שלב ש(כמעט) כולם עוברים - רק לא להיבהל...
ברוך הבא למועדון
, בסך הכל זה רק מעיד על העובדה שאתה בן אנוש, אתה יודע, היצורים הללו שיש להם רגשות.
אני זוכר שכשעברתי את השלב הזה חשבתי לעמי ששברתי לא פעם ולא פעמיים עצמות בגוף - אבל אף שבר כזה לא כאב כמו הכאב שיש אחרי פרידה. מדהים כמה רגש מסוגל לכאוב בצורה פיסית כל כך.
אהבה היתה, ואיננה - אבל מאידך, כמי שנמצא כמה שנים במורד הדרך, אוכל לומר לך שאחרי תקופת התאוששות, כשהפצעים יגלידו והכל יכנס לפרופורציית זמן וחיים - העולם יראה לך אחרת לגמרי. העצבות הזו תלך ותדעך, תהיה בתדירות נמוכה הרבה יותר ועוצמות נמוכות הרבה יותר.
אתה תתחיל לחיות, ולמצוא את עצמך בעולם שהיום הוא זר, מוזר ודי מפחיד ומה צופן לך העתיד... אינך יודע.
מספרים על יהודי שהיה נרגן דרך קבע ומתלונן מרגע שהתעורר בבוקר עד עלותו על יצועו בערב על מר גורלו, כמה קשים הם חייו, כמה קשה לו, כמה רע לו, כמה עצוב לו. ישב הקב"ה ושמע את תלונותיו של האיש ואמר למלאכיו "זה האיש, אינו יודע מה רע יכול להיות - הוא מתלונן כמה רע לו? הבה נראה לו חיים קשים מה הם, שילמד..."
יהודי אחר מאידך, היה קם בבוקר עם חיוך, יוצא החוצה לעבודתו, עוצר לרגע, מביט בשמיים, או בעננים. הולך ומתענג על יפי העולם ומודה לאל על החיים הטובים שנתן לו, עם כל הקשיים שיש בהם. ישב הקב"ה והביט בו וחייך "חייך טובים? חכה ואראיך חיים טובים מה הם..."
תן לעצמך זמן ומקום - כשתהיה מוכן, יגיעו חיים חדשים שיכולים להיות הרבה יותר טובים ממה שהיה
.