ליתי, בגלל המועקות בא השקט...
שוחחתי עם האדום שאמר לי שהדריכות מאוד גבוהה...
גם הדריכות בבטן שלי גבוהה...
מרוב עצבים, הלכתי לסופר והתחלתי לקנות מצרכים לבישולים כאילו כל הצבא מגיע אלי להתארח...
ידעתי שהדבר היחיד שמרגיע אותי זה בישולים - אני נרגעת כשאני מבשלת...
הכנתי -
מרק קובה
כוסמת עם איטריות פרפדלה
פשטידת ירקות עם עגבניות מיובשות
קציצות בקר ברוטב עגבניות
קנלוני ממולא גבינות ותרד ברוטב עגבניות
פתיתים
תפוחי אדמה בתנור
ועוגיות גרנולה.
מי יאכל את כל זה??? אין לי שמץ של מושג - בטח לא אנחנו.
הפנסיונר (שפורח כולו...מסתבר מהאנטיביוטיקה) הסתכל על כל הסירים במטבח ושואל... "תגידי, הגדוד של XX מגיע אלינו לשבת?"
עניתי - "הלוואי...אבל אם הם יגיעו...שיהיה אוכל".
אז אם מישהי תקועה בלי אוכל לשבת - אתן מוזמנות לקחת סירים ממני.
אגב, מישהי שעמדה אחרי בסופר הסתכלה בעגלה ואמרה..."יו, כמה קנית?? בחיים לא קניתי כ"כ הרבה..." מישהי זרקה לה מהצד שהבן שלי בצבא (מה הקשר אבל שיהיה)
אז אותה אחת מסתכלת עלי ואומרת..."מסכנה, בטח את מפחדת שיקרה לו משהו".
מפגרת!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
שהחמאס יזרוק עליה טיל!!!!!!!!!
אז זהו, שמהעצבים אני כל הזמן מבשלת.
יאללה,
שבת שקטה לכולנו!!!