בוקר יום כיפור.
העיר כל כך שלווה, ואני מחפשת רעש. לא יודעת למה. בדרך כלל מאוד מחכה ליום הזה, כי יש בו אנרגיות טובות. שונה משאר השנה. שקט. אני גם אוהבת את שבת בבוקר, אבל זה שונה. ובכל יום כיפור קורה לי משהו מיוחד ם הלב. בשלוש שנים האחרונות. תיכך תתעוררנה וד כמה בנות, ואולי תהיה חגיגה, כמו שאחת פה אוהבת לומר.ואולי נאכל ארוח בוקר ביחד. אני לא מפסיקה להתרגש ממזלי הטוב. בוכה בתוכי מהתרגשות. לא לבד יותר בעולם. והעולם לא מפסיק להעניק לי מטובו. בכל רגע נתון. את ראש השנה התחלתי עם בדידות מצחיקה. למה מצחיקה? כי ראיתי את החוסר ערך שלי מנסה להוריד אותי. את המניפולציה הפנימית, והפעם הוא לא ממש הצליח. הוא היה די מגוחך. אח"כ הייתי חולה מאוד והחום היה גבוה. וביום השלישי של השנה, פעמיים כי טוב.. קידמו אותי בעבודה. הניסים לא מפסיקים להגיע. והאהבה לצד ההרגל הפנימי לכעוס ולשנוא, לא מרפה. וכמה לפעמים, ברגעים אינטימיים קשה להיות בשקט, ולהכיל את הרגע, ולרצות להיות בשליטה. ולא באינטימיות. ממה הלב מפחד? לפני כחודשיים הכרתי בחור נחמד. אבל ראיתי שאין הצגה אז התחלתי לעשות אותה. ראיתי שלא תהיה איתו דרמה, אז עזבתי. מגוחך...לחפש את הכאב. לחפש את הדרמה. כואב לי על עצמי. אולי, בגלל הפחד להיות באהבה, אולי לנצח אשאר לבדי. ואין את מי להאשים. ואין על מי לכעוס. פעם היה את מי להאשים, וכמה האשמתי וכעסתי. מצחיק שכשיש את מי להאשים, אז זה כלכך אמיתי..ואפשר להיות בזה במשך שנים, בלי בכלל לדעת שאני שוגה. אבל היום אין לי אשליות. אני לבד כי אני בוחרת להתמסר לפחד. ואני לא צעירה מידי כבר. ורוצה להביא ילדים, ולא לבד. אבל פוחדת. וזה לא תירוץ. מעניין מה אפגוש בשנה הבאה עם עצמי ביום כיפור. מעניין אם דברים ישתנו. אם אעיז לפתוח את הלב ולא להיות כלכך קשה. אני אחד האנשים האלו ברחוב, שאתן רואות ואומרות, קשה לה כי היא קשה, אז שלא תתפלא אם .... אבל יש בי גם תקווה. שאצליח להעיז לפתוח את הלב עוד קצת. במקום שבו העיניים פקוחות יותר להעיז לראות את המציאות כמו שהיא. שם ים.
העיר כל כך שלווה, ואני מחפשת רעש. לא יודעת למה. בדרך כלל מאוד מחכה ליום הזה, כי יש בו אנרגיות טובות. שונה משאר השנה. שקט. אני גם אוהבת את שבת בבוקר, אבל זה שונה. ובכל יום כיפור קורה לי משהו מיוחד ם הלב. בשלוש שנים האחרונות. תיכך תתעוררנה וד כמה בנות, ואולי תהיה חגיגה, כמו שאחת פה אוהבת לומר.ואולי נאכל ארוח בוקר ביחד. אני לא מפסיקה להתרגש ממזלי הטוב. בוכה בתוכי מהתרגשות. לא לבד יותר בעולם. והעולם לא מפסיק להעניק לי מטובו. בכל רגע נתון. את ראש השנה התחלתי עם בדידות מצחיקה. למה מצחיקה? כי ראיתי את החוסר ערך שלי מנסה להוריד אותי. את המניפולציה הפנימית, והפעם הוא לא ממש הצליח. הוא היה די מגוחך. אח"כ הייתי חולה מאוד והחום היה גבוה. וביום השלישי של השנה, פעמיים כי טוב.. קידמו אותי בעבודה. הניסים לא מפסיקים להגיע. והאהבה לצד ההרגל הפנימי לכעוס ולשנוא, לא מרפה. וכמה לפעמים, ברגעים אינטימיים קשה להיות בשקט, ולהכיל את הרגע, ולרצות להיות בשליטה. ולא באינטימיות. ממה הלב מפחד? לפני כחודשיים הכרתי בחור נחמד. אבל ראיתי שאין הצגה אז התחלתי לעשות אותה. ראיתי שלא תהיה איתו דרמה, אז עזבתי. מגוחך...לחפש את הכאב. לחפש את הדרמה. כואב לי על עצמי. אולי, בגלל הפחד להיות באהבה, אולי לנצח אשאר לבדי. ואין את מי להאשים. ואין על מי לכעוס. פעם היה את מי להאשים, וכמה האשמתי וכעסתי. מצחיק שכשיש את מי להאשים, אז זה כלכך אמיתי..ואפשר להיות בזה במשך שנים, בלי בכלל לדעת שאני שוגה. אבל היום אין לי אשליות. אני לבד כי אני בוחרת להתמסר לפחד. ואני לא צעירה מידי כבר. ורוצה להביא ילדים, ולא לבד. אבל פוחדת. וזה לא תירוץ. מעניין מה אפגוש בשנה הבאה עם עצמי ביום כיפור. מעניין אם דברים ישתנו. אם אעיז לפתוח את הלב ולא להיות כלכך קשה. אני אחד האנשים האלו ברחוב, שאתן רואות ואומרות, קשה לה כי היא קשה, אז שלא תתפלא אם .... אבל יש בי גם תקווה. שאצליח להעיז לפתוח את הלב עוד קצת. במקום שבו העיניים פקוחות יותר להעיז לראות את המציאות כמו שהיא. שם ים.
