בוקר...
אני בחודש שביעי, בקושי קמתי בבוקר, במקום בשש ורבע, בשש וחצי, הערתי בקושי את הילדים. כמו כל בוקר, זה הצריך הרבה נידנודים. הם לא הגיבו, כרגיל. לי לא היו אנרגיות להיות תקיפה. הבת שלי (בת - 9) קמה, התארגנה והלכה להסעה. הבנים התעלמו (בני 7). בסוף אחד מהם קם, הלך להתקלח (כמובן עשה פיפי במיטה בלילה, למרות הטיפול בהרטבת לילה שהלכנו אליו במשך 3 חודשים ועלה הון תועפות...ולא ממש עזר לו). נתתי לו את הרטלין, בינתיים במקום להתלבש הוא התחיל להתעסק עם דברים בחדר שלו. אמרתי לו שנעשה תחרות מי מתלבש קודם אני או הוא. טוב, הלכתי להתלבש, הוא לבש חולצה ומכנס, ובאמצע הגרביים התחיל לקרוא ספר. באתי לבושה והוא התחיל לצרוח עלי שאני רמאית. אמרתי לו שהוא כמו הארנב בסיפור של הארנב והצב - באמצע המרוץ עושה משהו אחר ואז מתרגז שהוא לא ניצח... טוב, נרגע. נעל נעליים, אכל כריך. אני בינתיים ניסיתי להעיר את אחיו שישן בתוך שלולית של פיפי (הוא דווקא נגמל יפה מאוד בטיפול נ' הרטבת לילה וקיבל גביע, וחודש שלם קם יבש, אבל אחרי הגביע, פתאום התחיל שוב לפספס מדי פעם, איזה כיף!!...). הוא סרב לקום. ישן לו בפיפי בכיף ולא זז.
בסוף הצלחתי להקים אותו מהמיטה וביקשתי שיכנס למקלחת. במקום זה הוא הציק לאחיו. השעה הייתה כבר עשרה לשמונה.
טוב, נכנס להתקלח. באמצע המקלחת נתתי לו את הרטלין. יצא, לא מתלבש... טוב, פה כבר התייאשתי, הסעתי את הילד שהיה מוכן לביה"ס והשארתי אותו בבית (עם בעלי שישן עדיין). הילד המוכן התבאס מאוד שהוא מאחר בגלל אחיו והרגיש רע. הוא גם אמר לי שאני לא מחייכת הרבה. אני כבר הייתי על סף דמעות. ליוויתי אותו פנימה למזכירות ביה"ס. באוטו הדמעות התחילו לזלוג לי בלי שליטה.
חזרתי הביתה, הבן שלי עדיין ערום בבית. בעלי התעורר ואמר לו להתלבש.
כנראה שהרטלין השפיע בינתיים ופתאום הוא התלבש לבד, נעל נעליים לבד ואמר שמעכשיו הוא מתנהג יפה. פתאום הוא נעשה כזה ממושמע ורגוע. פתאום היה אכפת לו שהוא מאחר לביה"ס. בעלי הסיע אותו.
כל בוקר קשה לי איתם. כל בוקר אני צריכה לזכור לקום בזמן, לא יאוחר משש ורבע. לתת להם את הרטלין כמה שיותר מוקדם כדי שיוכלו להתארגן. מה לעשות שלפעמים כבר אין לי כוח לקום בעצמי ואני שוכחת שרק עם הרטלין הם מצליחים לאסוף את עצמם.
אני מקווה שאזכור את זה כל בוקר, מהיום....
אני בחודש שביעי, בקושי קמתי בבוקר, במקום בשש ורבע, בשש וחצי, הערתי בקושי את הילדים. כמו כל בוקר, זה הצריך הרבה נידנודים. הם לא הגיבו, כרגיל. לי לא היו אנרגיות להיות תקיפה. הבת שלי (בת - 9) קמה, התארגנה והלכה להסעה. הבנים התעלמו (בני 7). בסוף אחד מהם קם, הלך להתקלח (כמובן עשה פיפי במיטה בלילה, למרות הטיפול בהרטבת לילה שהלכנו אליו במשך 3 חודשים ועלה הון תועפות...ולא ממש עזר לו). נתתי לו את הרטלין, בינתיים במקום להתלבש הוא התחיל להתעסק עם דברים בחדר שלו. אמרתי לו שנעשה תחרות מי מתלבש קודם אני או הוא. טוב, הלכתי להתלבש, הוא לבש חולצה ומכנס, ובאמצע הגרביים התחיל לקרוא ספר. באתי לבושה והוא התחיל לצרוח עלי שאני רמאית. אמרתי לו שהוא כמו הארנב בסיפור של הארנב והצב - באמצע המרוץ עושה משהו אחר ואז מתרגז שהוא לא ניצח... טוב, נרגע. נעל נעליים, אכל כריך. אני בינתיים ניסיתי להעיר את אחיו שישן בתוך שלולית של פיפי (הוא דווקא נגמל יפה מאוד בטיפול נ' הרטבת לילה וקיבל גביע, וחודש שלם קם יבש, אבל אחרי הגביע, פתאום התחיל שוב לפספס מדי פעם, איזה כיף!!...). הוא סרב לקום. ישן לו בפיפי בכיף ולא זז.
בסוף הצלחתי להקים אותו מהמיטה וביקשתי שיכנס למקלחת. במקום זה הוא הציק לאחיו. השעה הייתה כבר עשרה לשמונה.
טוב, נכנס להתקלח. באמצע המקלחת נתתי לו את הרטלין. יצא, לא מתלבש... טוב, פה כבר התייאשתי, הסעתי את הילד שהיה מוכן לביה"ס והשארתי אותו בבית (עם בעלי שישן עדיין). הילד המוכן התבאס מאוד שהוא מאחר בגלל אחיו והרגיש רע. הוא גם אמר לי שאני לא מחייכת הרבה. אני כבר הייתי על סף דמעות. ליוויתי אותו פנימה למזכירות ביה"ס. באוטו הדמעות התחילו לזלוג לי בלי שליטה.
חזרתי הביתה, הבן שלי עדיין ערום בבית. בעלי התעורר ואמר לו להתלבש.
כנראה שהרטלין השפיע בינתיים ופתאום הוא התלבש לבד, נעל נעליים לבד ואמר שמעכשיו הוא מתנהג יפה. פתאום הוא נעשה כזה ממושמע ורגוע. פתאום היה אכפת לו שהוא מאחר לביה"ס. בעלי הסיע אותו.
כל בוקר קשה לי איתם. כל בוקר אני צריכה לזכור לקום בזמן, לא יאוחר משש ורבע. לתת להם את הרטלין כמה שיותר מוקדם כדי שיוכלו להתארגן. מה לעשות שלפעמים כבר אין לי כוח לקום בעצמי ואני שוכחת שרק עם הרטלין הם מצליחים לאסוף את עצמם.
אני מקווה שאזכור את זה כל בוקר, מהיום....
בן 9 היה מאד קשה בעבר בבקרים אך אז לא ידענו אבחנה. לימדתי אותו להתלבש תוך 45 שניות כמו שדורשים בצבא רוסי. כך סיפר לו סבא. והוא קיבל כללי משחק... 2ץ5 אספתי לו בגדים הענתי על הכיסא וכל בוקר מחדש היתי מדרבנת אותו עם 45 שניות. היום הוא מתארגן לבד. בלי כדור. כי חשוב לו לא לאחר למשחק כדורגל לפני שיעורים ובשביל זה הוא צריך צלאת מהבית ב 7 בבוקר. אמרתי שיתחיל לדאוג מהערב לתיק ולבגדים שירצה ללבוש. לאט לאט התחיל להכין לבד. לקח הרבה זמן אבל אנחנו שם. הוא רץ בבוקר לטוטובוס כי חשוב לו. מזל שלנו. אבל.... יש עוד אחד שאומנם מתלבש ומתרחץ לבד, אך מושך ומושך זמן. אמרנו אין לו שום אפשרות למשחק, TV או לשחק עם תינוקת אם לא מוכן לצאת בזמן.הוא תמיד מנסה קודם לקבל משחק אך תמיד אני מזכירה על הסדר הנכון ובסוף הוא מוכן בזמן. יקבל משחק כמובן. לא קשה להעיר אותו כי הוא מתעורר לבד מוקדם מאד. פעם צחצוח שיניים היה קשה היום גם זה קטן עלינו.... בהצלחה....תמצאו עניין, משחק.....אולי יעבוד
