בוקר
בוקר. החדר עדיין חשוך וקרירות נושבת מהחלון.
בדרך למקלחת, השדיים הכבדים שלך מתנדנדים, פטמותיהם זקורות מהקור, ואני מתבונן בהם ובישבנך הדשן שקורא אלי להתפלש בבשרו החם. את, שחשה במבטי, מפנה את ראשך לאחור ומהססת בין השעון לבין זקפת הבוקר שפועמת מתחת לשמיכה הדקה.
המקלחת יכולה לחכות, אני מחליט בשביל שנינו, ומזנק לקבור את פני בין שני פלחי העכוז העבים, כורע מאחורייך ושולח את ידי לחפון את הרכות החמה של שדייך. ההתנגדות הרגעית שלך מתמוססת כשאת מתמסרת למגעי. רגלייך נפשקות, ואת רוכנת לפנים, פוערת את ערוותך המתעוררת כנגד שפתי ולשוני השלוחה.
הזמן קצר, אבל הלשון כבר מכירה את הנתיב המהיר ומיצייך, החמצמצים בתחילה, שוטפים את לשוני. נהמותיך המתקצרות מספרות לי שאת מוכנה וזה הרגע להתרומם ולהנעץ עמוק בתוך גופך הבוער. את לא מופתעת. לזה בדיוק ציפית ואת הודפת את ישבנך אלי בתאום של היכרות עמוקה.
גופינו המחוברים נעים זה אל זה, מחליקים זה בתוך זה בהרמוניה גמורה. במקצב הפרטי שלנו, הולכים ומתגברים קולות היניקה וההצלפה הרטובים. לצלילי נשימתנו הכבדה ניגרים נוזלייך החמים במורד שק האשכים של ושדייך מטלטלים בפראות.
לפתע, חיבוקך הרטוב מתהדק סביב הזין שלי וידיי האוחזות במותנייך מצמידות אותך היטב לגופי, כי רגלייך מייד יאבדו את כוחן לשאת אותך. קולות גרוניים בוקעים מגופך הרוטט ומביאים אותי לפרוק את מטעני הצמיג בכבשן המלוהט שבתוך תוכך. אינסוף רגעי חולף וגופינו קורסים לערימה מתנשפת.
הקרירות שנושבת פנימה מצננת אט אט את עורנו המיוזע. את מתרוממת ראשונה. אור כתמתם שהתחיל להסתנן לתוך החדר מתנוצץ על החוט שנמתח בין איברינו המסופקים, קור טווי מתערובת נוזלי גוף חלקלקה.
אני מתבונן בך פוסעת למקלחת, זוהרת כמו לפני שנים, וזומם לעמוד בדרכך שוב.
בוקר. החדר עדיין חשוך וקרירות נושבת מהחלון.
בדרך למקלחת, השדיים הכבדים שלך מתנדנדים, פטמותיהם זקורות מהקור, ואני מתבונן בהם ובישבנך הדשן שקורא אלי להתפלש בבשרו החם. את, שחשה במבטי, מפנה את ראשך לאחור ומהססת בין השעון לבין זקפת הבוקר שפועמת מתחת לשמיכה הדקה.
המקלחת יכולה לחכות, אני מחליט בשביל שנינו, ומזנק לקבור את פני בין שני פלחי העכוז העבים, כורע מאחורייך ושולח את ידי לחפון את הרכות החמה של שדייך. ההתנגדות הרגעית שלך מתמוססת כשאת מתמסרת למגעי. רגלייך נפשקות, ואת רוכנת לפנים, פוערת את ערוותך המתעוררת כנגד שפתי ולשוני השלוחה.
הזמן קצר, אבל הלשון כבר מכירה את הנתיב המהיר ומיצייך, החמצמצים בתחילה, שוטפים את לשוני. נהמותיך המתקצרות מספרות לי שאת מוכנה וזה הרגע להתרומם ולהנעץ עמוק בתוך גופך הבוער. את לא מופתעת. לזה בדיוק ציפית ואת הודפת את ישבנך אלי בתאום של היכרות עמוקה.
גופינו המחוברים נעים זה אל זה, מחליקים זה בתוך זה בהרמוניה גמורה. במקצב הפרטי שלנו, הולכים ומתגברים קולות היניקה וההצלפה הרטובים. לצלילי נשימתנו הכבדה ניגרים נוזלייך החמים במורד שק האשכים של ושדייך מטלטלים בפראות.
לפתע, חיבוקך הרטוב מתהדק סביב הזין שלי וידיי האוחזות במותנייך מצמידות אותך היטב לגופי, כי רגלייך מייד יאבדו את כוחן לשאת אותך. קולות גרוניים בוקעים מגופך הרוטט ומביאים אותי לפרוק את מטעני הצמיג בכבשן המלוהט שבתוך תוכך. אינסוף רגעי חולף וגופינו קורסים לערימה מתנשפת.
הקרירות שנושבת פנימה מצננת אט אט את עורנו המיוזע. את מתרוממת ראשונה. אור כתמתם שהתחיל להסתנן לתוך החדר מתנוצץ על החוט שנמתח בין איברינו המסופקים, קור טווי מתערובת נוזלי גוף חלקלקה.
אני מתבונן בך פוסעת למקלחת, זוהרת כמו לפני שנים, וזומם לעמוד בדרכך שוב.
