בוקר...

[אנשל המקורית]

בוקר...

אי אפשר להגיד על הבוקר הזה שהוא טוב.. פיגוע בירושליים,נו,מה כבר חדש? הקלות הבלתי נסבלת של התפיסה שלנו לגבי הפיגועים כנראה..וגם היא כבר ישנה,ענתיקה... יש התרעות על פיגועים? נו,גם ככה אני לא יוצאת יותר מדי מהבית,אנשים אחרים כן,אנשים אחרים מתפוצצים,אנשים אחרים מתים,אנשים אחרים מאבדים קרוב...ואני,אני נשארת בבית... התרגלנו...וכמה שזה רע להתרגל.. ותמיד אנחנו חושבים על הקרובים לנו,על היקרים לנו,וזהו...זה המעגל הקרוב והחשוב שלנו...כל השאר גובל באדישות...אדישות של אין ברירה,אחרת,נתמוטט.. ואני שואלת כל הזמן,למה אנחנו,כעם,לא יוצאים לרחובות להפגין,לצעוק,לצרוח, הרי אנחנו שמנו את ה"נבחרים" עאלק בממשלה,אנחנו גם יכולים להוריד אותם, זה תלוי רק בנו,הקטנים,אלה שמתפוצצים,שמאבדים,שחיים באותה קלות בלתי נסבלת של פיגועי תופת שלא נגמרים.. לא יודעת מה להגיד לכם,עצוב לי ורע לי שכאלה דברים קורים לנו במדינה שלנו,עצוב לי שיש עוד בערך עשר משפחות שדווקא היום (יום שלישי פעמיים כי טוב? מי החליט על זה בכלל??ואיפה הוא אותו אחד נבחר שאמר את זה???),דווקא היום יתחילו את מסכת הייסורים הפרטית שלהם.. נו,אני לא תמיד כזו על הבוקר...רק בבקרים שיש בהם פיגועים... מקווה שהמשך היום יהיה יותר טוב.

 

[נינת88]

בוקר בוקר

רק עכשיו התעוררתי, בכלל לא ידעת שהיה פיגוע... נזכרתי איך פעם, כל פיגוע כזה היה מקפיץ את כל המדינה בבהלה, פעם... לא ממש מזמן, לפני 3 שנים, אולי 4.. אלו לא דברי ביקורת, רק התבוננות, ואני חושבת שמה שקורה לנו עכשיו, שכל פיגוע הוא עוד פיגוע אם אתה לא מכיר אף אחד שמת שם, זה סוג של התרגלות, סוג של התחשלות, וזו תגובה מאוד טבעית נראה לי, כשזה נמשך ככה לאורך הרבה זמן. אני לא חושבת כמוך. לא הכל תלוי בנו הקטנים. בכלל לא. בטח שלא בכל מה שקשור למדינות וממשלות, צריך להפגין ולהביע דעה, זה כן. אבל להחליף את ראש הממשלה? במי בדיוק? בפואד? בביבי? יוסי שריד? אני הייתי בוחרת בביילין אם אפשר היה, אבל מי עוד היה בוחר בו? לפעמים אני חושבת שממש נוח לממשלה שלנו שהמצב כאן קשה, כי אז כל אחד עסוק בחיים הקטנים שלו, ולאף אחד אין את האנרגיות לצאת ולהפגין, ובטח שלא להשקיע בזה כל מיני כספים, וככה השלטון נשאר בשלטון, שזו מטרתו העיקרית של כל שליט... את יודעת, לפני 3 וחצי שבועות, נהרג בטול כארם ידיד ממש טוב שלי, אחד שאני ממש ממש אוהבת, הוא היה במילואים, עבדנו יחד במסעדה, ואני כל כך מתגעגעת אליו שאין לך מושג. התגעגעתי אליו עוד לפני שמת, כי היה שבועיים במילואים, וכשבא לחופש לא הספקתי לראות אותו. לפעמים אני מתקשרת אליו, סתם כדי לשמוע את ההודעה שלו בפלאפון... נראה לי שלכל אחד יש את המתים שלו, זה עדין לא עושה אותך לאחד שיודע להתמודד עם מוות, כי כמו שהחיים של כל אדם שונים, והקשר שלך עם כל אדם שונה, כך גם המוות של כל אחד שונה. אני לא יודעת מתי ואיך כל זה ייגמר, אין לי שום תוכנית לצאת להפגין ברחובות, כי אין לי מושג על מה, אני רק רוצה כמו כולם שהשקט יחזור, שהפחד ילך... אני לא מרגישה שאני אדישה לפיגועים, או למצב, רק מקבלת אותו, ככה כמו שהוא, למה? כי אני לא יכולה לשנות אותו. לא יכולה. חבל. מרגיז. אבל זו האמת. יומטוב נינת.

 

[במבה מעופפת]

כן, האדישות הורסת...

אותי..... פעם עם היה פיגוע זה היה כזה מבהיל וישר הייתי מתקשרת לאמא ואומרת לה:" אמא אמא!! היה פיגוע!!!!..." היום זה יותר כמו:"אמא.. היה פיגוע.. רק5 הרוגים.." מה שבימינו נחשב דיי (דיי!) לפיגוע קל לא כמו היום... 18 לעזעזל... טוב.. המצב מדכא... אבל מתי הוא לא???... מה שלומכם?.... כולכם בסדר?..... סקאברס איפה אתה ?..... לא שמענו ממך הרבה זמן...

 

[tiger]

ומה אפשר לעשות?

חוץ מלאכול את הלב...הרי מול המיתאבדים האלה פשוט אין מה לעשות . איזה עם יכול לגדל אמהות ששמחות שהבנים והבנות שלהם הולכים להיתאבד...איזה תת תרבות צמחה כאן? תת תרבות שיכלה להיתפתח על קרקע של מנטליות פרימיטיבית בימיוחד. בבקשה זה מה שצומח מבורות ופרימיטיביות:מוטציות ומחלות. אתמול היתפוצץ נער חולה איידס...אני לא אתפלא אם הוא היה גם נרקומן וזו היתה הגמילה שהציעו לו.