בוקר

[דומינית1]

נשואה היי...אני בהחלט מבינה אותך

אני לא זוכרת מתי אמרתי שאני הולכת עם זה..אני כן זוכרת שאמרתי שאני מבולבלת ורוצה לבדוק לאחר שנטמעתי בקהילה אני יכולה להגיד לך שכמוך כמוני החלטתי להשאר במקום שטוב ומוכר לי וזה הבית בלי קשר לזה גם אני גיליתי רק לפני שנה וקצת את המשיכה לנשים שכנראה היתה טבועה בתוכי עוד קודם לכן ואני לא בקטע של לחפש מישהי, בכלל לא. זה משהו שקרה בפתאומיות. אני עדיין בשוק מאותה שיחה הזויה שפתאום הבנו שיש משהו המצב שלי מורכב ואני מבינה אותה...מאוד מבינה אבל קשה לי. רע לי. אני רוצה אותה בחיי והא קשה לה ואני מבינה גם קשה להיות רק חברה שלי אז למה לעזאזל אני ממשיכה להתסכל באותה הודעה אחת שכתבה לי שהשארתי לי כמזכרת??

 

[דומינית1]

אגב דבר נוסף

אני אוהבת את בעלי, וממש טוב לי איתו ויש לנו אחלה זוגיות ומשפחה רק שמבחינה רגשית ואנטימיות אני מתחברת לנשים הרבה יותר. מה גם שהסקס שחוויתי הוא אחרת לגמריי והסביר לי הרבה מן הדברים שאני לא אוהבת עם גברים ולמה בכל אופן חשוב לי רק להבהיר זה שבחרתי מה לעשות והחיים הם עניין של בחירות, אבל זה לא אומר שיש לי איזשהו שאלטר או כפתור שבו אני יכולה לכבות כל רגש, גם אם אני אהיה מנותקת לחלוטין תמיד יהיה לי רגש כלשהו לדברים, בדיוק על זה דיברתי אתה כשהיא כעסה עליי שאני נמצאת בקהילה. אני אוהבת חברת נשים וזה לא בהכרח אומר שאני מחפשת. כייף לי עם חברות שלי ומצאתי את השלווה שלי עד אותה שיחה שבמקרה פניתי אליה בתמימות לגמריי. החיים הם נסתרים ויש דברים שלא נבין אותם ולא נדע לה הם קורים אבל הבנתי שלא משנה מה, אני לא מכונה מנוטרלת שיש לה כפתור שבו אני נהיית אטומה ולא מרגישה דברים. אני אישה שמחוברת לעצמה לצערי מבינה שבחיים יש הפתעות לא צפויות. היא אחת מהן כמו עוד כה אחרים שנכנסו לי ללב, אז מה בגלל שאני נשואה אסור לי לנשום? אסור לי לצאת? אסור לי להרגיש כלום?! ובמיוחד כשאני לא מאלו שמחפשות לעשות שטויות. אני לא! וזה מה שמעצבן..

 

[אור עיניים]

נכון,זה נורא קשה ונורא מתסכל בכל מובן

אבל התסכולים הללו באים מתוך בחירה מודעת, בחירה שלך, מתוך רצון שלך להגשים את עצמך במלואך. נסי לדמיין לעצמך עד כמה זה לא הוגן להיות בצד השני. את התאהבת בגבר לו נישאת, עשית לו ילדים, חיית את חיי האהבה שלך והמשפחה שלך במלואם. בניהול קשר עם מישהי שטרם מצאה את האחת שלה, את מכניסה אותה למצב שבו לה אין ממש בחירה- אם היא רוצה להיות איתך, זה בתנאים שלך. אם החברה שלך כרגע לא מרגישה כמוך, זה קשה, מאוד קשה להמשיך כאילו כלום, לתפקד כרגיל בהסתרה הזו, אבל אם שתיכן מרגישות אותו דבר, מה היא אמורה לעשות בזה?

 

[nat alie]

מצטרפת

הדבר האמיתי בחיי הוא הבת המהממת שלי. חיי הרגש שלי נמסים מול הגיון וציווי חברתי.

 

[kivsadoingmee]

מותר גם מותר..

מותר לך לעשות הכל ... במקרה שלי אני הרגשתי כמו במשחקים של הילדים - עם הצורות ... שאני עיגול ומנסים להכניס אותי כל הזמן לחור של המרובע... אצלי זה לא עבד... אני יכולה להבין את הקושי הטמון בלעזוב את המקום המוכר והנוח ... ואכן יכולה להיות לך אחל'ה מערכת יחסים עם בעלך... אבל השאלה היא ... מה מחיר החופש???? האם כדאי לשלם אותו??

 

[אור עיניים]

אני כל כך מבינה על מה את מדברת

אני לא רואה את עצמי עושה שום דבר שיסכן את המשפחתיות שלי. בעלי הוא השפיות שלי, הוא העוגן שלי בחיים האלו ואני אוהבת אותו בכל מאודי. אני לא מוכנה בשום פנים ואופן לוותר עליו, או לגרום טלטלה לילדים. הרגשות והמשיכה המינית שלי היום, הם עובדה מוגמרת שאין לי שליטה עליה. מה שכן יש לי שליטה עליו, הוא מה שאני עושה בהם. לו הדבר היה תלוי בי בלבד, לא הייתי מהססת, והייתי חוקרת את הרגשות האלו, בודקת עד כמה הם אמיתיים, עמוקים ונעוצים באישיותי, אבל אני מפחדת. מאוד. ולא עלי או על מה שזה יעשה לי. אני מפחדת על ההשלכות שיהיו לזה על המשפחה שלי, ואפילו יותר מזה, מאז שאני קוראת בפורום, על ההשלכות שיהיו לזה על רגשות של מישהי אחרת, צד שלישי, שלא קשור בי או במשפחתי, שאני בדרכי לממש מאויים ופנטזיות שלי אמצא עצמי פוגעת בה. אני לא חושבת שאוכל לעמוד בזה. צודקות כל אותן נשים שבוחרות להתרחק מנשים נשואות, אלא אם כן את נכנסת לקשר בידיעה ברורה שזה הולך להיות רומן קצר/סטוץ ולא יותר.

 

[דומינית1]

בוקר

חודשים שלא נכנסתי לפורום, שהבטחתי לעצמי שאין לי מה לעשות פה אני נשואה...ואחרי משבר גדול עם בעלי וגלוי הצד הלסבי שלי שערער אותי לחלוטין התחלנו ביעוץ זוגי והחלטתי ובחרתי להשאר עם בעלי אני התחברתי לקהילת הלסביות ומצאתי שם המון חברות קרובות שהן הפכו לחברות נפש בלי קשר לנטיה מינית כזו או אחרת כבר יצא לי להמשך פה ושם לנשים אבל תמיד זה היה על אש קטנה כזו כי הבנתי שמיד תהיה לי מן רגישות לנושא בחרתי בחירה והתקרבתי יותר לבעלי והיה לי טוב עד ש...לפני שבועיים או פחות הכרתי מישהי חדשה ככה במקרה ורציתי להתייעץ איתה על משהו מתחום עיסוקה שמאוד הייתי נסערת לגביו. הרגשתי שבגלל שהיא מכירה את חברות שלי אז היא תהיה כנה ואמיתית איתי כמו שאני אוהבת ומצפה כה סתם התחלנו להתכתב לנו ופתאום נשאבתי לדבר איתה..מסתבר שגם היא, כלום לא היה וכלום לא יהיה ברגע שהרגשתי שהיה פלירטוט לא במקום מחקתי את הטלפון שלה כדי שלא יהיה פתח לכלום מבחינתה הפלרטוטים והצחוקים שלנו כנראה עשו משהו שהפחיד אותי ואותה. היינו במסיבה שלא הייתי אמורה להיות בה וכנראה שהגורל רצה שאהיה בה למרות שלא אמרתי לה כן קיוויתי שהיא שם והיא רצתה שאהיה שם... נפגשנו והיה לנו רגע שם, שבו העיניים נפגשו וברגע אחד הרגשתי צביטה שמשהו קורה שם ודיי נבהלתי אבל גם לא יכולתי לזוז והיה רגע שבו היא נצמדה אליי ואני דיי התחרפנתי מזה...פתאום הפריע לי שהיא רוקדת עם אחרות, פתאום רציתי אותה איתי אבל פחדתי ללכת אליה הדחקתי את הכל.....אחרי המסיבה כל הלילה חשבתי עליה למחרת שאלתי אותה שאלה תמימה...תוך כדי ההתכתבות שלנו היא התנגדה וכל הזמן העלתה את הנושא שאני נשואה וכו'...רבנו השלמנו, פלרטטנו ושוב רבנו ושוב השלמנו, שיחה של כמה שעות טובות לתוך הלילה שבסופה נפתחנו ופחות או יותר הצהרנו שיש שם משהו לא ברור. אז כל הקלפים נפתחו וקילפנו עוד שכבה ועוד שכבה..והאמת שלמרות הכל יש ב משהו שהייתי רוצה שיהיה בחיי, לא רציתי לוותר עליה בסוף היא התנתקה ממני לחלוטין ושלחה לי מייל ע"כ. אני מכבדת אותה מאוד אפילו לא הספקתי להכיר מי היא או מה היא ובכלל מי חשב שמשיחה פשוטה שקשורה לעבודה יצמח משהו אחר או מחשבות למשהו אחר כבר יומיים שאני לא ישנה טוב, אני מבואסת לגמריי, אין לי עם מי לפרוק את זה וכל מה שאני רוצה זה להסתכל לה בעיניים ושהיא תחבק אותי. זה הכל אבל גם לחיבוק או נשיקה לא אזכה אף פעם היא מחקה אותי מכל רשת חברתית..ומליבה מסתבר ושוב אני עם משהו לא ברור ומנופץ לרסיסים היא טוענת שאני לא מבינה..שאני מקשה עליה בוויתר שהיא נאלצת לוותר עליי ועל הקשר שלנו אבל אני מאוד מבינה, ואני נקרעת. היא כנראה פיתחה משהו חזק מעבר לסתם חברות וקשה לה לקבל את זה שלא אהיה שלה לחלוטין אני מבינה אותה, אבל הנישואין שלי זה מצב נתון שלא ישתנה כרגע כמו גם מה שאני מרגישה אליה, שאולי יעלם עם הזמן אך ישוב ויעלה כי בודדים האנשים שנכנסים לי ללב בצורה כזו כמו שהיא נכנסה לשם ואין לי דרך להגיד לה את זה גם אני פה, מבואסת ממצב כזה שבו אני כל כך כמהה להיות איתה ולהכיר אותה אחרי שהבטחתי לעצמי שלא יקרה דבר כזה אני מקווה שהכאב יעבור מהר, אני כבר לא יודעת אם אני מצטערת שהכרתי אותה או שאני מצטערת שאני לא יכולה להכיר אותה רק רציתי לפרוק...

 

[kivsadoingmee]

בוקר טוב לך ....

קודם כל .. הרגישי חופשי לפרוק... מניסיון אני יודעת שהגולה שנמצאת לך בגרון רק גדלה ומאיימת לחנוק... הרי כמה אפשר להדחיק את מי שאת? שחררי את אשר על ליבך... אני יכולה להגיד לך שכשאני כבר לא יכלתי עם התחושות האלו עם המשיכות האלו... החלטתי פשוט להתגרש ולממש את עצמי... אני יודעת שזו החלטה לא פשוט ולא כל אחד/ת מסוגלת לזה... אבל לטובתי האישית וגם לטובת מי שהיה בעלי... זה היה המהלך הכי נכון... הרי מה טוב בלחיות באומללות שמאמללת גם את הסביבה שלי? תני לעצמך להרגיש, אל תוותרי על עצמך... קבלי

(אמנם ווירטואלי) תחזקי את עצמך... תעשי שיהיה לך טוב! ממני הכבשה...

 

[מחפשת את האומץ]

אוי יקירתי....(אני מקצרת כי אני מהפלאפון)

ארחיב במסן/טלפונית אם תרצי. אני מסכימה לחלוטין עם כבשה היקרה! אם תרצי את מוזמנת לקבל ממני גם חיבוק לא וירטואלי

 

[pizi33]

כל כך מוכר כל כך כואב

אין דבר כואב יותר מזה שמוחקים אותך מכל רשת חברתית. האחת והיחידה שאני אוהבת עשתה לי את זה לפני כמה שנים וה"פצע" עדיין מדמם. אני לא מגדירה את עצמי כלסבית, הייתי נשואה הרבה שנים,וחוץ ממנה לא רציתי אף אישה מעולם, אבל בשביל שהיא תסתכל לי בעיניים ותיתן חיבוק אני מוכנה לעשות הכל, מה לעשות שאין עם מי לדבר???

 

[גילוי נמרות]

יופי...

אני חושבת שגם אם בחרת בבעלך עדיין יש לך רצון לממש אהבת אישה ובליבך עדיין לא וויתרת עליה סופית. אולי את לא מספיק חזקה לעצור את זה בזמן, ואולי תמיד תחיי בהרגשת פיספוס... אני לא מדברת מהצד שלך, אני מדברת מהצד השני, זה שכניראה כואב יותר, פגוע יותר, את אומרת שבחרת בבעלך, כדאי שתשארי איתו ולא תכאבי משהי שרוקדת עם אחרות במסיבת ריקודים כשהיא לא מחוייבת אלייך, את יכולה להרגיש את תחושת הכאב נכון? תראי לך מה אותה בחורה שנמצאת איתך בזוגיות מרגישה יום יום כשאת חוזרת לבעלך...... כשהיא צריכה לוותר ולקבל שאת עושה איתו אהבה... או סתם סקס, מממשת זוגיות אחרת ולא איתה.... אה? תנסי לדמיין מה הצד השני מרגיש.... לא קראתי את כל התגובות כאן, ואני מודה שיש בליבי שמחה כאני קוראת התנגדות גדולה שפיטה קשה לגבי קשר כזה עם אישה נשואה, שהוא מתכונת לכאב לב גדול. אני הייתי בקשר כזה, ואני לא מתחרטת עליו למרות שכאבתי מהדברים שפירטתי מקודם, כאבתי מאוד אפילו, אבל אז לא הייתי מוכנה לקבל את עצמי ואת דרכי ואת הרעיון לחיות בזוגיות עם אישה, היא חדרה לליבי, ועשתה את זה בגדול, הכי גדול שידעתי מעולם, היא נשארה שם, והיא יודעת זה, תמיד יהיה לה שם מקום.... היום מהמקום שלי אני שוללת מראש קשר עם אישה נשואה, אני חושבת שאת צריכה לשמוח שאותה אחת מחקה אותך מכל הרשתות החברתיות שלה עוד בתחילת הקשר ככל שהקשר מעמיק כך כאב הפרידה גדול וממושך יותר.... יש דבר שאני מרגישה שאני חייבת לציין, תקופה ארוכה בה שללתי קשר עם אישה נשואה בגלל הרעיון שהיא לא מספיק נאמנה לי, וגם בי היתה כל אותה תקופה רצון לתת לה להרגיש הרגשה דומה, מודה שהצלחתי למרות שלא ממישתי כי אהבתי אליה היתה גדולה וחזקה, לא ממזמן יצא לי להכיר משהי לא נשואה, תחושת הנאמנות איבדה כל טעם כשהסתבר שלאותה בחורה יש לב רחב מידיי מסתבר ויכולת לאהוב כמה נשים בו זמנית, מצד אחד אני סותרת את עצמי כאן אך... גמני מסתבר חייבת לפרוק היום... אחרי מחשבה מעמיקה בנושא, אחרי הנסיון עם האישה ה''פנויה'' אני מבינה שתאוריית האישה הנשואה שהחזקתי בה לא נכונה. מפרגנת לנשואה ''שלי''! לא משנה שאחרי שנפרדנו היא סיפרה שגם לה פתאום התרחב הלב ויכולת האהבה פתאום גדלה, כשהיא תקרא את השורות האלה תבין שבשבילי באיזה מקום המידע פירגן. מצאי לך אישה נשואה אולי זה הפיתרון למילוי החסר...