בוקר קשה (ט)

[בעיטה בבטן]

 

[ג ר נ י ו ם]

וכן חשוב לי להגיד לך גם שאני רחוקה

מלהתיימר להבין את מלוא המורכבות של הסיטואציה שבה את נמצאת, ושברור לגמרי שיש לך חלקים חזקים ואמיצים מאוד ושאת מתמודדת באמת בגבורה. מה שאני כן יכולה להתיימר להבין הוא המקום שבו עולים תכנים קשים בטיפול, וממקום של הזדהות אני יכולה להגיד שיש דרכים אחרות לגמרי להתמודד עם קושי בטיפול, ושקושי בטיפול לא חייב להיות מופנה מיד בחזרה נגד הגוף והנפש שלך (ואת מכירה כמוני, אני חושבת, את ההרגשה הבאמת נפלאה של לעשות עבודה אמיתית בטיפול, ולעמוד במחירים שלה).

אולי, אם את והמטפלות שלך מרגישות שאת עוברת איזה גבול, שווה לשקול אופציות של החזקה אינטנסיבית יותר לתקופה? לא רק בגלל הנזק שאת מסבה לעצמך עכשיו, אלא כי העתיד הולך להיות אינטנסיבי ומסובך עוד יותר ואת ממש לא רוצה לחזור לדפוסים המוכרים...


מקווה בשבילך לטוב

 

[פרפר בתוך אגרוף]

או.קיי,

הוצאת את זה.
אמרת את המילים המפחידות האלו שתקועות לך בגרון כבר הרבה זמן.
ועכשיו שהוצאת, וזה בחוץ,
את יכולה לתת מקום גם לדברים האחרים שאת יודעת ומרגישה ורוצה?

את יודעת, החולי לא מקל בשום צורה על הכאב הזה, הוא רק דוחה את ההתמודדות איתו... כל פעם שתפסיקי לאכול [ותפסיקי להאכיל-!!!] את משתקת את הכאב לזמן כלשהוא. ברגע שאת חוזרת לאכול הוא שם בעצמה שרק הולכת וגדלה. עד שלא תהיי מוכנה לעבור דרך הכאב הנורא לא תוכלי להפסיק את המעגל הזה.

 

[TinaBa]

קראתי את המשפט האחרון שלך המון פעמים.

וכל פעם- עם דמעות בעיניים.

את כל כך צודקת!
זה כמו לעשות Pause, רק שברקע הכל רק הולך ומצבר ומתעצם עוד ועוד ועוד. ואז- לעשות Play זה כל כך הרבה יותר כואב.

איך עוברים דרך הכאב?
בטיפול אני מעלה תכנים. מתמודדת איתם. מעבדת אותם. באה במגע איתם.
מרגישה שזה סוג של לעבור דרך הכאב.
אבל כל פעם כזאת, של מגע כזה עם הכאב, החולי מרים ראש. מה גם שכל שקילה היא טריגר לחולי להשתולל (ולא משנה מה אני אעשה, השקילות רק נעשות יותר ויותר בלתי נסבלות)...
אני מבינה רציונלית שהחולי הוא הבריחה האולטימטיבית מהכאב האמיתי. אבל לפעמים זה פשוט הדבר היחידי שאני יכולה להביא את עצמי לעשות, כי להרגיש את הכאב האמיתי זה פשוט כל כך הרבה יותר מידי...

 

[TinaBa]

מעדכנת-

אז ביקשתי עזרה אתמול.
הייתי עם הבנזוג שנתן לי תחושה שהוא הכי איתי בעולם.
לא שפט ולא עשה "נו נו נו". פשוט היה שם.
וזה היה כל כך טוב....

והיום יותר טוב.
כרגע הראש מעל המים.
מחזיקה מעמד...
ומחר שוב טיפול.


תודה שאתן כאן איתי....

 

[ג ר נ י ו ם]

כמה טוב לשמוע

 

[פרפר בתוך אגרוף]

שמחה לשמוע.

יש קוים אדומים שאת יודעת שאם תחצי אותם תחזרי לאשפוז?

 

[TinaBa]

שאלה מצויינת

הלכתי לאשפוז מלכתחילה כי הבנתי שאני מתדרדרת בלי שליטה.
אני רחוקה מזה עכשיו. מאוד רחוקה.
יודעת לזהות בורות. לצאת מהם הרבה יותר מהר. לבקש עזרה אם אני לא מצליחה...
המטפלות שלי יודעות מה קורה איתי על בסיס יומי, ואני חושבת שיעזרו לי לזהות מצב מסוכן.
מעבר לזה- הקושי שלי הוא בעיקר רגשי-נפשי. מבחינה התנהגותית אני ממש בסדר.
אני חושבת שהקריטריון לאשפוז היה ויהיה התנהגותי- אם אני לא אצליח לאכול/ לא אצליח להימנע מהלקיא/ לא אצליח להימנע מספורט הרסני/ לא אעלה מספיק במשקל- אז יהיה מקום לשקול אשפוז שוב.

 

[פרח נובל2]

שימחת אותי!

קראתי את מה שכתבת, אבל לא ידעתי איך להגיב...
אבל כשאני רואה שאת מתמודדת, וכל כך חזקה, מגיע לך! מגיע לך כל הכבוד ענקי! מגיע גם על הפתיחות (שזה לא מובן מאליו...)
יש בך המון כוחות! אני רואה את זה...
תמשיכי להתקדם יקרה! ולראות רק ימים יותר טובים!

 

[TinaBa]

תודה יקרה

 

[hory0]

תודה שעדכנת..

באמת עושה טוב לדעת! מקווה שגם מחר וזה שאחריו יביאו עימם תחושות נעימות יותר..

גאה בך שהיית מסוגלת לבקש עזרה, לקבל את העזרה, ושזה עשה לך כל כך טוב. מקווה שזה ייתן לך ביטחון להעיז ולבקש תמיד, ולא להישאר לבד עם הכל..

 

[TinaBa]

 

[someone343]

יקרה

קוראת ובלי הרבה מילים,
גאה בך על כך שאת חזקה ושולחת כוחות להמשך!!

 

[TinaBa]

תודה