כבר בעבודה, מתחילה את היום עם מצברוח הפוך משהו... עייפההההה ולא מספיקה כלום. היום האחרון עם הסטודנטים היום, מחר היה אמור להיות תור לנערה לרופא אא"ג אז תכננתי גם לעבוד עוד טיפה - התור התבטל בגלל שביתת הרופאים
, אז זהו, אני גם לא אעבוד. עד אחרי פסח. כלומר, רק ממחר מתחילה העבודה הרצינית בבית... אין ציוצים מהחיילים... אוףףף, מחכה כבר לליל הסדר. שיעבור השבוע המטורף הזה.
קמתי הבוקר עייפההההה. במשך חצי לילה חג מסוק בשמיים וטרטר לנו ממש מעל הראש. כשזה לא נפסק כבר שקלתי לקום לבדוק ב YNET אם קרה משהו, אבל התעצלתי. שקלתי אם לפחות לקום ולסגור את החלון שהיה קצת פתוח, אבל התעצלתי. בסוף התרגלתי לרעש ונרדמתי. אבל רעש של מסוק צבאי בשמיים עושה שמות לחלומות של אמא של חייל
גרדתי את עצמי מהמיטה בבוקר בכח.... במבזקים של YNET צויין שצה"ל עצר 8 מבוקשים ביו"ש, כנראה שזו הסיבה. ועכשיו צריך לשנס מותניים כי השבוע הזה עמוס לעייפה, וכבר לא נשאר ממנו הרבה. שיהיה יום נהדר לכולן
חזר עכשיו מהשטח וטלפן לצערי לא יוצא לחג והפעם הבאה שנראה אותו היהי רק במאי.. (נשמע מזה זה רחוק....) אבל מה שחשוב שהוא אומר שטוב לו... והם לו טוב אז גם לי טוב .... ותודה על ההתענינות♥
בזה בדיוק אני מנסה להאחז עכשיו. האדום צלצל לפני שעה קלה, חזרו מהשטח, ותכף מתארגנים שוב לרדת לשטח, שטח אחר, כנראה מגוונים להם, שלא ישעמם אותם הטעם של האבק. השבת הקרובה, לא בטוח, אולי כן.... אולי לא.... אולי למה לא? עם העובדה שלא יגיע לליל הסדר השלמתי בחיוך והתנחמתי בידיעה שיגיע בשבת הקרובה. ועכשיו גם זה לא בטוח... אז אני משחררת אוףףףף קטן, ומקווה להמשיך לשמוע בקולו שטוב לו, כדי שגם לי יהיה טוב. וזה התהליך שהפרצוף שלי יעבור עד שאגמור לעבוד על עצמי
אחד השיעורים החזקים שלמדתי בחיים היה במהלך תקופת מחלה של קרובת משפחה. במשך כמה שנים "ביליתי" חודשים ארוכים במחלקה המטו-אונקולוגית, כל פעם מחדש עם התפרצות נשנית של המחלה הארורה. זה היה חתיכת שיעור.... להלך לצד מישהי יקרה, כל כך הרבה זמן על הגבול הדק שבין החיים והמוות. ואחת המסקנות (מבין עוד רבות אחרות) היא שחבל על כל רגע מהחיים שחולף בדמעה במקום בחיוך. הפרופורציות משתנות....