. אבל אני רואה שהם משתדלים להיות הוגנים. בכל אופן, אני רק חושבת שמהזווית שלך הכל נראה טוב ויפה, אבל יש סוגים שונים של הורים. כנראה שאת לא אותה אימא כמו אימא של הילדה שהתחילה את השרשור הזה. רק העובדה שאת נכנסת לפורום הזה לראות את נקודת המבט שלנו אומרת משהו.
אני לא יודעת מה לומר לך, את צודקת בהרבה נקודות, אבל... כשאמרת שאולי היה לכם יום רע בעבודה, או רבתם עם מישהו. אני מבינה שגם הורים הם בני אדם, ולכולנו יש נטייה להוציא את העצבים על דברים שלא קשורים לסיבה שבגללה התעצבנו, אבל יש הורים שמנצלים את הכוח שיש להם כהורים לרעה. אני לא מדברת על ההורים שלי ספציפית, אבל נניח שילד מוציא על ההורים שלו את העצבים, מה יש לו לעשות? להיות מעצבן? לצעוק עליהם? ההורים לעומת זאת, יכולים לתת לילד עונש. סתם. אני יודעת שאין שוויון במשפחה, ולהורים תמיד יהיו יותר כוח, יותר השפעה, יותר הכל. אבל זאת לא סיבה לנצל את זה. ו... אני חושבת שזהו.
 

sovlanit

New member
../images/Emo13.gifבקשר לדברים של קליספרה

אכן היטבת להגדיר את הדברים בצורה טובה. כאמא לילדים הייתי רוצה תשובה לשאלה:איך נוכל להיות מאושרים בעצמנו ולשמש דוגמא לחבר'ה לפי דעתך?תודה.
 

קליספרה

New member
שאלת מיליון הדולר

נדמה לי שהשאלה מופניית לפורום הלא נכון - כי זה המקום שלהם - וחשוב שיהיה להם מקום לדבר ולהוציא קיטור - אך בכל זאת אנסה להשיב. איך להיות מאושרים - מי באמת יודע? קודם כל לפנות זמן לפעילות, אחת לשבוע לפחות, שהוא זמן נטו אושר צרוף בשביל האדם שבנו וכל דבר שגורם לנו אושר ושמחה הולך - ללמוד/לרקוד/לשיר/אומנות/בישול - משהו נטו שלנו שייתן מקום לנשמה שלנו להיפתח ולהתפתח. אנחנו מוציאים בכל שנה הון תועפות על חוגים לילדים - מותר לנו להשאיר פינה גם לעצמנו. אסור לשכוח שאנחנו אדם ולא רק הורה. חשוב לחפש את המקומות שמורידים אותנו למטה וניתן לטפל בהם במאמץ לא גדול, כמו להרגיש טוב עם הגוף, לאכול נכון, קצת פעילות גופנית.והכי זה למצוא את "הכפר שלך" קבוצת התמיכה - אין כמו לקטר ולטחון עם חברות טובות שכולן באותה סירה כדי להחזיר דברים לפרופורציות - ובעיקר לצחוק המון המון לצחוק ועל הכל - עם החברות, עם בן הזוג ובעיקר איתם עם הילדים. ולשאלתך איך לשמש דוגמא לחברה : נדמה לי שמערכת יחסים עם כל ילד היא בסופו של דבר מערכת יחסים. וכמו בכל מערכת יחסים טובה צריך תקשורת מעולה - להקשיב להם - לדבר איתם בגובה העינים. המון המון לצחוק. ובעיקר לעשות את מה שאנחנו דורשים מהם - כי בסופו של דבר הם מפנימים התנהגות הרבה יותר מנאומים מלומדים. פעם שמעתי הרצאה לא זוכרת של מי - סיפר שם המנחה על אמא אנאלפבתית שנורא היה חשוב לה שהילדים שלה ילמדו ולכן החליטה שחייבת להיות אווירת לימודים בבית. והיא הלכה ללמוד, כשהילדים עוד היו בגן. כשהם הלכו לבית הספר היסודי היא החליטה לגשת לבגרות שיראו שכשרוצים אפשר. כשהיו בתיכון היא החליטה שבעולם היום חייבים להיות אקדמאיים וחשוב לה שהילדים ירכשו השכלה גבוהה - ולכן נרשמה לאוניברסיטה הפתוחה ללמודי תואר ראשון. והיום שכל הילדים, אם אני לא טועה שישה, אקדמאים היא לומדת לתואר שני כי - נו היא כבר רגילה ללמוד והיא נורא נהנית מזה - אז עכשיו להפסיק ? כל כך אהבתי את הסיפור הזה - זאת כל החכמה - לא ? לא לכולנו יש את חכמתה של האישה הזאת אבל צריך לאמץ את יסודות השיטה, כי נדמה לי שלמעשה לחיות בבית עם ילדים עובד על שיטת פירוק המוקשים - לאתר את המוקש האמיתי ולא ולטפל בו - ולא בתגובות שהוא יוצר. לדעתי המוקש של המאה ה-21 בעיקר בחברה המערבית , הוא ניהול זמן - ולהערכתי רוב המריבות בבית הם סביב העניין הזה - וביננו ממי הם ילמדו ניהול זמן נכון - מאיתנו שחיים בטירוף ההשגי היומיומי? תכל'ס - כל המריבות האלה הם כל כך מיותרות כי - מה בסה"כ אנחנו צריכים ללמד אותם כדי שיהפכו לאדם חיובי - להאמין בעצמם, להעריך את עצמם, לשמור על עצמם ,לאהוב את עצמם ולהגשים את עצמם - ברגע שהדברים האלה הופנמו - כי אנחנו באמת מאמינים בהם, ואוהבים אותם, וסומכים עליהם ומקבלים אותם כמו שהם ולא מנסים להפוך אותם למהדורה משופרת שלנו וככלי להגשמת התקוות שלנו- כל השאר יבוא לבד עם הזמן. אגב - קצת לריב זה טוב - אחרת יפספסו את כל הכייף של המרד - לא שנהיה בריאים כולנו
 
אולגה../images/Emo70.gif../images/Emo70.gif../images/Emo70.gif

חחח קודם כל, אהבתי את איך שהתנהגת עם אמא שלך!!! ועכשיו.. מה עושים איתה?... בטח כולם פה יגידו שזה לא נכון וזה... אבל היא מעצבנת אותך? פשוט תנסי להתרחק ממנה... תצאי מהבית הרבה... תסגרי את עצמך בחדר ותהיי עם עצמך.. וכו'.... ככה פשוט פחות תראי את ההורים שלך... זה מה שנאי עושה
 

OneillRulz

New member
לילו 4... חכמה!

אלוהים אתם כל כך צודקים ההורים המסריחים האלה לא קולטים!!! שהם צועקים עלינו שאנחנו לא משקיעים - שיחשבו!! במקום!! אפשר להגיד ככה!@ לא הצלחת?? לא נורא!! אני יעזור לך עם זה! הם אומרים לנו שהדור שלנו הרוס... כנראה שהם לא הסתכלו במראה! יווו.... חתימה כל כך טובה.... ^^
 
שוב...../images/Emo103.gif

אמא שלי שוב התחילה עם הקטע של "למה את לא מבינה שאני פשוט חייבת לאהוב אותך?" "אני אמא שלך...." גאדדד!!!!!! היא לא חייבת לי כלום! מצדי שתשלח אותי לפנימיה וזהו!
 
למעלה