יומים לפני כיתה א' הזמינה המורה את
כל ההורים לשיחה על השנה הקרובה. בסוף, ביקשה שכל אחד מההורים {הורות בעיקר}, יגיד דבר אחד על ילדו, משהו שמאפין את הילד/ה. כשהגיע תורי אמרתי- " ד. חולם! אני מבקשת להושיב אותו על יד המורה ולדאוג ל"הנחית" ולדרבן אותו מדי פעם." המורה לקחה לתשומת ליבה את מה שאמרתי ופעלה כמו שבקשתי וזה היה נפלא. הוא למד לקרא מהר מאוד, ולכתוב גם למד, אבל לעבוד באופן עצמאי הוא לא למד, אז המורה המשיכה לדרבן אותו, ולאט לאט הורדנו ממנו את עומס המשימות, כדי שהוא יעשה משהו. הכל היה ידוע מראש, למרות שהוא לא היה מאובחן עדיין, ואפילו לא ידעתי מה יש לו. {חוץ מזה שהוא דומה לי...}\ הילדים לא שמו לב ליחס השונה של המורה, כי היה להם הסכם של נגיעה בכתף, המורה לא גערה בו, לא לעגה לו, ושיבחה אותו על הצלחות. {ממש מורה עשר בניגוד למורים אחרים בחייו}. ובכל זאת, אחרי חודש, באתי יום אחד לקחת אותו מבית הספר בסוף היום, ילדי הכיתה שראו אותי אמרו: "אמא של ד., ד. לא עושה כלום בכיתה, הוא לא כותב, ורק יושב בכיסא." אמא שראתה אותי באותו זמן, אמרה שמאוד הפריע לה מה שאמרתי באסיפת ההורים על בני, היא טענה שמיד נתתי למורה איזו סטיגמה לא טובה על הילד- ספרתי לה מה קרה אחר כך, על החשיבות של מה שאמרתי כדי להכין את המורה להתיחסות נכונה, ומאידך סיפרתי לה על הילדים- ואמרתי שגם אם לא הייתי אומרת כלום למורה, עדיין אי אפשר להסתיר כזה דבר, במיוחד לא מהילדים. ואז, גם סיפרתי לה מה שסיפרתי לכם לפני כמה ימים- שהמורה שלי חשבה שאני מפגרת עד שאמי אמרה לה שאני רק חולמת.
