בוקר טוב ופוסט חג שמח
הלכתי בערב החג לים ושכחתי את עצמי, ובמקום לנסוע לירושלים כמתוכנן נאלצתי להתארח אצל משפחה. היה קשה, האמת, ואפילו קצת התגעגעתי. חג ראשון לבד
מצד שני, הזכרתי לעצמי שאני בכל זאת שם. כלומר, זה שטען שנים שהוא אוהב אותי לא גילה שהוא לא רוצה לחיות בלעדיי ובא ולקח אותי לחולל איתו בחג בכרמים... וגם הסתכלתי על כל הזוגות. היו שם די הרבה. וכולם, עד אחד, רובם צעירים ממנו, עשו כלאחר יד דברים קטנים כמו להחמיא למארחת, להחמיא לבת זוגן בלי לרדת עליה, לפנות מהשולחן. והנשים שלהם ישבו שם, נינוחות ורגועות, ולא תיארו לעצמן כמה מתוחה אישה יכולה להיות. בעוד שבוע בדיוק הכול ייגמר. נקבל גט סופי ומוחלט (הוא כוהן, כאמור) ומחשבות "מה היה אילו" יתפוגגו להן. יום טוב