בוקר עצוב

[גלית34]

בוקר עצוב../images/Emo4.gif

ומה יהיה מחר? אני מפחדת

 

[ילדה גדולה 26]

בהחלט. חזרנו לזוועות ולאימה...../images/Emo10.gif

אוף, שיהיה כבר טוב...

 

[z i s y l e]

בהחלט......./images/Emo10.gif

גם אני התחלתי להרגיש קצת פחד במיוחד בגלל שיש לי מן תחושה שזה מתקרב אלי בצעדי ענק ראשון? מי חשב שזה יהיה כל כך קרוב לבית שלי........ במיוחד שחזרתי 10 דקות קודם לכן מהאזור.... בתקווה ליום טוב ועתיד טוב עוד יותר, זיסי

 

[zoei1]

עצוב ומפחיד! מה יהיה? אין תחושת

בטחון בשום מקום!

 

[עופר 123]

דברים שרציתי לומר......./images/Emo16.gif

אמש לא רציתי להתעורר לתוך הבוקר הזה, פחדתי לפתוח את העיתון וכעת אני חושש מהערב, אז כבר יהיו השמות, אותם שמות על רקע שחור על סמל המנורה ועלי הזית שאמורים לציין שלום, שם פרטי, שם משפחה, גיל, מגורים. ולא, לא רוצה להכיר אותם, לא רוצה שאדע מי הם, לא רוצה שיהיה לי עוד שם של מכר, מישהו שהכרתי, מישהו שאני מכיר והלך. ומרגיש כמו אגואיסט, או אולי דווקא צריך להרגיש ככה, כי אני רוצה שמות אנונימיים עבורי, גילאים שאני לא מכיר, הרחק הרחק מן המקום בו אני גר. ובכל זאת, יודע שהם חלק ממני, חלק מהעם, חלק מהמקום הקטן הזה שנקרא ישראל, אנשים שאולי לא הכרתי, אולי לא הייתי מכיר לעולם, אבל הם גרים פה, איתי, חולקים גורל משותף וטראגי, הולכים לשחק סנוקר בבניין שעשוי מפל-קל. ואז עוד רגע עובר, עוד דמעה של חוסר אונים, של רצון לשבור הכל, כי כבר נמאס משמות בעיתון על רקע שחור, כי כבר נמאס לקפוץ בבהלה מבלון שילד פוצץ, כבר נמאס מזילות החיים במקום המקולל הזה. ואז עוד רגע עובר, כי אולי, אולי, כמאמר אותו המנון מפורסם, עוד לא אבדה תקוותנו. לחיים קלים יותר, פשוטים יותר, בלי פיגועים, ובלי תאונות דרכים, והלוואי שהיו יכולים פשוט להתמקד בפרשת שופטי הכדורגל, כי שם אולי יש כרטיס אדום אבל הוא לא אדום מדם. ואז עובר לו עוד רגע, ואולי באמת לא צריך לאבד תקווה. אולי שוב נגלה איזה כוח, כמו שתמיד אנו מגלים, כמו שתמיד מסתתר שם לרגעים קשים, כי בסופו של דבר מי יכול עלינו? אולי נמצא את אותו כוח שיאפשר לנו להמשיך לחיות, כי אין כוח חזק יותר מהרצון לחיות, להיות ביחד, לאהוב, אז, עכשיו, תמיד, לעולם ועד. שרק יהיה לנו כוח, שרק יהיה לנו טוב, שרק נהיה בריאים. אמן.

מעורב ב-

, עופר

 

[z i s y l e]

אויי עופר......

אתה כל כך צודק...... לי לא היה את הכח לכתוב את כל מה שעלה במחשבותי והנה, כתבת ממש הכל.....

זיסי

 

[קרני]

תמונות ...

התמונות שחקוקות לנו בזכרון, הן התמונות של החיים - לעיתים בשחור לבן, לעיתים צהובות ודהויות, לעיתים אדומות מדם, לעיתים צבעוניות ומסנוורות, ולעיתים משכרות ונעימות... ואנו לוקחים איתנו במטען שלנו, במסע החיים את כל התמונות האלו שנספגו ונחרטו עמוק עמוק בזכרון הקיומי שלנו וכל התמונות האלו הן אנחנו... ובכל אחד מאיתנו טמון הכוח לזכור את כל התמונות האלו, ולא לשכוח אותן גם אם התמונה הממוסגרת עכשיו ממול, אדומה, שחורה ועגומה... שולחת לך את כל התמונות שקצת קשה לראות עכשיו, אבל הן קיימות בזכרון שלך, ואם אין לך כרגע את הכוח להוציא אותן ולהתבונן... אני עושה את זה בשבילך...

(אבל רק עכשיו, שלא תתפוס על זה תחת...

) שיהיה יום טוב, קרני

 

[DREAM111]

אוי כמה הדברים שלך נוגעים עופר

היום לא הייתי מסוגלת לפתוח את העיתון כי חס וחלילה שנגלה שמישהו שמכירים מופיע שם. חזרתי הביתה לא אמרתי מילה לאף אחד כדי שחס וחלילה מישהו לא יגיד לי אתה זוכרת את ....... הוא היה שם אתמול. ומה יהיה היום בערב היום בערב גם נצליח לברוח מהחדשות כדי לא לשמוע את השמות? מעניין מתי כל הדבר הזה ייגמר. מתי כבר נגיע למנוחה ולנחלה.

 

[zoei1]

כמה נכון../images/Emo70.gif../images/Emo70.gif../images/Emo16.gif

 

[1אישה יפה1]

הבוקר שאחרי,

הכותרות, הרגשות שאחרי, העצב שמרגישים, הבלבול שחוזר שוב. אך חייבים להיות חזקים. אישה יפה.

 

[maxima ושמנה@]

מה כבר יכול להיות? נפסיק לחיות?????

ניפגש כמו שקבענו.....ונמשיך לחייך ולהנות מה זאת אומרת? לכולנו יש את החשש הקטן בלב...מה לעשות זה נורמלי לחלוטין....אבל אנחנו נדע גם לשים עין יותר ולהיות יותר עירניים. מחכה כבר.......... מקסימושששששש

 

[DREAM111]

מקסימונת את צודקת.

אסור לתת לכל הפיגועים הללו לעצור אותנו מלחיות. אנחנו כאן וזו הארץ שלנו ואנחנו נתמודד עם הטוב והרע ונמשיך באומץ ובחוזקה קדימה. אז להתראות ומהר במפגש.

 

[1אישה יפה1]

ולי רק נשאר להסכים איתך מקסימוש../images/Emo13.gif