בוקר קשה (ט)

[TinaBa]

בוקר קשה (ט)

קמתי היום ממש על הפנים...
חלמתי שמאשפזים אותי במחלקה פסיכיאטרית בגלל שאני אובדנית... ואחרי שבוע אני מחליטה לשחרר את עצמי כי אני פשוט מתייאשת ואומרת שתמיד- לעולם- אני אהיה אובדנית...


אני בעיקר ממש עייפה.
עייפה מלהתמודד.
מלהחזיק.
וכל כך בא לי לשחרר וליפול
ובא לי להקל על עצמי בדרכים לא בריאות...

 

[פרח נובל2]

אוף, כל כך עצוב

תנסי לזכור שזה רק חלום... היו לי אתמול מלא חלומות. אחד מהם היה דומה לשלך. רק שלי זה היה בכפייה, ואפילו שרציתי להשתחרר, נתנו את האחריות להורים שלי, ולא נתנו לי להחליט...

אני גם מקילה על עצמי בדרכים לא בריאות. אני יודעת איך שזה קשה ואיך שמלא פעמים לא הולך, תנסי לחשוב שחבל. את סובלת מספיק, למה להוסיף עוד צרות על מה שיש כבר???
תנסי לפרוק את ההרגשות, את מוזמנת לכתוב לי תמיד!!!

ענק ענק, ותזכרי שאת לא לבד. אף פעם. אני מבינה אותך כ"כ.

מקווה מאוד שהמשך היום שלך (שלנו) יהיה יותר טוב!

|

 

[TinaBa]

תודה

מקווה שהמשך היום היה יותר טוב בשבילך.
ומקווה שמחר יהיה אפילו יותר טוב. לכולן.

 

[פרפר בתוך אגרוף]

חלום עצוב

במציאות את לא מאושפזת. במציאות את בחרת בחירות גדולות בחיים שלך,
ואת נלחמת כדי לעשות אותן נכון.

הפגיעה העצמית- בכל דרך שהיא- היא הקלה לטווח הזמן המיידי, אבל נזק לטווח הרחוק. את יודעת את זה, ואנחנו כאן להזכיר שוב ושוב.
את חושבת על הטווח הרחוק עכשיו. זה מה שאת בונה.
אז בטווח הקצר תחזיקי חזק, גם הרגע הזה יעבור.

 

[TinaBa]

תודה יקרה,

אני תמיד מתרגשת שאת כותבת לי

היום קשה לי לראות את הבחירות הגדולות ואת הטווח הארוך...
רואה רק וכל הזמן את הגוף שלי. את הגודל שלו. את כמה שהוא דוחה.

מדהים איך אפשר לקום בבוקר ולראות רק גוף.
ולשכוח כל דבר אחר שקורה.
פשוט כאילו אין שום דבר אחר חוץ מהגודל של הבטן והרגליים שלי.
בשניה אחת, מתנתק הקשר הלוגי בין הגוף הפיזי לבין הסיבה שהוא ככה.
בשניה אחת, כל המטרות, הרצונות, החלומות- הכל נעלם. ואני נשארת אך ורק עם ראיה מעוותת וחולה והתעסקות בלתי נגמרת בגוף.

בקיצור- היה יום ממש קשה
גם כלל בתוכו קניית בגדים הכרחית- מה שעוד יותר החמיר הכל. (לפחות סילקו אותי מ"הגרה" באמירה של: "את מחפשת בגדים בשבילך??..."

)

אני בעיקר מותשת...

ולא- לא פגעתי בעצמי. עדין מצליחה להחזיק מעמד...
ומחר טיפול... זקוקה לזה....

 

[hory0]

לא מסוגלת כרגע למצוא בתוכי מילים.. אבל תדעי שקראתי, שאני מרגישה כמה כואב, ושולחת חיבוק הכי הכי חזק שיש בתוכי!!!

 

[TinaBa]

אני בקריסה טוטאלית.

לא יכולה להתמודד עם מה שהמשקל הראה היום.
לא יכולה להתמודד עם התכנים שעולים בטיפול.
זה יותר מידי.
אני מוצפת.
מרימה ידיים.
נותנת למחלה כמה מקום שהיא רק רוצה.
הנה- קחי!

 

[hory0]

יקרה כל כך..

אני שומעת מבין המילים שלך כמה קושי וכאב מציפים אותך, ושכרגע את לא מסוגלת להתמודד עם הכל לבד..
בואי תנסי לחשוב מה יוכל להקל להכיל את הכל עם כל הקושי שכרוך בכך?

אולי לקבוע טיפול נוסף השבוע או להתקשר למטפלת שתעזור לך להכיל?
אולי להקיף את עצמך באנשים שיכולים להקל?
אולי לנסות לפעול על אוטומט? להתמכר לסרט?

יקרה שלי..אני יודעת שכעת זה קשה מנשוא..אבל זכרי שרק בזכות האומץ שלך לגעת בתוך הכאב שנצור בליבך, הוא שיאפשר לך טיפול ותהליך החלמה משמעותי..הכאב בעוצמתו מעיד שאת שם.שאת נוגעת.שאת מתאמצת כל כך.שאת לא מוכנה לוותר למחלה. לא מוכנה!!!!

הלוואי והיתה דרך להקל במיידי..נסי להיאחז בהבנה ובאמונה שזה לא ימשך לנצח..השמש חייבת לזרוח ככלות הכל!

 

[Kalphana Vera]

מתוקה שלי,

לכולנו יש ימים כאלה.
הלוואי והיית יכולה לעצור הכל ופשוט ללכת לישון, להתחיל מחדש מחר. אבל לא תמיד החיים מאפשרים את זה.
אז היום קשה נורא, ונראה כאילו את לא יכולה להתמודד עם המשקל והטיפול.
מבחינה פרקטית, אגיד לך שפשוט תעברי את היום על טייס אוטומטי, במידת האפשר. תנסי פשוט לסיים את היום עם מינימום נזקים.
ומכל שאר הבחינות, אגיד לך (ואת בטח יודעת) שיש גם ימים כאלה, ולא צריך להיבהל מהם. צריך לנסות להסתכל על התמונה המלאה, למרות שזה קשה, ולהבין שזה חלק מתהליך ההחלמה.
זה מאד קשה אחרי אשפוז, לדעת שעדיין יש ימים קשים. יש לך את הפנטזיה הזאת שאשפוז יפתור הכל ואחרי שתצאי משם תהיי כולך בסדר ובריאה. אבל זה לא ככה, וצריך פשוט לקבל את זה, למרות שזה קשה נורא.

קחי כמה נשימות עמוקות, נסי לנטרל היום את כל מה שסובל דיחוי למחר, ונסי פשוט לעבור את היום הזה עם מינימום נזקים. מחר יום חדש.

וכמובן, תשמעי מוזיקה יפה!
http://www.youtube.com/watch?v=rD8oUGHmZK8&feature=related

 

[TinaBa]

יקרה,
אני אוהבת שאת מצרפת לי שירים

זה עושה טוב.

אני עושה כל מה שאני יכולה כדי לא לפגוע בעצמי, וכדי להעביר את היום.
מבחינת אוכל- אני אפילו לא מנסה. זה לא יעבוד... לא היום....

מה שאני מאוד לוקחת ממה שכתבת זה שבאמת אין מה להיבהל. שאני יודעת שיהיו ימים כאלה. שאלו בורות שאני מכירה. ושזה יעבור מתישהו.....

אבל ממש ממש קשה....
אוף...

 

[Kalphana Vera]

אני יודעת..

זה באמת קשה.
ואת מתמודדת עם זה בגבורה, גם כשנראה לך שלא. גם בתוך כל הפחדים והחולשות שלך את אמיצה נורא. ההודעות שלך בפורום אמיצות, ואמיתיות.
זה באמת יעבור מתישהו. ממש עוד מעט היום הזה ייגמר ואחד חדש יתחיל אחריו. יכול להיות שהוא יהיה גרוע גם, אבל יכול להיות שלא. אל תסתכלי על זה עכשיו כעל תקופה, תסתכלי לרמת המיקרו- כל יום בפני עצמו. מה את יכולה לעשות בשביל שמחר לא יהיה קשה כל כך?

אני לא אגיד לך שתנסי לאכול בכל זאת, כי זה לא יהיה הוגן. גם לי יש ימים שאני מפסיקה לנסות. אבל תשמרי על עצמך, טוב? ובכל זאת, למרות שזה צבוע- בבקשה נסי לאכול קצת. משהו. בבקשה..
(ותקשיבי לשיר ששמתי לך, ואני מקווה שתעריכי את הוידוי המביך הזה- אני נוטה לזמזם לעצמי בראש [ולפעמים בקול רם!] את הפזמון ברגעים שאני מפסיקה לנסות לאכול כמו שצריך, וזה עוזר לפעמים)

 

[ג ר נ י ו ם]

לא לגמרי ברורה לי ההבחנה שאת

עושה בין לפגוע בעצמך (אקט לא לגיטימי) לבין לא לאכול (לגיטימי משום מה). צום או אכילה מועטה או הקאות או ספורט יכולים להיות צורות של פגיעה עצמית. אני לא רוצה לרפות את ידיך ואני מעריכה את המאמצים שלך שלא לפגוע בעצמך, אבל לא הייתי מתחמקת מהעובדה שבפעל, כן, את פוגעת כרגע בעצמך (ולא רק בעצמך). אני מבינה כמובן את הצורך למצוא דרכים להתמודד עם הדברים הקשים שעולים בטיפול, אבל האמת הפשוטה בסופו של דבר היא שיש לך יכולת לבחור להתמודד אחרת או לבקש עזרה נוספת, ובמקום זה את בוחרת בהרס. זה כל כך עצוב...

 

[פרפר בתוך אגרוף]

 

[TinaBa]

רק רוצה להגיד

שאני מסכימה איתך. ההבחנה לא נכונה. זה למעשה אותו דבר. זה פשוט איכשהו יותר לגיטימי (?). אכישהו מרגיש שזה "לעשות משהו בנידון" אחרי עליה לא הגיונית במשקל. אבל ברור לי שזאת פגיעה עצמית לכל דבר. וברור לי שאני צריכה לבחור אחרת.

אני מקבלת את התמיכה הכי מקיפה שיש במסגרת לא אישפוזית.
אני משתדלת להיעזר כמה שניתן, ולבחור בהרס כמה שפחות.
ולפעמים אולי זה לא בא לידי ביטוי בכתיבה שלי פה, אבל אני באמת באמת עושה כל מה שאני יכולה כדי להחזיק מעמד.

אבל לפעמים זה כל כך עוצמתי...

ההריון (טוב, נמאס לי להשתמש ברמזים) לפעמים יכול להיות הדבר הכי מחזק והכי מושך לבריאות.
ולפעמים יכול להיות המושא של כל הגועל והדחיה שמציפים אותי.
ואז- ממש קשה לשמור על עצמי כדי לשמור עליו.
ממש קשה...

לא יודעת מה אני מנסה להגיד.
רק משתפת במורכבות.
בקושי.
בכאב.
במאבק לעשות הכי טוב שאני יכולה, למרות הכל....


[ואני ממש מבקשת-
בחרתי לשתף בהריון כשאני במקום מאוד כואב ורגיש.
מקום מאוד לא יציב.
בבקשה אל תטיפו לי מוסר.
בבקשה תראו את הקושי.
בבקשה פשוט תהיו איתי שם...
(ואם זה לא אפשרי- לא חייבים להגיב...)]

 

[חלומותשל אחרים]

לא יכולה לא להגיב לך יותר.

כי את כל כך מכעיסה אותי
ואם אני לא אוציא את זה עלייך, אז אני אוציא את זה עליי, וזה לא מגיע לי.
את יודעת מה אני חושבת כבר.
אני בניגוד לכמה אחרות פה לא מצליחה לקבל את הבחירות שעשית.
אם את לא מצליחה להתגבר על עצמך- תחזרי לאשפוז עד הלידה.
וכן- ראיתי כבר כמה נשים שהעבירו את ההריון שלהן במחלקה
זה מה שאת רוצה?
זה [נניח] לגיטימי שאת פוגעת בעצמך, אבל אין לך שום זכות לפגוע בילד שלך.

 

[TinaBa]

שמחה שסוף סוף הוצאת את זה

אני לא מתיימרת לדעת על מה כל זה "יושב" אצלך, ולמה זה כל כך מכעיס אותך. אני רק יכולה לקוות שאת מרגישה יותר טוב עכשיו, אחרי שכתבת מה שכתבת.

לא מרגישה צורך לפרט פה מה אני עושה כדי לשמור על התינוקי ולתת לו כל מה שהוא צריך. ותאמיני לי- זה הרבה מאוד...

ו- חלומות,
קוראת אותך פה הרבה. מקווה שאת מחזיקה מעמד ועושה טוב לעצמך.

 

[פרפר בתוך אגרוף]

הערה בסוגריים-

אני מבינה שזו הייתה צורת התנסחות, ומקווה שזה אכן כך ותו לא, אבל "את מכעיסה אותי ועדיף שאוציא את זה עלייך מאשר עלי" זו טענה מזירת הגברים המכים, ולא מיחסים אנושיים בריאים. אם את מתעצבנת ממישהו זכותך להתרחק ממנו, לשבור כוס, או וואטאבר, אבל לא להוציא את זה עליו בחזרה. בין להוציא את זה על מי שהכעיס אותך ובין להוציא את זה על עצמך צריך להיות שטח נרחב שבו מוציאים את זה בדרכים שהן לא "על מישהו".

[וכל זה באמת בלי קשר לדעתי על הנושא הנדון עצמו]

 

[חלומותשל אחרים]

וגם כאן-

מה את רוצה ממני?
ההשוואה שלך ממש אבל ממש לא במקום לדעתי.
זה ש"הוצאתי עליה" התבטא בסה"כ בזה שאמרתי לה את דעתי
ותכלס- בין כל החיבוקים כאן אני חושבת שזה לא מזיק שתהיה תגובה אחת פחות נחמדה.

 

[בעיטה בבטן]

וואו יקירה ...

קודם כל הרבה בריאות ומזל טוב .
אני כל כך מבינה אותך (אמנם לא הייתי בהריון ...) הצפיה של הסביבה שתנהגי עכשיו רק בשביל התינוק, והחוסר מקום לעצמך
הוא מאד מובן לי מהרבה חברות שהיו אמיצות מספיק כדי להגיד או כמו שאת כתבת את מה שאת מרגישה .
אחות ליבי ילדה לפני כמה חודשים מתנות נפלאות ועדיין הקושי עם הגוף , ומה שחסר היה לפני ,היה קיים גם אחרי עם כל האהבה
והיופי.
ואני ממש גאה בך שכתבת , כי זה כל כך לא מובן מאליו .
וברגע שהיו מילים , היו גם פתרונות .
אז אני שולחת לך חיבוק גדול גדול , הרבה הבנה , הרבה תקוה . ובעיקר הרבה בריאות
הכלה לעצמך וכמובן לדבר הנפלא שבתוכך
תמשיכי לשתף ולהיות אמיצה .

 

[TinaBa]

יקרה

תודה על החיבוק, ההבנה, התקווה...
זקוקה לזה...
ריגשת אותי מאוד...